קצת על פארק היורה

"פארק היורה", סרטו של סטיבן ספילברג, מבוסס על ספר באותו שם מאת מייקל קרייטון, שגם כתב את התסריט לסרט ביחד עם דיוויד קופ. התקציב של הסרט היה 63,000,000 דולר ורובו נוצל על האפקטים המיוחדים פורצי הדרך. כדי ליצור את הדינוזאורים בסרט, אנשי האפקטים שילבו לראשונה על המסך הגדול אנימציית מחשב תלת-מימדית עם בובות שהופעלו באמצעות רובוטיקה. הסרט יצא למסכים לראשונה ב-11 ביוני 1993, קיבל ביקורות טובות והפך ללהיט ענקי. הוא הכניס בכל העולם סכום שיא של למעלה מ- 914,000,000 דולר ובאותה שנה זכה בשלושה פרסי אוסקר: קטגוריות האפקטים המיוחדים, הסאונד ועריכת הסאונד. ההצלחה הענקית שלו הובילה להפקתם של שני סרטי המשך: "העולם האבוד", שיצא בשנת 1997 והיה מבוסס על ספר ההמשך של פארק היורה, בוים גם על ידי ספילברג והצליח מאוד בקופות. את הסרט השלישי שיצא בשנת 2001, ביים ג'ו ג'ונסטון (שביים את "ג'ומנג'י" ואת "מותק הילדים התכווצו"). הסרט לא הצליח בקופות כמו הקודמים ובניגוד לשני הקודמים הוא היה מבוסס על תסריט מקורי ולא על ספר. השנה חוגג הסרט הראשון בסדרה 20 שנה לצאתו. לרגל האירוע החגיגי החליטו באולפני יוניברסל להוציא אותו שוב למסכים, הפעם זה קורה עם תמונה וסאונד משופצים ועם המרה מלאה של כל הסרט, תמונה אחרי תמונה לתלת מימד ע"פ חזונו המקורי של סטיבן שפילברג. אחרי שראיתי אותו אני יכול להגיד לכם שני דברים: א'. ההמרה לא שינתה כלום בסרט עצמו, הוא עדיין מצוין והוא אחד מסרטי ההרפתקאות הגדולים של כל הזמנים. ב'. היא רק שיפצה אותו מבחינה חיצונית. מה שמעניק לו חיים חדשים וחושף אותו לדור חדש שעדיין לא ראה אותו בזמן אמת.

העלילה

למי שלא ראה את הסרט או לא זוכר, הנה העלילה בקצרה, פארק היורה הוא פארק שעשועים משולב עם גן חיות שאותו פיתח יזם ואיש עסקים בשם ג'ון המונד. האטרקציה של הפארק היא לא מתקנים או חיות, אלא דינוזאורים חיים ששוחזרו והושבחו גנטית בתנאי מעבדה. המונד רוצה לפתוח
את הפארק אבל חברת הביטוח מערימה עליו קשיים. אז הוא מזמין משלחת שמורכבת משלושה מדענים, נכדיו הקטנים ונציגים של חברת הביטוח כדי לבדוק את הפארק לפני שהוא נפתח ולתת לו את האישור הסופי. הכל עובר חלק עד שחבלה שנגרמת בזמן ביקורם גורמת לכל מערכות
החשמל בפארק ליפול ולדינוזאורים להשתחרר. אחרי שחלק מהם מבינים מהר מאוד מה קרה. הם נותנים את כל מה שיש להם במטרה להחזיר את הפארק לפעולה.

לביקורת

אני זוכר את הפעם הראשונה שבה ראיתי את "פארק היורה" על מסך גדול כשהייתי בן 10. הלכתי לסרט עם אבא שלי ואחי הקטן וראינו אותו בקולנוע "שחף" בכיכר אתרים בתל-אביב (קרוב לחוף גורדון). אולם עם מסך גדול וסאונד מאוד חזק. אני זוכר ששקשקתי מפחד מול המסך, אבל שגם התלהבתי מהעלילה המותחת ומהדינוזאורים שנראו אמיתיים. כאשר הלכתי לראות את הגרסא החדשה חשבתי לעצמי שאם הסרט יצליח לרגש אותי כמו בפעם הראשונה שראיתי אותו אז הוא עשה את העבודה. אני יכול להגיד שספילברג והצוות שלו הצליחו ובענק. על הסרט עצמו אני לא הולך לדבר משום שהוא בכל זאת אחד הסרטים הגדולים של כל הזמנים. אני כן הולך לדבר על העבודה שעשו עליו. כדי להמיר את הסרט לתלת-מימד הוא הומר ע"י קבוצה של מומחים שהמירו אותו תמונה אחרי תמונה. התוצאה אמנם לא גורמת לכל דבר לצאת מהמסך, אבל היא נותנת עומק למה שכבר צולם ומדגישה אותו. האקשן נראה הרבה יותר חי וזורם. אפשר לגעת בכל הצמחים שיש בפארק והמפגש עם הדינוזאורים הרבים שמופיעים לאורך הסרט עדיין מעלה את הצמרמורת הנעימה הזאת לאורך הגב. שתי סצינות המפתח בסרט. המתקפה של הטי-רקס והדו-קרב עם הרפטורים במטבח של מרכז המבקרים עדיין מפחידות ומצליחות להשאיר את הצופים במתח על קצה המושבים. אני רוצה גם להתייחס לעריכת הסאונד. בגלל שהמאסטר של הסרט נערך בדולבי סטריאו רגיל היה הרבה יותר קשה להתאים אותו לסטנדרטים באולמות הקולנוע של היום. לשמחתי הם עשו עבודת שחזור מעולה. סוף-סוף אני שומע את הסרט הזה כמו שרצוי וראוי לשמוע אותו. הפסקול התזמורתי המנופח של ג'ון וויליאמס נשמע נהדר בסראונד והאפקטים הקוליים מגיעים מכל פינה באולם ומוסיפים לתחושת הריאליסטיות של התלת-מימד. תענוג צרוף.

בקיצור- מומלץ בעיקר למי שעוד לא ראה את הסרט על מסך גדול. אלו שכבר ראו אותו מוזמנים לראות אותו שוב בשביל החוויה המשודרגת.

פארק היורה 3D- ארה"ב 1993/2013. 127 דקות. בימוי: סטיבן ספילברג. תסריט: מייקל קרייטון ודיוויד קופ. שחקנים: סם ניל, לורה דרן, ג'ף גולדבלום, סר ריצ'ארד אטנבורו, סמיואל ל. ג'קסון, ווין נייט, בוב פק, מרטין פררו, אריאנה ריצ'רדס, ג'וזף מאזלו.