ביקורת: שלושה סרטים רומנטים לט'ו באב, בכיכובה של זואי קאזאן

בתור חובבת מושבעת של סרטים רומנטים, עוד מתקופת הקיטש המתוק של מג ראיין באייטיז, מצאתי שבשנים האחרונות משקיעים פחות בז'אנר חולות הרומנטיקה חסרות התקנה. הכל מאוד תבניתי, קלישאתי וצפוי.

אך אם מחפשים היטב, ישנן כמה פנינות, ולכבוד ט"ו באב, אני רוצה להמליץ על שלושה סרטים, לשלושתם שחקנית ראשית משותפת והיא זואי קאזאן. זואי משחקת דמויות שהן…קצת אחרות. כאלה שלא הולך להן כל כך בחיים, קצת אבודות, אובר רגישות, קצת שלומפריות – אמיתיות שכאלה. והסרטים עליהם אני עומדת לספר לכם הם בדיוק כאלה. מתוסבכים, מיוחדים, אחרים.

קאזאן משחקת כאן תפקיד כפול, של תאומות זהות אודרי ולורל. על אף שהאחיות בנות ה-20 פלוס, זהות במראה – אודרי נחשבת היפה, הנחשקת. היא עובדת בחברת נדל"ן מצליחה, יש לה בית בעיר הגדולה, לבושה ומאופרת ומתוקתקת תמיד לפי האופנה האחרונה. היא זורחת מבטחון עצמי ומוקפת מעריצים. לורל, נשארה מאחור. בעוד אודרי חיה את חייה, לורל חיה את חיי אמה המתה, היא לובשת את בגדי אמה הישנים, מטפלת באביה, מופנמת ובודדה, עוסקת בענף של אביה – העתקת ציורים מוכרים, ואיכשהו לעולם לא מצליחה גם בזאת.

לכבוד יום ההולדת, אודרי מבקרת את אחותה ומחליטה להציל אותה מחייה המבודדים ולקחת אותה איתה לעיר הגדולה, לא לפני שלורל תעבור "מייק אובר" קטן. בדרכן לעיר, הן נקלעות לתאונה קטלנית, בה אודרי מתה במקום ולורל שורדת. אך להפתעתה כולם בטוחים שהיא אודרי ושאותה אחות מסכנה ואפרורית – לורל, היא זו שמתה.

לורל קופצת על ההזדמנות לצעוד מעט בנעליה של אודרי המצליחנית, ומכאן יוצאת למסע של גילוי עצמי, גילוי העולם וכמובן – הסיבה לשמה התכנסנו כולנו – מציאת אהבה. הסרט מלווה בשירים של סימון וייט הייחודית, שצורפה לפלייליסט שלי עוד טרם עלו כותרות הסיום.

סרט מקסים, נוגע ללב, אשר מפיח תקוה שלא משנה כמה אתה דפוק, יש סיכוי לאהבה (2013)

ב"אולי בכל זאת" קאזאן משחקת מול דניאל רדקליף (הארי פוטר).

וואלאס הוא בחור מסכן שחי בעליית הגג אצל אחותו, נשר מלימודי רפואה בגלל לב שבור, ולא יצא מהבית מעל לשנה. במסיבה הראשונה אליה יוצא, הוא פוגש את צ'אנטרי, בחורה מתוקה משעשעת ובול בראש שלו, הניצוצות עפים באותו ערב, אך עוד טרם עולה הבוקר, מתגלה כי צ'אנטרי גרה עם החבר המאוד מצליח שלה כבר מספר שנים, והיא מעוניינת בוואלאס רק כידיד.
וואלאס נחבט בשאלה היקומית, האם לחשוף את רגשותיו ובכך אולי להרוס את ידידותם או לסבול בשקט כפולני טוב.
ומה עם רגשותיה?

כמו זואי, הסרט הזה גם, מתוק וקטן מאוד, הכל בניואנסים, מרומז, משעשע לעתים וגם מתסכל. גם כאן המסקנה המשמחת היא שלכל סיר יש מכסה. יותר קומדיה מקודמו.

את הטוב ביותר שמרתי לסוף.

בהתחלה תפס אותי הקונספט, ונשארתי בשביל המשחק, הכימיה וזואי, כמובן.

דילן קראשואו (מייקל סטהל דיוויד), הוא אסיר משוחרר, עובד כשוטף מכוניות וגר בקראוון נידח בניו מקסיקו. הוא נשמה טובה מקסים ועם המון פוטנציאל, אך הצרות ממשיכות לרדוף אותו ונדמה כי הוא תקוע באותו מעגל קסמים עגום.

רבקה פורטר (זואי קאזאן) היא בחורה צעירה ורגישה הכלואה בכלוב של זהב. כאשת-פרס למנהל בית חולים מכובד בניו המפשייר, היא מבלה את ימיה בשופינג ושיעמום בורגני, מתרועעת עם חברות שאינן חברות בין ערב תרומה אחד למשנהו, חשופה לביקורת בלתי פוסקת מבעלה פיליפ.

יום אחד, דילן ורבקה, שני ניגודים, הפכים, רחוקים זה מזו שנות אור, איך שלא תקראו לזה, מתחילים לשמוע זה את זה בראשם. דילן יכול ממש לחוש ולראות את השלג הניו המפשיירי, ורבקה יכולה להריח את שיכר המסבאה המקומית בניו מקסיקו. דרך השיחות הסודיות האלו, מתגלה יותר ויותר כמה שניהם בעצם עוף מוזר בסביבתם, וכמה הם בעצם מבינים אחד את השני, וחשים אחד את כאב השניה.

אז נכון שזה לא מציאותי, וגם הדגש פה הוא לא על הנס העל חושי הזה, אלא באמת על האינטימיות בלהכיר מישהו, באמת ובתמים.

סרט מתוק, מיוחד, שלא שוכחים. פס קול משובח, משחק נהדר של שניהם, והכימיה – פשוט מושלמת. לא לוותר!