גיימינג – ביקורת משחק Rise of The Tomb Raider

• שם המשחק: Rise of The Tomb Raider
• סטודיו מפתח: Crystal Dynamics
• מפיצה: Square Enix
• פלטפורמות: PC, Xbox One, PS4
• תאריך שחרור: בחוץ למעט גרסת ה-PS4 שתצא בסוף 2016.

ממרום 31 שנותיי כגיימר אני מתקשה להיזכר מתי הייתה הפעם האחרונה שדמות משחק נשית הותירה את חותמה על עולם הגיימינג במובן כזה שתיזכר לעד. יכול להיות שזה הגיל, יכול להיות שאני סתם "חשוך" אבל בשורה תחתונה לא עולה לי בראש אף אחת שהיא לא סתם דופקת מכות ממש מגניב כמו צ'ון לי ואז אוכלת ליריב שלה את הראש (ממש מגניב) כמו מלינה. וזה לא שאין כאלו. פשוט יש מעט מדי מהן. לאחר גיגול קל הבנתי כמה הספקתי לשכוח. אחת הדוגמאות הכי טובות לכך היא אלי מ-The Last Of Us. בעידן שבו כל כך קל ומקובל לדחוף סקס למרקע, מגיחה לה דמות חסרת כל מיניות ושובה בתמימותה את ליבם של מליוני גיימרים גברים וילדים כאחד. גם קלמנטיין מ-The Walking Dead עטור השבחים היא עוד הוכחה ניצחת שלא חייבים *סליחה על הביטוי* ציצי ותחת על מנת ליצור באז סביב דמות ממין נקבה. באופן אירוני לארה קרופט מאז ומתמיד הייתה מזוהה כאישה לוחמת וחוקרת, אך רק על הנייר. בפועל גם אחרי כותר אחד מוצלח בה היוותה דמות להערצה וגיבורה לגיטימית, עדיין קל פי כמה היה לזכור אותה כההיא עם צמד הדדים והאקדחים מאיזה משחק מחשב כלשהו. במקרה זה אין שמץ של ספק ש-Rise of The Tomb Raider הוא צעד נוסף בכיוון הנכון. הרבה פחות חזה חסר פרופורציות והרבה יותר טיפוס הרים מושלגים ומסולעים, פתירת חידות, היתלות בין שמים וארץ ורגעי שיא גרנדיוזיים שיגרמו לך לפלוט "HOLY $H1T!!" אל חלל החדר. זו-זו הלארה שלא ארצה לשכוח לשנים הבאות.

סיפורנו מתחיל כשנה לאחר מאורעות המשחק הקודם. ריצ'ארד קרופט, אביה של לארה, התאבד והותיר אחריו רמזים לקיומו של המקור לחיי אלמוות. לארה יוצאת בעקבות רשמיו ובדרך פוגשת בארגון רצחני בשם "טריניטי" הנחוש לאתר את אותו מקור ולעשות בו שימוש שישנה את מהלך האנושות. במסעה היא לוקחת אותנו דרך סיביר וסוריה שמתאימים לעולם הקברים המיתולוגי של הסדרה כמו לכפפה. אני יכול לדבר עד מחר על כמה שהמשחק הזה ממתק מטריף לעין וכמה פעמים רק עצרתי ובהיתי בנוף, אך אסתפק בזה שבעלי ה-PC יקבלו את מלוא התמורה לכספם. אפילו קיבלנו תמיכה מלאה במערכי כרטיסים לשם שינוי. לעומת זאת, כמה חבל שהעלילה והדמויות מעניינים בערך כמו משחק שחמט בין זוג גידמים. התאמצתי נורא למצוא דמות שאיכשהו יהיה לי אכפת ממה שיהיה לה לומר אבל זה לא קרה. אילולא האיכות הויזואלית המרשימה של המשחק, סביר להניח שהייתי משתמש בכפתור לדילוג על סצנות המעבר הרבה יותר (שמעתם UBISOFT? זה אפשרי!). מזל שלפחות לארה דאגה להציל את המצב.

כשאני חושב על בחורה שהיא אמנית לחימה, ציידת דובים, מקוששת עצים, מגלפת חצים ואוכלת עקרבים, מצטיירת במוחי תמונה של מג"בניקית שדומה יותר למג"בניק, שנשמעת כמו רפי גינת ועומדת חוצץ בשער שכם. לארה למרבה הפלא אינה כזו. כלומר, לא בדיוק כזו. היא ציידת מדופלמת. דובים, נמרים, סנאים וציפורים. כל מה שאפשר לעשות ממנו ארנק הולך; היא אתלטית היסטרית. חלק גדול מהמשחק כולל ריצה על קירות, זינוק בין פלטפורמות, טיפוס מכשולים ועוד שלל מהלכי "אינדיאנה ג'ונס" מגניבים; היא אשפית כלי נשק. מחץ וקשת, סכינים, רובים וכלה באלתור מוקשים, רימונים ופצצות. רק שהיא 50 קילו בלחץ על בחורה קטנה ועדינה והמשחק דואג היטב להזכיר לך את זה. כל הזמן או שקר לה או שחם לה. היא תמיד ת-מ-י-ד תאסוף את השיער שלה לקוקו אחרי שתצא מהמים (אחת האנימציות, לא צחוק). ואם מדברים על שיער, כל כך הרבה הושקע בריאליזם של ההתנפנפות שלו ברוח שתחת הגדרות גבוהות הוא לבד מסוגל לגרום למעבד "קוואד" המצוי לצרוח לשמים. הזעקות שבר "עלמה במצוקה" המאוד משכנעות שלה מהר מאוד מציתות את יצר "המי נגע בך?! אני אוציא לו לבלב" האבהי הזה שיש בכולנו. זהו אומנם רק משחק אבל בעיניי השחקן אי אפשר להתעלם מכך שלארה עדיין בחורה.

עולם המשחק הוא "עולם פתוח" כביכול. שלבים גדולים יחסית עם הפסקות טעינה ביניהם. יש די והותר מה לעשות. לצוד חיה מוגנת, לעזור למישהו בעת צרה, לחפש אוצרות, אתגרים וכו' כאשר כל אלו הם למעשה הכנה לדבר אחד – הקברים. כמיטב המסורת בתוך סדרת מבוכים ומערות יסתתר לו פאזל שפתירתו תזכה בפריט או חלק מנשק כזה או אחר שלרוב יהיה קשה להתקדם במשחק בלעדיו. הכניסה לקברים בדומה למנגנון שדרוג הנשקים והיכולות של לארה, מותנת באיסופם או יותר נכון ליקוטם של אי אלו ואלו פריטים. המנגנון הזה קצת מוגזם לדעתי. ללארה יש יכולת "אינטואיציה נשית", שכאשר מפעילים אותה, הנוף הופך קודר ורק החלקים האינטראקטיביים כמו קירות טיפוס, ארגזים, צמחים וכו' זוהרים במסך. אני חושב "שביליתי" במסך הזה יותר זמן מאשר במשחק עצמו. סטודיו ששולח את השחקן לתור אחר זרדים, תותים, עלים וחמצוצים כתנאי הכרחי להתקדמות במשימות, עושה עוול עם קהל קוניו ו-Crystal Dynamics לצערי שותפים לחטא הזה. זה טוב ויפה שאני יכול להכין לעצמי חיצים, פצצות ופלסטרים אבל באתי לשחק את לארה קרופט, לא "היידי בת ההרים".

מערכת הקרב מסתמכת המון על אלתור. כמעט כל חפץ בידה של לארה הופך לכלי נשק בהנחה ואספת מראש את כל מרכיביו. קופסת שימורים תהפוך לרימון רסס, וואקי טוקי לחיסול ממוקד א-לה יחייא עייש, בקבוק בירה לבקבוק תבערה ועוד. בשילוב עם סוגי החיצים השונים – רגיל, נפץ, אש ורעל – ארסנל זה הופך את שדה הקרב למאוד דינמי ומאתגר. כך שאחרי שסיימתם את הטיול של"ח ברחבי סיביר וסוריה המפוקסלות, אפשר לומר שמתחיל הכיף האמתי. ישנם שלל משימות ומצבים בהם כמעט תמיד ניתן לבחור בין התחמקות עם 0 נפגעים, טבח המוני באקדחים שלופים וטבח המוני בחסות החשיכה. האופציה הראשונה משעממת מדי ואילו השניה קשה מדי. ברמות קושי הגבוהות המשחק מעודד אותך לבחור באפשרות השלישית. הסיבה לכך היא שעל כל פספוס ולו הקל ביותר יאגפו אותך בשבריר רגע מימין ומשמאל תוך כדי שהרימונים יגיעו (מ)לפנים. אם נוסיף על כך את העובדה שאין "מערכת מחסות" מלבד כיפוף גב קל אוטומטי של לארה והרי שרק מזוכיסטים יבחרו בדרך "רמבו". בד בבד שיטת ההתגנבות מהנה למדי. מהוצאה להורג מגובה, התנקשות משיחים, מלכוד גופות וכלה בהסחת דעת וירי חיצים כפולים, יש פה די והותר מגוון על מנת שזה לא ימאס גם אחרי 30 השעות שהקדשתי לו. אומנם שום דבר מחדש או מהפכני, אך ישנו תחום אחר בו RTTR כן מצליח להתבלט מעל כל השאר.

לאחר שסיימתי זה עתה את Uncharted 1,2,3 כולל גביעי פלטינום, לא קל למצוא משחק הרפתקאות שירשים אותי כמו השלישיה המופלאה הזו. הפתעה. אומנם אין מה להשוות בין הספור, הדמויות והעלילה, אך יש דבר אחד ש-RTTR לא רק הרשים בו אלא התעלה על כל השאר. זה נקרא בפשטות "אפקט המה לעזאזל ראיתי עכשיו?!". זהו אפקט שחווים כאשר נתקלים בסצנה שלא ניתן לתאר במילים מבלי להשתמש ביתר סמני קריאה גם אם אתה לא ילד בן 14 עם הפרעות קשב וריכוז. לרב מדובר בסצנות "נגד הסיכויים" בהן כל העולם חרב סביב והגיבור הראשי נחלץ בשן ועין. ארשה לעצמי לציין שב-RTTR מחזות אלו הם כתפיים וראש מעל כל מה שיצא לי לראות עד היום בעולם הגיימינג. כל אחד יותר משובח מהשני ויש גם כמה יוצאים מן הכלל שאם אתה לא פולט בהם "F*CK NAUGHTYDOG!" לא קוראים לי גיל. זהו משחק שמהשנייה הראשונה בה הוא מתחיל אתה יודע שזו הולכת להיות חתיכת חוויה. אני מכיר מס' אנשים שקנו XBOX ONE רק בשבילו. אני אישית חיכיתי לגרסת ה-PC. רציתי לקוות שסוף כל סוף יפנקו אותנו אחרי שרשרת של "פורטים" איומים ונוראיים (ע"ע Batman, Just Cause 3) של חברות צד ג' וסוג ז'. הימרתי וצדקתי. חברים, נסו ולא תתחרטו.