ביקורת: ? = PS4 PRO + IMAX

"אולי נחבר את ה-PS4 PRO החדש למקרן של IMAX?", זה היה המשפט הראשון שאמרתי לקודקודים ב-HT הרבה לפני שכתבתי כאן ולו מילה אחת. "בוא לא נרתום את העגלה לפני הסוס", אמרו לי ובצדק. לא שזה עזר להם. זוהי חובתו המוסרית של כל גיימר כלפי משפחתו, חבריו וכלפי עצמו לשחק תמיד על מסך כמה שיותר גדול ועם סאונד כמה שיותר מפוצץ. זוהי מהותו ולשם כך נועד. פילוסופיה בצד, ניגשתי אל משרדי YesPlanet בראשל"צ ושאלתי אותם מה בן אדם צריך לעשות על מנת לחבר פליסטיישן באולם ה-IMAX. כן, בשיא הפשטות. ציפיתי שינפנפו אותי או לכל הפחות שישלחו אותי במעלה סולם בירוקרטי כזה או אחר שלא מוביל לשום מקום, אך לשמחתי השאירו לי שביב של תקווה. אמרו לי, "פנה ל-IMAX, זה הבייבי שלהם והם לא נוהגים לאשר חיבורים של מכשירים חיצוניים לציוד שלהם. אם יסכימו, נדבר". לפנות ל-IMAX העולמית? אמריקה! אפילו שהם בכלל קנדים. כתבתי להם מכתב קצת "לא שגרתי" שאת תוכנו תוכלו לקרוא בתגובות לכתבה זו בפורום. כיוונתי לכך שלפחות על המאמץ אולי יתנו לי קצת קרדיט. וזה עבד. מפה לשם מצאתי את עצמי יושב באולם ה-IMAX "שביס פלאנט" ראשון לציון ומשחק Battlefield 1.

קיבלתי שלל תגובות למעשה. אומנם רובן היו מפרגנות, אך מאלה שלא בלטו המון שלא הבינו על מה כל המהומה. "אז חיברת קונסולה למקרן בקולנוע, אז מה? אני במילואים הקרנתי אקס בוקס על צלע הר ואף אחד לא עשה מזה כתבה". אני סה"כ די מבין אותם. יסלחו לי החבר'ה שם במרקטינג של יס פלאנט אבל יש להם עוד קצת עבודה. בלונדון אם תשאל את אחד המקומים איפה הכי כדאי לראות סרט הוא קרוב לוודאי שיגיד לך ה-IMAX BFI; בצרפת – ה-Parc du Futurscope IMAX ב-Poitiers. בספרד – ה- L'Hemisferic IMAX שבוולנסיה; בישראל לעומת זאת כנראה שיגידו לכם ללכת ל-KODI.
אם אתם רוצים הקרנה פרטית ב-IMAX סעו לירושלים או לבאר שבע (בראשל"צ די שוקק). עצוב לי לומר זאת אבל האולמות שם די שוממים וללא הצדקה. אומנם מדובר בגרסאות הדיגיטליות היותר פשוטות ולא מקרני ה-70 מילימטר המפורסמים או מקרני הלייזר החדשים, אך לדעתי עדיין מדובר בחווית קולנוע שהיא פורצת דרך ומובילה בכמה רמות על פני המתחרים. על מנת להדגים זאת, נצא לטיול קצר בזמן.

מאז שחר האנושות שאף האדם לבנות גדול יותר ומרשים יותר. החל מהפירמידות, קולוסאום וכלה בסחר ההובר, נושאת המטוסים אייזנהאוור ומגדל הבורג' חליפה, התחרו יכולות ההנדסה ביד הדמיון. גם עולם הקולנוע ראה הליך דומה. בשנת 1909 הוכנס על ידי תומס אדיסון והאקדמיה לסרטים ומדע, פילם 35 מ"מ כסטנדרד קולנועי בינלאומי. בתקופת הטלויזיה האילמת לפילם זה היה יחס מימדים (Aspect Ratio) של 4:3 בין הרוחב לאורך הפילם כאשר מאוחר יותר יחס זה שונה ל-1.37:1 על מנת להכיל גם פסי קול מגנטיים.
יחס המימדים 1:37 (מכונה גם Academy Ratio) ישאר הסטנדרד לצילום סרטים עד לתחילת שנות ה-50 כאשר הטלויזיה הביתית תתחיל להדיר את רגלי הצופים מאולמות הקולנוע.

איך יצליחו הקולנועים להחזיר אנשים למושבים? על ידי יצירת חוויה שהם לא יוכלו לקבל בבית. בשנת 1952 חברה בשם Cinerama פיתחה טכנולוגית הקרנה מ-3 מקרני 35 מ"מ עם פריים בגובה 6 חורים על גבי מסך אחד רחב במיוחד. התוצאה הייתה מרשימה מאוד אבל מעט מאוד סרטים צולמו והוקרנו בטכנולוגיה עקב בעיות טכניות בהקמה ועלויות עתק. יחד עם זאת, האולפנים ידעו שקולנוע בפורמט רחב הוא הדבר הבא ופתרונות צילום והקרנה מתחרים היו רק עניין של זמן.

שלל שיטות הקלטה והקרנת מסך רחב ניסו את מזלם כמו Cinemascope, VistaVision, Superscope. מתוכן נשארנו עם פחות או יותר 3:

1 – שיטה רגילה
2 – Super 35
3 – Anamorphic

בשיטה הרגילה סרט המוקרן ביחס מימדים רחב של 1.85:1 או 2.4:1, מצולם ביחס מימדים אקדמי מלבני (1.37:1) ואז "מרופד" בתהליך העריכה או על ידי המקרין בפסים שחורים בחלק העליון והתחתון של הפריים על מנת ליצור את אפקט המסך הרחב – נקרא גם Soft Matte. כמו כן, קיימת אפשרות נוספת בה הפילם רופד/נחסם מראש על מנת שהסרט יצולם ישירות באחד מה-AR לעיל.

ב-Super 35 הסרט מצולם כמו בימים של הקולנוע האילם – ביחס מימדים של 1.33:1. כלומר לתמונה יש עוד שטח נדלן לרוחב הפילם(הסאונד מוקלט באמצעים אחרים). מכיוון שבתהליך ה-Matting שהוזכר קודם חלק משמעותי מהפילם הולך לפח עקב מעבר לפורמט רחב, מקובל לעשות שימוש בפריימים שהגובה שלהם הוא 3 חורים – ידוע גם בתור Super 35 3 perf.

ב-Anamorphic לעומת זאת, סרט מצולם מראש ביחס מימדים רחב של 2.4:1, אך עדשה מיוחדת מותחת אותו אנכית ושומרת אותו על הפילם כאילו צולם ב-Academy Ratio 1.37:1. בזמן ההקרנה נעשה שימוש בפעולה הפוכה. עדשה מיוחדת מכווצת את הפריים ומחזירה אותו לגודלו המקורי. צילום זה נחשב איכותי יותר ועשיר בפרטים מכיוון שהתמונה מודפסת על כל הפריים.

אבל זה לא היה מספיק. גם הקהל וגם האולפנים רצו ללכת גדול יותר.
פילם 70 המילימטר חיפש להמשיך את מה שהתחילה Cinerama רק עם מקרן אחד.

בדומה ל-Cinerama, בשנת 1967 שלושה מפיקי סרטים בשם גראם פרגוסון, רומן קרויטור ורוברט קר, מציגים סרטים בשם "In The Labyrinth" ו-"Polar Life" באמצעות מערכת רבת-מסכים ורבת-מקרנים הזוכה לתשבוחות ברחבי העולם. השלושה מבינים איזה אוצר נפל לידם ומקימים את Multi-Screen שלימים יקרא Image Maximum או IMAX. העלויות להקמת סטנדרד קולנועי רב-מערכתי התגלו כלא ריאליות מה ששלח את השלושה לתור אחר פתרון "צנוע" יותר.

תחילת שנות ה-70 IMAX מפתחת באמצעות מהנדס בשם וויליאם שואו שיטת הקלטה והקרנת סרט בקנה מידה שטרם נראה כדוגמתו. בבסיסה מצלמת ה-IMAX עשתה שימוש בפילם 70 מ"מ רגיל רק שזה מוזן אופקית ולא אנכית כמקובל במצלמות אחרות. בפועל כל הפילם מוקדש לוידאו כאשר פילם 35מ"מ נוסף מוקדש לטובת אודיו. זאת בניגוד לפילם 70מ"מ המוזן אנכית בו רק 65מ"מ היו מוקדשים לתמונה בעוד השאר לקול. ההיפוך הזה של הרוחב עם האורך לא הספיק ל-IMAX והיא בחרה להגדיל את הפריים ל-15 חורים – פי 2 מבשיטה האנכית ופי 4 מבפילם 35 ממ הסטנדרטי. התוצאה הסופית היא רזולוציה משמיטה לסתות של 18K(!), יחס מימדים גבוה (לא, לא רחב) של 1.43:1 ויכולת להקרין תמונה חדה במיוחד על מסכים בגודל פסיכי של 35מ' על 30מ' (IMAX נמל דארלינג, בסידני אוסטרליה).

לבתי הקולנוע וגם לאולפנים היו את כל הסיבות לעבור להקרנה דיגיטלית. הפילם אף על פי היותו איכותי יותר כביכול (על כך בהמשך) לא הצליח לעמוד במבחן הזמן מול יתרונותיו המובהקים של המקבילה. בהקרנה דיגיטלית כמעט ואין חלקים נעים. הסרט לא יכול לרעוד, אין רגישות לקריעות, שריטות, אבק או החום של נורת המקרן. העלות של גלגל פילם אחד שיכלה להגיע לעשרות אלפי דולרים הצטמצמה להארד דיסק אחד שלא עלה על 150 דולר. המשקל והקומפקטיות של מצלמה דיגיטלית הוא שבריר מזה של מצלמת פילם ועל אחת כמה וכמה מצלמת IMAX. זה עוד לפני שהזכרנו שגלגל סרט 70 מ"מ איימקסי שוקל בסביבות ה-300 קילו, המקרן קרוב ל-2 טון והשניים נטענים באמצעות מלגזה ומעלית. לכן היה זה רק עניין של זמן עד שגם האולפנים וגם בתי הקולנוע יתקדמו לדיגיטל.

IMAX שראתה את הטכנולוגיה שלה גוועת, הייתה על סף פשיטת רגל כאשר המניות שלה הגיעו לשפל כל הזמנים ב-52 סנט המניה. למרבה המזל המעבר לעידן הדיגיטלי היה בדיוק מה שהייתה זקוקה לו על מנת לעלות על הסוס. החברה סיימה לפתח את IMAX DIGITAL – מערכת הקרנה דיגיטלית המבוססת על שני מקרני 2K שתחליף את מקרני הפילם המגושמים והיקרים וסאונד היקפי ברמה שטרם נשמעה עד כה – ועמדה להסתער על השוק בכוחותיה האחרונים. בתי קולנוע קיבלו שדרוג חינם אין-כסף בתמורה לאחוזים ממכירות הסרטים. אולפני הסרטים גם קיבלו הצעה דומה. לראשונה סרט שלא צולם במצלמות IMAX ייעודיות יכל להיות מומר בפורמט IMAX דיגיטלי כולל הוספת אפקט תלת מימד מהמשכנעים בתעשיה בתהליך שנקרא DMR או Digital Mastering. זה עבד. בענק. מרגע לפני התרסקות טוטאלית הקימה החברה למעלה מ-1000 בתי קולנוע הנושאים את שמה ב-60 מדינות שונות והיד עוד נטויה. בנוסף על כך הוקמה חטיבה שלמה למגזר הפרטי שמוקדשת להקמת אולמות קולנוע אישיים למי מאיתנו שיש חדר פנוי בבית ולפחות 2 מליון שקל לבזבוזים.

בדרך להצלחה החברה ספגה לא מעט חיצים וביקורות על המעבר החד לעולם הדיגיטלי וההוצאה משימוש של מקרני ה-70mm15perf המיתולוגים. אולמות המאובזרים ומקוטלגים IMAX Digital כונו "LieMax" על כך שאיכות הצפיה בהם הייתה נחותה משמעותית מזו של אחיהם האנלוגים ויחד עם זאת הקהל התבקש לשלם את אותה פרמיה בדיוק עבור שתי החוויות. לחברה נוצר מצב בו הנעליים שפעם עלו עליה בול לפתע הפכו גדולות. היא הייתה חייבת למצוא תחליף יאה למקרנים עטורי השבחים המהוללים שהמציאה לפני 30 שנה ובדיוק בשביל זה פיתחה את IMAX With Laser – שיטת הקרנה מהפכנית שתוציא את הצבע האמיתי שבסרטים. צמד מקרני לייזר 4K עם יכולות HDR, גאמוט צבעים רחב, ניגודיות "אינסופית", שחורים עמוקים וכמובן, יחס מימדי תמונה של 1.43:1 בדיוק כמו קודמיהם – דברים ששום מקרן עד היום לטענת IMAX לא היה מסוגל להציג. אף אחד לא האמין שיבוא היום שהפורמט הדיגיטלי יצליח להחליף את הפילם אבל שלא לחינם אחד הסלוגנים של IMAX הוא "IMAX is believeing".

בשנת 2011 חברת Barco שהיא השותפה המרכזית של IMAX בפיתוח פתרון הלייזר הציגה לראווה השוואה בין מקרן 70mm15perf לצמד מקרני הלייזר שלה. סרט 70mm נסרק ב-11K, הומר לפורמט דיגיטלי והוצג במקביל על שני מסכים. מתוך 120 אנשי מקצוע ותעשיה שנכחו באירוע הרוב המוחלט בחר בתצוגה הדיגיטלית כאיכותית ביותר מבין השניים. זה כמובן לפני Gizmodo, Engadget וכל בלוג טכנולוגי באשר הוא שלא יכל שלא לפזר תשבוחות אודות אותו פלא ויזואלי. למעשה, ניסיתי למצוא מישהו שיש לו ולו מילה רעה אחת לומר על IMAX WITH LASER. טרם עליתי על עקבותיו.

אני זוכר את הימים שכרטיס קולנוע היה עולה כאן 15 שקלים. כיום כרטיס קולנוע ממוצע ללא הנחות "קנה ב-3000 שקל בכרטיס אשראי וקבל 1+1" למיניהם נוסק ל-44 שקלים. זה כבר הופך להוצאה של ממש. בטח לזוג ובטח ובטח למשפחה. אז איזו סיבה יש לצופה לבוא ולשלם 54(!) שקלים לא כולל משקפי תלת מימד ב-IMAX?

לפני כחודשיים אישתי גררה אותי לראות "היפה והחיה" בקולנוע. כל האולמות היו מלאים ורק ב-IMAX נשאר מקום. בליבי לא יכולתי להפסיק לקלל כל פעם שמישהו שם התחיל לזמר ומנגד, התקשתי שלא להתפעל מעומק הצבעים, הקונטרסט המצויין והסאונד המאוד מאוד מפנק שהרעיד את האולם בכל פעם "שהחיה" שאגה. הטכנולוגיה כאן המתיקה לי את הגלולה המרה איפה שבאולמות אחרים אין לי שמץ של ספק שהייתי סובל מאוד מאוד קשה. אגב, שלא תחשבו שסחבק פראייר. "הלא נורא, תסבול" הזה בא בעקבות "הגרירה" שלי את אשתי "לקונג: אי הגולגלות" שקיבל חיזוק חיובי בדומה "ליפה והחיה" תודות ל-IMAX DMR. אני אומר לכם, אם לראות גורילה 30 מטר מרסקת סלעים על כל מיני לטאות עקומות אז ר-ק ב-IMAX. זרחתי בסרט הזה כמו ילד קטן בחנות צעצועים. לא יכולתי שלא לחייך מאוזן לאוזן כל פעם שהמפלצות הלכו מכות ואין לי שמץ של ספק שהרבה מזה בזכות הטכנולוגיה של IMAX.
יש כאן מצב של WIN-WIN. אם הסרט גרוע, יש סיכוי גדול שתיהנה מהקולנועיות שבו. אם הסרט באמת טוב אז הרווחת כפליים.

אגלה לכם סוד קטן. רק הציוד באולם IMAX כמו בישראל עולה 6 מליון שקל. לפי יס פלאנט עלות הקמת אולם מ-0 מוערכת בעד פי 15 מאולם קולנוע רגיל. בישראל ישנם 3 אולמות IMAX DIGITAL – בירושלים, ראשל"צ ובאר שבע. אולמות אלה מסוגלים להכיל 315, 399 ו-465 איש בהתאמה – יותר מפי 2 מאולם סטנדרטי. המסך כאן הוא 16X22 מטר עליו מאירים זוג מקרנים כאשר לכל אחד מהם לבד יש עוצמת הארה מספקת למסך כמעט כפול(!) בגודל. מערכת הסאונד היא כזו שאף פעם לא שבעה מכוח וגם לא רעבה לו. נעשה שימוש בטכנולוגיות בלעדיות ל-IMAX (עליהן ארחיב בהמשך) על מנת שכל היושבים יחוו בדיוק את אותה חוויה.כן, גם אם הם קנו כרטיס אחרונים והתיישבו בכסא הכי "באסה" בקצה השורה העליונה או התחתונה – כולם שווים ללא הבדלי גזע דת ומין.

כל אולם מפוקח ומדווח למרכז הבקרה של החברה בטורונטו בזמן אמת. בוקר בוקר לפני תחילת "יום עבודה" המערכת עוברת כיול אוטומטי לחלוטין ללא התערבות מי מאנשי המקום. IMAX שומעת את מה שאתה שומע ורואה את מה שאתה רואה. באולמות מפוזרים מקרופונים שיודעים לחוש ברגע שאחד הרמקולים התחיל לגמגם ולהתריע על כך למחשבי החברה. כך למשל אם סאב וואפר נחנק עקב פגם או בלאי, הם יודעים לפצות על כך על ידי העצמת ההגברה של שאר הסאבים עד הגעתו של טכנאי. ישנו זוג מצלמות תעשייתיות שתפקידן לנטר את המתרחש על המסך. אם המנורה קצת מזייפת או הסדרן שכח לסגור את הדלת, תסמכו עליהם שהם יודעים ומישהו יקבל טלפון.

ב-1988 רכשה החברה את Sonics Assosiasions שהתמחה בייצור ציוד אודיו עבור בתי קולנוע. עד אז עשתה החברה שימוש בציוד של חברות צד שלישי כמו JBL. כיום ביקום האיימקסי אין אולמות קולנוע דומים. כל מערכת סאונד הנושאת את תוית הכיתוב הכחלחל IMAX שונה מאחיותיה. את הרמקולים IMAX מייצרת במעבדות החברה בטורונטו "ותופרת" בעבודת יד(!) באופן אישי עבור כל אולם ואולם.

הרמקולים באולם IMAX עושים שימוש בטכנולוגיה פרי פיתוחה בשם Proportional Point Source. המבנה של השופרים ברמקול מקנה לו את היכולת להפיק צליל שכביכול נוצר במקום אחר בחלל האולם – גם אם אין שם באמת רמקול. אפקט זה נקרא בלשון החברה Phantom Image ותורם רבות לאמינותו של הצליל ההיקפי. עוד מאפיין ייחודי לטכנולוגיה הזו הוא יכולת הפיזור של גלי הקול שווה בשווה בכל נקודה במרחב. לטענת IMAX בצורה כזו מי שיושב במקום הכי "באסה" בקצה השורה העליונה או התחתונה ישמע בעוצמה ובאיכות כאילו ישב באמצע האולם.

כל סרט שעובר עיבוד DMR מותאם למערכת הסאונד IMAX DIGITAL ו-IMAX WITH LASER הכוללת 6 ו-12 ערוצים בהתאמה. גרסאת ה-6 ערוצים "הצנועה" יותר שמצויה בישראל ועליה שיחקתי מורכבת מערוץ אחורי ימני, אחורי שמאלי, קדמי ימני, קדמי שמאלי ושני סנטרים. על מנת לגרום לסרט להישמע גדול כפי שהוא נראה צריך כוח. המון כוח. המגברים של IMAX מראש תוכננו לתת הרבה יותר הספק ממה שהרמקולים בפועל צריכים. אומנם בחברה לא מיהרו לנדב לי מספרים אך הציפורים באינטרנט מצייצות בין 14 ל-17 אלף וואט עבור אולם IMAX DIGITAL ו-22 אלף ומעלה לאולם IMAX WITH LASER. המשמעות של כך לטענת החברה היא צליל נקי ונטול הפרעות מהנמוך ביותר לגבוה ביותר ובעוצמות קורעות עור-תוף. אה ועוד מילה על עוצמות, הסאונד באולם IMAX תמיד מושמע ב-85 דציבלים נומינלית, שזה צופר של משאית לכל הפחות. יש שטוענים שהם לא מסוגלים לשבת באולם כזה ולו דקה אחת, אחרים מתענגים על כל רגע ורגע.
רצוי לציין שהמערכת תוכננה בצורה כזו שתוכל להתמודד עם צלילים חלשים ועמומים בדיוק באותה קלות שהיא מתמודדת עם העוצמתיים. על מנת ששום דבר (מלבד אולי הלעיסות) לא יפריע לשמוע את הרחשים ולו הקלים ביותר, האולם צריך להיות שקט. בשביל זה דאגה החברה לצפות את הקירות בחומר אקוסטי סופג שגם הוא פרי פיתוחה ולמקרה ותהיתם למה כיבו לכם את המזגן לכמה רגעים באמצע הסרט עכשיו אתם יודעים את התשובה.

לבטח שמתם לב שבאולמות ה-IMAX תמיד מוקרן את אותו הסרט למשך תקופה ואין רוטציה בניגוד לאולמות אחרים. הסיבה לכך טמונה בכיול המערכת. מכיוון שצליל שמופק על ידי רמקולים בהכרח ישמע אחרת מהצליל המקורי עקב תנאים אקוסטים ועיבוד דיגיטלי, יש "לאזן" אותו על מנת שישמע כמה שיותר קרוב למקור. לצורך כך IMAX חברה לחברת Audyssey שמתמחה בטכנולוגיות לפתירת בעיות אקוסטיות והעשרת סאונד ויחד הן בונות את nXos. מדי יום לפני תחילת העבודה nXos שהוא למעשה סוג של מחשב-על, מוזן על ידי נתונים אקוסטים ממקרופונים המוטמעים בקירות האולמות. לאחר בדיקת כלים מקיפה בה המערכת נבדקת אל מול התקנים המחמירים של IMAX, היא מותאמת ומאוזנת על פי הסרט כך שהצליל שיופק בעת ההקרנה ישמע בדיוק כפי שהבמאי התכוון שישמע. זהו גם אחד היתרונות שבהמרת סרט בתהליך ה-DMR שהוזכר קודם. הסרט תמיד ישמע כפי שרצו שהוא ישמע.

כשסרט מצולם בפילם 35 מ"מ סטנדרטי הוא לרוב מכיל יחס מימדי תמונה של 2.4:1 (תמונה רחבה עם גבולות עליונים ותחתונים שחורים). לבמאי תמיד יש את האופציה גם להכניס סצנות מסך רחב מלא עם יחס מימדים של 1.85:1 או 1.9:1 במקרה של IMAX. אומנם מדובר בהחלטת בימאיות נטו, אך ע"פ IMAX יוצרים שהסרטים שלהם מגיעים אליהם מעדיפים שסצינות המסך המלא יוקרנו דווקא אצלם ואילו השאר יצטרכו להסתפק ב-26 אחוז פחות תמונה לאורך כל הסרט.

האולם קולנוע הסטנדרטי מכיל בדרך כלל מקרן אחד בודד בעוד שבמקרה של IMAX ניתן תמיד למצוא שניים. הדואליות הזו היא אחד המאפיינים שהופכים את חווית הצפיה ב-IMAX לשונה לגמרי מאשר בכל מקום אחר.

באולם שבו אני שיחקתי היו צמד מקרני Christie CP 2230 שנמצאים איתנו עוד מפתיחת האולם ב-2012 (החל מ-2012 עוברת IMAX ל-BARCO). עוצמת התאורה היא כ-30,000 Lumins פר מקרן וזה אמור להספיק למסך של כ-30(!) מטר מרובע. זה כמעט נשמע מצחיק ששניים כאלה מאירים מסך בקושי 60 אחוז מהגודל הזה. אך זהו אחד היתרונות של שני מקרנים שהם OVERKILL ביחס לגודל המסך.
אומנם מדובר במקרנים ברזולוצית 2K "בלבד", אך כולנו יודעים שרזולוציה זה לא הכל כשמדובר באיכות תמונה. נתחיל בזה שכמו כל מקרן קולנוע דיגיטלי הוא חייב לעמוד בתנאי ה- DCI – Digital Cinema Inititives – סטנדרד הקרנת סרטים דיגיטלים בינלאומי שנקבע על ידי האולפנים של סוני, פרמאונט, דיסני, יוניברסל וווארנר ברוס. זהו סטנדרד המכיל כ-25 אחוז יותר צבעים מאשר ספקטרום ה-sRGB המצוי בטלויזיות רגילות של ימינו. מה שזה אומר זה תמונה משמעותית יותר עשירה בצבעים ממסך הטלויזיה המצוי. לצורך העניין רק השנה למיטב ידיעתי סמסונג הייתה הראשונה להכריז שתתמוך ב-100 אחוז מתקן ה-DCI בטלויזיות ה-QLED שלה.

בסרטים רגילים IMAX עושה שימוש בטכנולוגיה פרי פיתוחה להקרנת התמונה משני המקרנים זו על זו בדיוק של תת-פיקסל. המשמעות של זה היא רמות בהירות וצבעים עזים כמו בשום מקום אחר. גם בתחום התלת מימד ל-IMAX יש יתרון על התחרות. במקרן יחיד על מנת ליצור אפקט של תלת-מימד מוקרנות מוקרנות ברצף תמונות פעם לעין ימין ופעם לעין שמאל. המוח לא שם לב להפרשים האלה בין הפריימים ובעזרת המשקפיים מציג תמונה "שקופצת" מהמסך. לפחות עד שמתחילות הסחרחורות והמגרנות (לפחות לחלקנו).
אצל IMAX לעומת זאת, התמונות של העין הימנית והשמאלית תמיד מוקרנות בו זמנית על המסך, מה שמקל על התחושות במהלך הסרט (אלא אם כן הוא ממש גרוע). תודות לארכיקטורת האולם שבנוי בשיפוע חד כאשר הכסאות קרובים יחסית למסך אפשר לומר גם שאקפט התלת-מימד שבו משכנע יותר. כמו כן ישנם שני סוגי סרטים שמוקרנים בתלת מימד. האחת – IMAX DMR – סרט שצולם בדו-מימד עובר המרה לפורמט תלת-מימד בצורה מלאכותית. השניה – IMAX 3D – סרטים שצולמו במצלמות תלת-מימד ייעודיות שפותחו במיוחד על ידי IMAX. זה כבר עולם אחר לחלוטין. אם ב-DMR העורך צריך לקחת כל חלקיק וחלקיק כמו למשל בפיצוץ ולמקם אותם במרחב, המצלמה עושה את זה אוטומטית טוב ומדויק יותר מה שמוביל לחוויה משכנעת יותר. אגב, "רובוטריקים 5" בבימויו של מייקל ביי שהולך להגיע אלינו באוגוסט הוא הסרט הראשון בהיסטוריה שצולם כל-כולו (98 אחוז) במצלמות תלת-מימד של IMAX.

המסך עצמו הוא כמובן גם פלא הנדסי בפני עצמו. יש בו מליוני חורים קטנטנים על מנת לאפשר לסאונד להגיע בחופשיות מהרמקולים מאחור הישר אל האוזניים שלנו. עוד עובדה מעניינת היא שהמסך למעשה כסוף ולא לבן כפי שמקובל בדרך כלל. זהו סוג של ציפוי מיוחד פרי IMAX שאמור לשחק חלק מכריע בהקרנות תלת מימדיות. אגב, אם תהיתם לעצמכם איך תולים דבר כזה אז שימו לב לוידאו הבא.

אני גיימר מסוף שנות ה-80. גיימינג זו אחת האהבות הקטנות שלי בחיים. אני נוהג כמדי שנה להקדיש לתחביב הזה מס' ימי חופש מהעבודה (כבר אמרתי שישכחו ממני כשיוצא RDR2). יש לי חסכון ייעודי לצרכי גיימינג ואחת ל-5-4 שנים אני שובר אותו ורוכש PC בשווי אוטו קטן. בקיצור, אישתי כנראה ממש אוהבת אותי. הרגע ההוא שבו מסך ה-IMAX אדיר המימדים הואר ברקע ה-PSN שלי שבו נתן דרייק יושב על הרצפה והכל מסביבו בוער… היה הרגע שבו נזכרתי מחדש כמה ולמה אני מכור לתחביב הזה כל כך קשות. זה היה כמו לקחת כמעט כל מה שאני מכיר ואוהב בתחום, לטעון אותו על טיל בליסטי ורגע לפני שהוא ממריא באיזה מאך 20, לחשמל אותו בכמה עשרות גיגה-וואט. לא חושב שמישהו יכל להישאר אדיש למה שהלך שם.

אנסה להביא לכם כאן את התרשמותי מהזמן המועט שהיה לי לשחק ב-IMAX.
שום תמונה לא תוכל להמחיש באמת את מה שהתרחש שם באולם. בטח שלא עם ה-Z3C העתיק שלי אז עמכם הסליחה.

זה היה המשחק הראשון ששיחקתי במערכת כבר בביקור הניסיוני שערכתי יחד עם הצוות הטכני. אומנם התמונה קצת פחות הצטיינה בשחורים כמו ה-OLED בבית, אך הכל היה חד, ברור וכמובן עצום. לעומת זאת קשה לי מאוד היה להתעלם מהסאונד שקצת הלחיץ אותי בהתחלה. צווחות האימה שם לא היו קלות על האוזן בלשון המעטה וזה לא ששמעו רע. אדרבא, הסאונד היה כל כך עוטף שזה היה נדמה כאילו צועקים ממש עלי. את רעש החבטות של כלי הנשק בבשר החי(מת?) יכולתי כמעט להרגיש בעצמי כשהבס הדהד לי בכל הגוף. וזה עוד מערוץ שמע יחיד(!). כן, בהתחלה היו לנו קצת בעיות לשמוע אפילו בסטריאו עקב המבנה הקנייני הסגור של IMAX. לשמחתי זה נפתר, הסטריאו הגיע ובהמשך גם הצליחו להוציא סראונד באמצעות מאין "כרטיס" מיוחד שידע לתרגם LPCM לפורמט ש-IMAX מכיר. המשחק עצמו אומנם לא כזה מבהיל אבל הצליל שלו הרגיש לי כאילו הוא קיבל בעיטה מהגהינום – כאילו מישהו צורח עליך בהפתעה אפילו שאתה מוכן והוא עדיין מצליח להבהיל אותך. בשלב מסוים הסאונד היה על גבול "המטריד" כשיותר ויותר מפלצות התאספו על המרקע ונהמו/שאגו/צווחו/סיננו לעברי בעוצמה כזו שלא נותרה לי ברירה אלא להפסיק ולעבור הלאה. ואני עוד חשבתי לנסות לשחק שם RE7…

גם בלי ציוד במליוני שקלים סצינת הסופה על הרכס הסורי המושלג היא לא פחות ממרשימה. אבל עם IMAX היא פשוט משמיטה את הלסת לרצפה. התמונה הייתה בוהקת כמו שום דבר שלא ראיתי עד היום. עשיתי את השלב הזה אולי 3 פעמים בבית ואילו רק בפעם הזו ממש עצרתי והסתכלתי סביב. הסתכלתי אך בעיקר האזנתי. לראות את לארה בגודל פי 50(?) מהרגיל זה חוויה חיובית מחזקת בפני עצמה, אך שוב מה שגנב את ההצגה זה ללא שמץ של ספק הסאונד שהוא פסיכי ברמות שקשה לי למצוא מילים לתאר אותן. אני בספק אם המפתחים אפילו ידעו כמה טוב המשחק שלהם נשמע. אם חשבתי שבסרטים הסאונד מפנק אז כאן הוא ממש פורס לך מחצלות משי ועושה לך רוח עם עלי דפנה בזמן שמישהו מאכיל אותך ענבים. הרוח לא נושבת עליך, היא מטלטלת אותך. כשלארה רצה וכל העולם חרב סביבה, ובכן, זה נשמע כאילו לארה רצה ופאקינג(!!!) העולם חרב סביבה. כל סצנות "הבלגאן" הגרנדיוזיות האלה כשאתה לבד נגד העולם וניצל בשבריר שניה/חוט השיערה מקבלות משמעות חדשה כשהסאונד גורם לסכנה להישמע פי כמה וכמה יותר גדולה.
מומלץ לכל המשפחה.

מסך גדול דורש BLOCKBUSTER גדול ואין משחק יותר ראוי לכך מ-Uncharted 4. היה לי ברור שאני הולך על סצינת המרדף המצויינת עם המשאית המשוריינת. יש שם די והותר אקשן ובלגאן על מנת להוציא את המיטב מכל מערכת.
מה שבלט כמעט מיידית היו הצבעים המאוד עזים של ירוק, חום וכחול שפשוט "קפצו" מהמסך. כבר יצא לי לשחק בכמה וכמה משחקים ב-4K HDR ביניהם Uncharted 4, ואפילו שטכנית אי אפשר לנגן תכני HDR ממקור חיצוני על המקרן בן ה-5 המפלצתי של IMAX עקב תמיכה ב-HDCP 1.4 בלבד, התמונה הייתה מרשימה למדי. וזה כמובן ללא שום כיול כזה או אחר. אני רק יכול לדמיין לעצמי מה היה קורה אם הצוות של IMAX DMR היו משלבים כוחות יחד עם Naughty Dog ומכינים סצינה שנועדה ותוכננה עבור המערכות של IMAX. מעבר לכך, מדובר בחוויה יוצאת דופן שהייתי מאחל לכל אחד ואחת – לשחק בתוך סרט.

הבאסה במערכת סאונד מפוצצת כמו ב-IMAX זה שאם הצליל מראש אנמי ומלאכותי, הוא לא יותר מיצרום באוזן ב-85 דציבלים. אחרי מאות שעות ב-Battlefield 3,4 נהייתי מאוד רגיש לצלילי נשקים במשחקים שנשמעים יותר כמו רובי קפצונים מאשר הדבר האמיתי. אנצ'רטד 4 לצערי נופל תחת ההגדרה הזאת. אומנם היו שם מס' פיצוצים שהיו בקלות עושים "פן" בשיער גם למתולתלים שבינינו, אך הפעם הרבה פחות הורשמתי ממה ששמעתי.

אם היה משחק אחד שממש חיכיתי לשחק ולשמוע ב-IMAX זה ללא שמץ של ספק Battlefield 1. אם יש משהו שהחבר'ה ב-DICE יודעים לעשות זה סאונד מפרק וחודר עצמות. הצלילים במשחקי BF החל מ-3 ,תמיד בלטו מעל התחרות באותנטיות ואיכות שמע חסרת פשרות. איפה שרק היה אפשר החברה הלכה למטווחים ושטחי אש והקליטה קולות אמיתיים ומקוריים של טנקים, נגמשים, כלי רכב ושלל רובים ואקדחים שונים. לכן ציפיתי בכליון אוזניים לרגע שבו הזחלים יזחלו, המנועים יניעו ורעש התותחים יחזירו אותי חזרה לבסל"ש.

במיוחד בשביל זה בחרתי בשלב ה-Through Mud And Blood האדיר(!!!) בו אתה מגלם צוות טנק Mark V בריטי אי שם בחזית המערבית של מלחמת העולם הראשונה. אם יש משחק ש-ח-ו-ב-ה לשחק ב-IMAX זה המשחק הזה. התגובה הראשונית שלי הייתה "פאק! הטנק הזה בגודל אמיתי! איך אני אמור עכשיו לחזור לשחק על ה-27" העלובים שלי?!". המסך האולטרא-ענק של IMAX שאב אותי פנימה. חזק. כשהתמונה תופסת לך את כל שדה הראיה והתוכן על המרקע מתנהל באיטיות של טנק 33 טון ב-5 קמ"ש, קל מאוד לספוג את כל הפרטים הקטנים שעכשיו הם כבר לא כל כך קטנים. הבוץ והאדמה שמעיפים הזחלים, סימני הפגיעות של הכדורים בפלדה, ההרס והחורבן של בניינים וקירות שחטפו פגיעה ישירה, מי אמר שמלחמה זה דבר מכוער? תענוג לעין והרבה מזה הודות להליך SuperSampling שאפשרי ב-PS4 PRO בו המשחק מרונדר ברזולוציה בין 1400P ל-1800P ואז משונמך ל-1080P. כתוצאה התמונה עוברת "החלקה" או Anti-aliasing הכי גבוה שיש בתעשיה.

בהשוואה לאיך ששמעו אני יכול להגיד לכם חד משמעית שראו גרוע. כאילו ממש מפוקסל עם ארטיפקטים וריצוד, פוי, תתביישו לכם IMAX! הקול במשחק הזה הוא סוג של מוסיקה לאוזניים. אני יכול להקשיב לנצח לנהימות של המנוע של הטנק. כמו גרגור של חתלתול ב-85 דציבלים. הפיצוצים הם כמו להידרס על ידי רכבת משא עשויה כריות משי – עוטפים ומלטפים. ואז יש את כלי הנשק. בתחילת השלב ישנם מס' דקות שבהן נועלים לך את הכוונות ואתה יכול רק להתקדם עם הטנק. רציתי ממש לירות במישהו בזמן הזה. תרתי משמע. כמו ילד קטן בחנות צעצועים ענקית שמותר לו רק להסתכל. ואז כששוחררו כל הניצרות והפגז הראשון נורה, נעתקה ממני נשימתי. אי אפשר שלא לחייך לעצמך כמו דביל כשאתה שומע את הדבר הזה זו הדרך הכי טובה שאני יכול לנסך את זה. רק חבל שהצלם כל הזמן התבכיין "אני לא שומע אתכם אני לא שומע אתכם" ונאלצנו להנמיך.

אני רוצה לקוות שמישהו מ-Yesplanet ו/או היבואנים למיניהם קוראים את שורות אלו. החוויה היא יוצאת מן הכלל ואני אומר את זה בתור גיימר וותיק בן 33 שכיום הרבה ה-ר-ב-ה פחות מתלהב מגיימינג מאשר בעבר. אני לא חושב שמישהו שגיימינג יקר לליבו יוכל להישאר אדיש לו היה חווה את שחוויתי אני. הפוטנציאל פה הוא אדיר. שום מערכת אודיו ווידאו ברמה הזו לא זמינה לגיימר המצוי. אישית הייתי מוכן לשלם על מנת לעבור את אותה חוויה עוד הפעם ואני גם די משוכנע שרבים אחרים היו מסכימים להצטרף אלי. עם אירועים כמו Game In שממלאים אולמי כנסים עד 0 מקום, אפשר בקלות רבה לעשות משהו דומה עם IMAX.