נתחיל עם מעט רקע.
כאשר החלו טלויזיות השק"ק (CRT) לפעול, אחת הבעיות היתה המהירות. מצד אחד, הפוספורים במסך היו דוהים מהר למדי אך מצד שני היה מסובך מדי לשדר בקצב מספק שהיה גורם לכך שהפוספורים היו מציגים כראוי את התמונה. התוצאה היתה שהתמונה היתה מהבהבת קשות. לא עבר זמן רב, והטכנאים הניבו פיתרון לנושא בדמות INTERLACING. במקום לשדר את התמונה במכה אחת, היא מפוצלת לשדות זוגיים ואי זוגיים (ע"ע מאמר DEINTERLACING).
rnהפיצול הזה, גרם לכך שהפוספורים היו מתעדכנים 60 פעם בשניה, ולא מספיקים לדעוך בין שדה לשדה, אך ללא צורך בהכפלת רוחב הסרט שנדרש להציג את התמונה.
rnעם השנים, הטכנולוגיה התקדמה וצצו להם מסכים מטכנולוגיות שונות אשר אינן סובלות מבעיות מהירות הפוספורים כמו CRT. טכנולוגיות הקרנה כמו DLP/LCD/LCOS וכן תצוגות דקות LCD/פלזמה – מציגות את התמונה במכה אחת ואינן מסוגלות להציג כראוי תמונה INTERLACED (פרט לטכנולוגית ALIS של היטאצ'י).
לכן, נכנסו לפעולה מעבדי תמונה, אשר נעים מעלויות של כמה סנטים באיכות הבינונית ועד לכמה אלפי דולרים, במכשירים יעודיים. מכשירים וצ'יפים אלה ממירים תמונה INTERLACED לתמונה PROGRESSIVE, פעולה הנקראית DEINTERLACING. הצורך לבצע פעולה זאת הניבה תעשיות שלמות של פתרונות מאולתרים ויעודיים וגרמה לאין סוף בעיות בתעשית הוידאו.
צריך גם לקחת בחשבון שבעצם יש לנו מספר סוגי מקורות:
rn1. מקורות שהגיעו מפילים. פילים מצולם תמיד ב-24 תמונות בשניה.
rn2. מקורות שהגיעו מוידאו – כלומר, מצולמות בפועל במצב INTERLACED בקצב קבוע (60 או 50HZ בד"כ).
rn3. מקורות שהגיעו ממחשב – לעיתים הן מפוצלות בדרכים שונות.
rn4. מקורות שמשלבים כמה דברים יחדיו (גרפיקה על גבי פילים, או קטעים שונים של פילים שהודבקו זה לזה).
5. מקורות "אקזוטיים" שהגיעו מאנימציה (פלסטלינה או גרפיקה) או מקורות אחרים (TIME LAPSE או צילום מיוחד).
rnכל המקורות הללו מומרים ל-60HZ עבור שידור בארה"ב או ל-50HZ עבור שידור באירופה, ובמחוזותינו.
rnהקושי הגדול, כאמור, הוא בניסיון לצפות בתוכן בקצב מסויים, ברזולוציה מסויימת ובפורמט לא מתאים. לשם כך דרושה המרה.
rnגילוי חדש נוסף היה בשנים האחרונות, כאשר אנשים שמו לב שאם משדרים סרט בקצב נמוך יותר, אך תואם ל-24FPS המקוריים (כלומר GENLOCKED), איכות התמונה משתפרת. הדבר לא רק התרחש במקרני CRT שבהם שינוי זה שיפור את הדיוק של התמונה, אלא גם במקרנים ובמסכים רגילים. אנשים החלו להשתמש ב-48HZ (שזה זהה להקרנה בקולנוע בשיטת DOUBLE SHUTTER אשר גורמת לכל תמונה להיות מוצגת על המסך פעמיים ברצף) וכן ב-72HZ (כפולה של 3).
rnסוני ראתה את כל ההסתבכות הזאת, ולקראת המעבר לפורמט אוניברסלי (1080P), החלה לקדם פורמט משלה בשם 1080sf24 (שמות נוספים הם 1080i48 וכן 1080p48 או 1080psf24). המשמעות של ה-SF הוא SEGMENTED FRAME.
rnסוני מעוניינת בעיקר בשוק הסרטים (דרך BLURAY) שבו המקור הוא תמיד 24FPS. ב-DVD, הפיתרון היה שהסרט היה בעצם מוצב ב-24 פריימים בשניה, וכל כמה פילדים היו משודרים פעמיים או שלוש (כלומר 3:2 PULLDOWN) בכדי להתאים ל-60HZ. לכן, הגדירה סוני את 1080sf24 כפורמט האידאלי לסרטים ב-HDTV.
rnהפורמט בעצם כולל את התמונה המקורית של 1080P בקצב של 24 תמונות מלאות (פרוגרסיב) בשניה. המידע משודר בעצם בשני חלקים (שורות זוגיות ואז שורות אי זוגיות). זה נראה כמו פשרה מוזרה בין PROGRESSIVE ל-INTERLACED…
rnכאן נכנס המקרן או המסך לפעולה. אם הוא מסוגל להציג 1080P, הוא ידע לזהות את השדות הזוגיים והאי זוגיים ולהציג אותם כראוי ללא צורך בעיבוד תמונה מסובך. במקרה הגרוע ביותר, הוא צריך להציג כל תמונה יותר מפעם אחת בכדי למנוע הבהוב. מסכים כגון פלאזמה ו-LCD אינם זקוקים לכך מכיוון שאין להם מגבלותREFRESH RATE טכנולוגי ולכן מסוגלות להציג את התמונה כמות שהיא, זהה לתמונה שהוצגה במקור בקולנוע.
rnכל המקורות הללו מומרים ל-60HZ עבור שידור בארה"ב או ל-50HZ עבור שידור באירופה, ובמחוזותינו.
rnהקושי הגדול, כאמור, הוא בניסיון לצפות בתוכן בקצב מסויים, ברזולוציה מסויימת ובפורמט לא מתאים. לשם כך דרושה המרה.
rnגילוי חדש נוסף היה בשנים האחרונות, כאשר אנשים שמו לב שאם משדרים סרט בקצב נמוך יותר, אך תואם ל-24FPS המקוריים (כלומר GENLOCKED), איכות התמונה משתפרת. הדבר לא רק התרחש במקרני CRT שבהם שינוי זה שיפור את הדיוק של התמונה, אלא גם במקרנים ובמסכים רגילים. אנשים החלו להשתמש ב-48HZ (שזה זהה להקרנה בקולנוע בשיטת DOUBLE SHUTTER אשר גורמת לכל תמונה להיות מוצגת על המסך פעמיים ברצף) וכן ב-72HZ (כפולה של 3).
rnסוני ראתה את כל ההסתבכות הזאת, ולקראת המעבר לפורמט אוניברסלי (1080P), החלה לקדם פורמט משלה בשם 1080sf24 (שמות נוספים הם 1080i48 וכן 1080p48 או 1080psf24). המשמעות של ה-SF הוא SEGMENTED FRAME.
rnסוני מעוניינת בעיקר בשוק הסרטים (דרך BLURAY) שבו המקור הוא תמיד 24FPS. ב-DVD, הפיתרון היה שהסרט היה בעצם מוצב ב-24 פריימים בשניה, וכל כמה פילדים היו משודרים פעמיים או שלוש (כלומר 3:2 PULLDOWN) בכדי להתאים ל-60HZ. לכן, הגדירה סוני את 1080sf24 כפורמט האידאלי לסרטים ב-HDTV.
rnהפורמט בעצם כולל את התמונה המקורית של 1080P בקצב של 24 תמונות מלאות (פרוגרסיב) בשניה. המידע משודר בעצם בשני חלקים (שורות זוגיות ואז שורות אי זוגיות). זה נראה כמו פשרה מוזרה בין PROGRESSIVE ל-INTERLACED…
rnכאן נכנס המקרן או המסך לפעולה. אם הוא מסוגל להציג 1080P, הוא ידע לזהות את השדות הזוגיים והאי זוגיים ולהציג אותם כראוי ללא צורך בעיבוד תמונה מסובך. במקרה הגרוע ביותר, הוא צריך להציג כל תמונה יותר מפעם אחת בכדי למנוע הבהוב. מסכים כגון פלאזמה ו-LCD אינם זקוקים לכך מכיוון שאין להם מגבלותREFRESH RATE טכנולוגי ולכן מסוגלות להציג את התמונה כמות שהיא, זהה לתמונה שהוצגה במקור בקולנוע.
מסכים ומקרנים שהם INTERLACED יכולים להתייחס למידע כאל כזה ופשוט להתעלם מהעובדה שיש קשר בין השדות.
rnמכיוון שהפורמט מגדיר בפירוש שהשדות קשורים זה לזה, אין צורך בעיבוד תמונה מסובך!
rnמכיוון שהפורמט מגדיר בפירוש שהשדות קשורים זה לזה, אין צורך בעיבוד תמונה מסובך!
באיזורינו, 50HZ שולט ולכן המציאו גירסא נוספת של הפורמט לפי קצב 25FPS. בשיטה זו, מאיצים ב-4% את קצב הסרט המקורי, אך בכל שאר הפרמטרים הפורמט זהה. מדוע זקוקים ל-SF25 ? לא ממש זקוקים לו, אבל אירופה אוהבת לבדל את עצמה מארה"ב והפרדת פורמטים היא אחת הדרכים לבצע זאת.
מה עושים עם סרטים שצולמו בוידאו או באחת מהשיטות האחרות? ובכן, צילומי HDTV בקרוב עלולים לעבור ל-SF24, אך הדבר לא סביר במיוחד. צילום ב-60HZ וב-50HZ נראה טוב מאוד, ולכן סביר להניח שהדבר ימשך. לכן, 1080SF24 מיועד בעיקר לסרטי קולנוע. הוא חוסך רוחב סרט (אין צורך לשמור יותר מ-24 תמונות בשניה בניגוד למה שנעשה כיום) ולכן סביר להניח שיתפוס תאוצה.
מסכים וציוד אינם צפויים להפסיק לתמוך בפורמטים האחרים ולכן, סביר להניח שהעולם יתכנס ל-1080sf24 (או 25) עבור טכנים קולנועיים, ול- 1080i רגיל עבור כל השאר.
