עלילה
כעת לאחר שהרצה את עונשו, חוזר דני לאותה עיירה ולאותם אנשים, יחד עם אמו (אביו נפטר בינתיים) ומנסה למצוא צ'אנס בין כל השיפוטיות ומלמולי השנאה הרוחשים סביבו בכל מקום. תחילה דני זוכה חזרה בחברותה ואמונה של ג'ו, לייסי לעומת זאת נשארת קצת מרוחקת ובדיוק כשנדמה שאולי יש לדני המסכן תקווה לחזור להשתלב, נרצחת נערה בביתה, באופן נוח ביותר, לאחר שאותה הנערה סימסה לדני שהיא יודעת למה הוא הרג את דודתו.rn
כמובן שנפתחת חקירה, אך כל אצבע במחוז פונה בהאשמה אל דני וזה הזמן אולי לציין שאבא של ג'ו, הבחורה היחידה בעולם שאולי כמעט מאמינה לו, הוא שריף העיירה הדולק בעקבותיו.
ביקורת
התעלומה בנויה בדיוק כמו ב"שקרניות" ו-"משחק השקרים", כל הפרק משכנעים אותך שאיקס הוא הרוצח ורק בששים שניות הסיום, הופכים את הקערה על פיה. אבל אחרי רבי המכר של שרה שפרד (שאגב, הסדרה הזו דווקא לא מבוססת על ספריה, היא רק מחקה אותם), לא נפלתי מההלם. זה מותח, אין ספק. הייתי מתה לדעת למה דני רצח את דודתו. הוא אומר שרק הוא יודע את הסיבה ושלעולם לא יוכל לחלוק אותה עם איש, מה היא יכולה להיות? מתה לגלות, אבל בינתיים העלילה נופלת לכל גומחה קלישאתית תיכונית שבדרך. דני מנסה להתקבל לקבוצת הפוטבול, לייסי עושה מסיבת פיג'מות ויש הצגה בבית הספר שג'ו בתפקיד ראשי, דוחפים מנת יתר של תיכון ותשובות – אין. rn
לסיכום, הסדרה קלילה וזורמת אבל לא מביאה איתה שום דבר חדש. מורגש זלזול רב בכל הקשור לבניית דמויות, דיאלוגים ואמינות בכדי שיוכלו להתמקד בתעלומה, שהיא משחק מסתורין חביב לכל היותר.rn
אם אתה בן נוער, או נער בלבך, אם צלחת את "שקרניות" למרות המשחק ואת "משחק השקרים" למרות העלילה, הסדרה הזו בשבילך!rn
לכל השאר, אני חושבת שאוכל לסכם את הביקורת הזו במילה אחת – Don't
לדיון בנושא: טוויסטד – מלכת הכיתה, בת השריף ורוצח סוציופת אחד.
