קצת על מייקל ביי

מייקל ביי נולד ב-17.2.1965 בקליפורניה. לאחר שסיים את לימודי הקולנוע שלו באוניברסיטה הוא התחיל לביים קליפים ופרסומות. פרסומת אחת שעשה לשברולט ב-1993 סידרה לו פגישה אצל ג'רי ברוקהיימר ושותפו המנוח דון סימפסון. סימפסון וברוקהיימר מאוד התלהבו מהסגנון המהיר והתזזיתי של ביי והציעו לו חוזה, ביי חתם וניגש ישר לעבודה. באפריל 1995 יצא למסכי הקולנוע הסרט הראשון של ביי. קומדיית האקשן "בחורים רעים" שסיפרה על שני שוטרים שותפים שמנסים לפענח פרשיית רצח. בסרט כיכבו וויל סמית', מרטין לורנס וטיה ליאוני. ביי חשף בסרט את הסגנון הייחודי שלו ששילב צילום ב-5 מצלמות, עריכה מהירה ותזזיתית ופסקול דינמי. הסרט הפך לחביב המבקרים ולהצלחה קופתית אדירה אצל הקהל שהתלהב מסצינות האקשן המהירות ומהכימיה הטובה בין סמית' ללורנס. שנה יותר מאוחר יצא "הפריצה לאלקטרז" שסיפר על אסיר לשעבר שהצליח לברוח מהכלא ואחרי 30 שנה הוא צריך לחדור אליו בחזרה כדי לשחרר בני ערובה. בסרט כיכבו ניקולס קייג', שון קונרי ואד האריס. הסרט הפך לאחד הלהיטים הגדולים של אותה שנה וסידר לניקולס קייג' קריירה חדשה ככוכב סרטי אקשן. שני הסרטים הללו הכינו את ביי להצלחה הכי גדולה שלו שהגיעה שנתיים אחר-כך. ב-1998 יצא "ארמגדון" שסיפר על קבוצה של קודחי נפט שנשלחת לחלל ע"י נאס"א במטרה להרוס מטאור ענק שצפוי להתנגש בכדור הארץ. הסרט, שבו כיכבו ברוס וויליס, בן אפלק, ליב טיילר ועוד שורה של שחקנים מצוינים הצליח מאוד בקופות והפך את ביי לאחד מהבמאים המבוקשים בשוק. השנים הבאות לא היו כל-כך מוצלחות. "פרל הרבור" מ-2001 היה ניסיון כושל לעשות אפוס קולנועי
כמו של פעם. סרט ההמשך של "בחורים רעים" מ-2003 פספס את המומנטום שהשאיר הסרט הראשון בכמה שנים טובות ו"איילנד" מ-2005 היה חביב המבקרים אבל לא חביב הקהל. ב-2006 קיבל ביי הצעה מפתה מסטיבן ספילברג לביים עבורו את העיבוד הקולנועי לסדרת הטלוויזיה
המצליחה "הרובוטריקים". הסרט הראשון בסדרה יצא ב-2007 והצליח מאוד בקופות. בעקבותיו ביים ביי עוד 2 סרטים שהיו פחות טובים מהראשון אבל גם הצליחו. אחרי הסרט השלישי לקח ביי הפסקה מהקרבות האינסופיים בין הרובוטריקים והשקרניקים כדי לחזור לעבוד עם בני אדם. התוצאה היא קומדיית האקשן "רווח וכאב" שמבוסס על סיפור אמיתי ועולה השבוע למסכים. אחרי שראיתי אותו אני יכול להגיד לכם שהוא סרט לא רע בכלל שמחזיר את ביי לסרטים הראשונים שלו ומשלב אקשן מהיר ותזזיתי, הרבה הומור וגם נקודה ישראלית שנדבר עליה בהרחבה יותר מאוחר.

העלילה

הסרט מבוסס ברובו על סיפור אמיתי שהתרחש בארצות הברית בין 1994 ל-1995. מארק וולברג מגלם את דניאל לוגו. מדריך כושר עם חלומות גדולים ואמביציה מטורפת להצליח שמקבל יום אחד רעיון לבצע את הפשע המושלם. הוא מגייס את חברו הטוב אדריאן (אנתוני מקי) ואסיר משוחרר עם עצבים רופפים בשם פול (דוויין "דה רוק" ג'ונסון) וביחד הם מחליטים לחטוף איש עסקים מושחת בשם ויקטור קרשאו (טוני שלהוב) ולרוקן אותו מכל הכסף שלו. חוסר ההבנה הבסיסית שלהם בפשע גורמת להם להתנהל בצורה מרושלת והחטיפה עצמה גורמת לסדרה של אירועים לא נעימים שבאים אחד אחרי השני והורסים להם את התכניות.

לביקורת

אם יש משהו שעד עכשיו לא אהבתי בסרטים של מייקל ביי זה האורך שלהם. רוב הסרטים שביי ביים אחרי "ארמגדון" נמשכו מעבר לשעתיים המקובלות וזה די הרס את ההנאה מהם. "רווח וכאב" אורך כ-129 דקות אבל לא מרגישים שהזמן עובר וזה נזקף רק לזכותו. הסרט מזכיר את עבודותיו הראשונות של ביי מאמצע שנות ה-90 ובעיקר את "בחורים רעים". זה לא רק בגלל שהסיפור שבו הסרט מתנהל מתרחש בשנות ה-90 אלא זה בא לידי ביטוי בארבעה היבטים שמופיעים לא מעט בסרט. ההיבט הראשון הוא השפה הקולנועית של ביי, את הדרך שלו בתעשייה הוא התחיל בתור במאי של פרסומות ווידיאו קליפים והוא מיישם כאן את כל מה שלמד שם. עריכה מהירה ותזזיתית, צילום שמסתמך על יותר ממצלמה אחת, פסקול דינמי והרבה תנועה לאורכו ולרוחבו של הפריים. זה נראה טוב בעיקר בסצינות המסיבה הרבות שיש בסרט וגם באקשן. האקשן הוא ההיבט השני שעליו רציתי לדבר. זה לא אקשן עמוס באפקטים מיוחדים אלא אקשן יותר מציאותי וריאליסטי עם הרבה יריות, מכות ואומנויות לחימה. הפיצוצים הופחתו כאן למינימום ההכרחי אבל לכל פיצוץ יש נוכחות וצבע וזה נראה נהדר על המסך. ההיבט השלישי הוא המשחק. בניגוד לסרטים הקודמים שלו שבהם הושקע יותר כסף באפקטים מאשר בשחקנים, ב"רווח וכאב" יש קאסט מצוין שמצליח להפתיע לטובה. מארק וולברג בתפקיד הראשי עושה כאן דמות מעניינת שמתכתבת עם אחד התפקידים הראשונים שעשה בסרט "ביג היט" מ-1997. אנתוני מקי משלים אותו כאדריאן.
דוויין ג'ונסון קורע מצחוק כפול השרירן הרגיש וטוני שלהוב מצוין כאשר הוא יורה את השורות השנונות של איש העסקים ויקטור קרשאו. מי שיסתכל טוב טוב יזהה בסרט גם את אד האריס הענק, את הקומיקאים העולים קן ג'ונג ורבל ווילסון ואת שחקן האופי פיטר סטורמר בתפקידים קטנים. בסרט מופיעה גם השחקנית/דוגמנית הישראלית בר פאלי, התפקיד שלה יחסית קטן והיא מופיעה בסרט לא פחות מחצי שעה אבל היא מצליחה לגנוב את ההצגה ואת תשומת הלב של הצופים בכל רגע שבו היא מופיעה על המסך. הימור שלי-היא עוד תגיע רחוק בהוליווד. ההיבט הרביעי הוא ההומור.
הסרט הוא קומדיית אקשן והוא משתמש בלא מעט הומור בין סצינות אקשן אחת לשניה. רוב הזמן זה נורא מצחיק, יש רגעים שבהם ההומור מגיע למחוזות השחור והמקאברי ואז זה לא כל-כך עובד אבל בסוף יוצאים מהאולם עם הרגשה טובה וזה מה שבסוף קובע. כל ארבעת ההיבטים הללו יוצרים אופציה ליומית ראויה בקולנוע ולבילוי לא פחות ראוי של ערב בבית עם מזגן, קערה גדולה של פופקורן ושתיה.

בקיצור- אפשר לראות.

רווח וכאב- ארה"ב 2013. 129 דקות. בימוי: מייקל ביי. תסריט: כריסטופר מרקוס וסטיבן מק'פליי. שחקנים: מארק וולברג, דוויין "דה רוק" ג'ונסון, אנתוני מקי, טוני שלהוב, בר פאלי, אד האריס, רבל ווילסון, קן ג'ונג, פיטר סטורמר.