הקדמה

"צבי הנינג'ה" הופיעו לראשונה בקומיקס משנת 1984 שכתבו קווין איסטמן ופיטר ליירד. גיבורי הקומיקס היו 4 צבים שבעקבות מגע עם נוזל רדיואקטיבי פיתחו כח ואינטיליגנציה של נערים בני 16. הצבים אומנו באומנויות לחימה ע"י הסנסיי שלהם מאסטר ספלינטר (עכבר שגם נפגש עם הנוזל), כל אחד מהם שולט בכלי נשק אחר וארבעתם נקראו בשמותיהם של ציירים מפורסמים מתקופת הרנסנס. ליאונרדו , דונטלו, מיכאלאנג'לו ורפאל. הארבעה מתגלים ע"י כתבת חדשות צעירה בשם אפריל אוניל וביחד איתה הם נלחמים באויב הגדול שלהם, מאסטר אומנויות לחימה לשעבר בשם שרדר. הקומיקס הצליח מאוד ובעקבותיו נוצרו 3 סדרות אנימציה (הראשונה משנת 1987 שודרה גם בישראל בערוץ הראשון ובערוץ הילדים ודיבבו בה בין היתר עידו וטל מוסרי ויואב צפיר) וסדרת לייב אקשן אחת. בין השנים 1990-1993 הופקו גם 3 סרטי קולנוע שעסקו בעלילות הצבים ושלושתם הפכו ללהיטים ענקיים בכל העולם. השנה, 30 שנים לאחר חוברת הקומיקס הראשונה ו-25 שנים לאחר שהסרט הראשון יצא לבתי הקולנוע, חוזרים צבי הנינג'ה למסכים בסרט חדש. הפעם בהפצה משותפת של אולפני פרמאונט וערוץ ניקולודיאון ותחת שרביט ההפקה של מייקל ביי. אחרי שראיתי את הסרט אני יכול להגיד לכם שמדובר בסרט מושקע וראוי לצפייה עם לא מעט סצינות יפות, אבל לצערי הוא חסר את התמימות והחן שהיו לסרט המקורי.

העלילה

לביקורת עצמה נגיע בהמשך, אבל בינתיים קבלו את העלילה בקצרה. הסרט החדש מציג את הסיפור המקורי אבל עם טוויסטים קטנים. הפעם הצבים הם חלק מפרוייקט סודי של איש עסקים מושחת (ויליאם פיצ'נר) שנגנז בעקבות שריפה שמשתוללת במעבדה. הצבים הצליחו להימלט ולמצוא מקלט במאורות הביוב של העיר ניו-יורק. מאז עברו 26 שנים, ניו-יורק מאויימת ע"י ארגון פשע אכזרי והצבים (שבגרו בינתיים), מחליטים להילחם בהם ולהחזיר את השקט לעיר. כתבת חדשות צעיר ואמביציוזית בשם אפריל אוניל (מייגן פוקס) מגלה אותם והעניינים מתחילים להסתבך. איך זה מתפתח הלאה?, תראו את הסרט ותדעו.

לביקורת

הקהל שהיה באולם בהקרנת הסרט שבה נכחתי התחלק לשתי קבוצות עיקריות. הילדים וההורים שלהם שראו את הסרט המקורי והלכו לראות את הסרט ביחד איתם. הילדים מאוד נהנו, צחקו מהבדיחות, התלהבו מהאקשן, כיסו את העיניים בקטעים המפחידים ומחאו כפיים בטירוף בסיום הסרט. ההורים לעומתם, נהנו קצת פחות וביציאה מהאולם שמעתי אבא אחד אומר לילד שלו" אתה יודע חמודי, כשאני הייתי קטן גם אני ראיתי את צבי הנינג'ה. אבל אצלי זה היה אחרת. אני מאוד מסכים איתו. עברו 24 שנים מאז שהסרט המקורי שביים סטיב בארון ב-1990 יצא למסכים. באותו סרט הצבים היו בובות ענק מהסטודיו של ג'ים הנסון שהגוף שלהם הופעל ע"י אנשים שהיו בתוכן והראש שלהן הופעל באמצעות שלט רחוק. היום הצבים נוצרו באותה טכנולוגיה שבה נוצרו הקופים של "כוכב הקופים" , הדובי מ"טד" וגולום של "שר הטבעות". דמויות מאנימצית מחשב שהתנועות שלהו נוצרו ע"י שחקנים שהסתובבו עם חליפות חיישנים מיוחדות, מה שגורם לצבים להיות יותר מציאותיים. הסרט מאוד מושקע ויש בו כמה סצינות אקשן ממש יפות שנוצרו בעיקר בגלל מה שאפשר לעשות עם אנימציה ותלת-מימד (אחת מהן, שמתרחשת בהר מושלג, היא אחת היפות שיצא לי לראות הקיץ הזה על המסך), העלילה זרמה בחלקה, הבדיחות העלו חיוך קל וקריאת ה"קוובאנגה" הנוסטלגית עשתה לי צמרמורת נעימה כזאת לאורך הגב. אבל, היה חסר בו משהו. האפקטים היו מרהיבים מדי, העלילה הייתה מופרכת מדי והמשחק (בעיקר של מייגן פוקס, שהקשר בינה לבין אפריל אוניל הוא מקרי בהחלט) היה חובבני. הסרט הזה עורר בי געגועים לפעם הראשונה שבה ראיתי את "צבי הנינג'ה" בקולנוע. לעלילה הדמיונית, לאפקטים שפעם היו שיא הטכנולוגיה אבל היום הם נחשבים פרימטיביים, לכוריאוגרפיית אומנויות הלחימה המדליקה ולמוזיקת הסינטיסייזרים של סוף האייטיז ותחילת הניינטיז. אבל זאת העדיפות שלי. אם יש לכם ילדים מגיל 7 ומעלה (כי לילדים יותר קטנים חלק מהקטעים בסרט יכולים להיות מאוד מפחידים) , תלכו לסרט ביחד איתם. אני יכול להבטיח להם שהם מאוד ייהנו.

בקיצור: בעיקר לילדים.

"צבי הנינג'ה"-ארצות הברית 2014. 101 דקות. בימוי: ג'ונתן ליבסמן. תסריט: חוזה אפלבאום, אנדרה נמק. שחקנים: מייגן פוקס, וויל ארנט, ויליאם פיצ'נר, ג'וני נוקסוויל, טוני שלהוב, וופי גולדברג, ג'רמי הווארד, אלן ריצ'ארדסון.