קצת על כריסטופר נולאן
כריסטופר נולאן נולד ב-30.7.1970 בלונדון שבאנגליה. הוא למד לתואר בספרות אנגלית מאוניברסיטת לונדון ותוך כדי הלימודים הוא התחיל לכתוב ולביים סרטים קצרים.סרט הביכורים שלו, מותחן פסיכולוגי קטן בשם "לעקוב", יצא לבתי הקולנוע ב-1998. הפריצה הגדולה שלו קרתה ב-2001, אז יצא "ממנטו". המותחן הפסיכולוגי בכיכובם של גיא פירס וקארי אן-מוס (טרינטי מ"מטריקס") זכה להצלחה קופתית וביקורתית וסימן את נולאן כקולנוען שכדאי לשים אליו לב. ב-2002 נולאן ביים את "אינסומניה" עם אל פאצ'ינו ורובין וויליאמס בתפקיד מפתיע. לאחר מכן נולאן קיבל הצעה מפתה מאולפני "וורנר", שהציעו לו לביים את הסרט הבא בסדרת "באטמן". נולאן הסכים בתנאי שבנוסף לבימוי הוא יהיה גם חתום על התסריט. התוצאה הייתה "באטמן מתחיל" שיצא ב-2005. נולאן עשה לבאטמן ריסטארט וסיפר את הסיפור מחדש תוך כדי שהוא מתאים אותו למאה ה-21, לוקח אותו אל הצד האפל שהיה נאמן לקומיקס המקורי ופינק אותו באקשן מהוקצע ובנבחרת כוכבים מכובדת שכללה את כריסטיאן בייל (בתפקיד באטמן), מייקל קיין, גארי אולדמן ומורגן פרימן. הסרט זכה לביקורות טובות ולהצלחה קופתית נאה ביותר. ב-2006 ביים נולאן את "יוקרה" שעסק ביריבות בין שני קוסמים (כריסטיאן בייל ויו ג'קמן),
אבל שום דבר לא הכין את העולם למה שקרה ב-2008. "האביר האפל", הסרט השני בסדרת סרטי "באטמן" החדשה יצא בקיץ של אותה שנה. אנשי השיווק של וורנר חשבו שהמוות הטראגי של הית' לדג'ר ששיחק את הג'וקר ומת זמן קצר לאחר תחילת הצילומים ימנע מהצופים לבוא לבתי הקולנוע. אבל הטריילרים שיצאו בזה אחר זה והביקורות הטובות שכתבו מבקרי קולנוע ובלוגרים שראו אותו עשו לסרט באזז חיובי, האולמות התמלאו והקופות נשברו. מה שהפך את "האביר האפל" לסרט הכי רווחי של השנה ולתופעה עולמית שלא הפסיקו לדבר עליה. אפילו בטקסי הפרסים לא יכלו להתעלם ממנו והעניקו להית' לדג'ר המנוח את פרסי גלובוס הזהב והאוסקר של אותה שנה על תפקיד המשנה הטוב ביותר. ב-2010 נולאן כתב וביים את "התחלה". המותחן הפסיכולוגי המדב"י שבו כיכבו ליאונרדו דיקפריו, אלן פייג' וטום הארדי ושעסק בכוח המחשבה הפך גם הוא לשובר קופות מטורף ולתופעה עולמית שגררה דיונים פילוסופיים מעמיקים. ב-2012 יצא "עלייתו של האביר האפל", הסרט השלישי והאחרון בטרילוגיית סרטי "באטמן". הסרט הזה הצליח מאוד קופתית, אבל הביקורות עליו היו מעורבות והתחלקו בין כאלה שמאוד אהבו אותו לבין כאלה שתיעבו אותו. בתקופה האחרונה נולאן הפיק את "איש הפלדה" הכושל ובעיקר כתב וצילם סרט חדש שעליו הכריז ביום שיצא "עלייתו של האביר האפל".
השבוע, אחרי שנתיים של עבודה ולא מעט שמועות ותיאוריות קונספירציה, יוצא לבתי הקולנוע ברחבי העולם סרטו החדש של נולאן "בין כוכבים". הסרט עוד לא הוקרן לקהל הרחב, אבל מבקרי קולנוע שנחשפו אליו כבר פרסמו ביקורות. הביקורות, כמו כל סרט של נולאן, מתחלקות בין כאלה שמאוד אהבו אותו וטוענים שהוא יצירת מופת עם פוטנציאל לאוסקר לבין כאלה שחושבים שהוא קשקוש בלבוש. אחרי שראיתי אותו אני יכול להגיד לכם שעוד מוקדם מדי לדעת אם "בין כוכבים" יביא לכריסטופר נולאן את האוסקר שהוא כל-כך רוצה. אבל, מה שכן אפשר להגיד זה שמדובר באפוס מדע-בדיוני מרשים וסוחף ובסרט מצויין.
העלילה
לפני שנגיע לביקורת המפורטת, תנו לי ברשותכם לספר מעט על הסרט. "בין כוכבים" מתרחש בעתיד הלא רחוק, כאשר סופת אבק קטלנית משתלטת על כדור הארץ, הורגת את בעלי החיים ואת הגידולים החקלאיים והופכת את החיים לבלתי נסבלים. קופר (מת'יו מקונוהיי) הוא אסטרונאוט לשעבר שפרש מנאס"א והתמסר לגידול ילדיו המתבגרים ולחקלאות. שורה של אירועים בלתי צפויים גורמת לו לחזור לנאס"א ולהצטרף לחבורה של חוקרים שנוסעת למסע בחלל במטרה למצוא כוכב לכת אחר שבני האדם יוכלו להתמקם בו ולהתחיל חיים חדשים. האם הם יצליחו?, תצטרכו לראות את הסרט כדי לדעת.
לפני הביקורת-גילוי נאות
"בין כוכבים" יוקרן בארץ בהקרנה דיגיטלית רגילה וגם באולם האיימקס ביס פלאנט בראשון לציון. אני ראיתי את הסרט באולם האיימקס והתענגתי על כל רגע ממנו. מדובר בחוויה ענקית ובאחד הסרטים שהכי מצדיקים את הפורמט הזה. מסך האיימקס הוא מאוד גדול ועוצמתי, אבל הקוטר שלו הוא 4:3. ככה שסרטים שצולמו במקור בפריים רחב של 16:9 והומרו לאיימקס, מוקרנים על המסך כאשר יש להם את שני הפסים השחורים והמעצבנים שנקראים בז'רגון המקצועי letterbox ומפריעים לצפיה. כריסטופר נולאן הוא אחד הבמאים שהכי מאמינים בפורמט האיימקס וכאשר תאגיד איימקס פיתח מצלמה חדשה לצילום סרטים כדי שיתאימו למסך, נולאן היה שפן הניסיונות וצילם שלושה קטעים מ"עלייתו של האביר האפל" בעזרתה (הסרט חנך את אולם האיימקס בראשון לציון כאשר הוא יצא).
את "בין כוכבים" הוא כבר צילם רק עם המצלמה הזאת והתוצאה פשוט מדהימה. בגלל שנולאן צילם את הסרט בפילם התמונה נראית חדה, טבעית ומאוד מציאותית וביחד עם הפסקול המתנגן במערכת הסאונד שבאולם הצופים מקבלים תחושה כאילו הם ממש נמצאים בתוך החללית שבסרט. נקודת זכות גדולה נוספת היא העובדה שהסרט לא צולם בתלת-מימד. מי שקרא כבר ביקורות קודמות שלי יודע כמה הטכנולוגיה הזאת כבר מיצתה את עצמה. בגלל שכריסטופר נולאן מתעב תלת-מימד הוא החליט לא להמיר את הסרט למרות ההפצרות של ראשי אולפני וורנר ולכן נחסך מאיתנו הבלגן של שימוש במשקפיים המעצבנים והמסורבלים ועל כך מגיע לו עוד שאפו גדול. אם יש לכם אפשרות, לכו לראות את "בין כוכבים" באיימקס ולא תצטערו כי מובטחת לכם חוויה עוצמתית. אם אין לכם , לכו לראות אותו באולם עם המסך הכי גדול שיש ועם מערכת הסאונד הכי חזקה שיש וזה יעשה את העבודה לא פחות טוב.
ועכשיו-לביקורת
לפני שראיתי את "בין כוכבים" קראתי את הביקורות החלוקות שכתבו עליו קולגות שלי ברחבי העולם וגם בארץ. מצד אחד, היו כאלה שהשתפכו ממנו, כתבו שהוא יצירת מופת והשוו אותו ל-"2001 אודיסאה בחלל" של סטנלי קיובריק וגם ל"כח משיכה" של אלפונסו קוארון שיצא בשנה שעברה ונתן לו את אוסקר הבמאי. מצד שני, היו גם כאלה שטענו שמדובר בסרט ארוך ומשעמם. שלוקח המון זמן עד שקורה משהו, שיש בו יותר מדי ברברת ומעט מדי אקשן ועלילה מסובכת ומופרכת. אחרי שראיתי אותו אני יכול להגיד לכם שאני מסכים עם שתי הביקורות אבל נוטה לחיובית יותר.
מצד אחד, מדובר בסרט שהאורך שלו נושק לשלוש שעות. לוקח לפחות שעה ורבע עד שהוא מתניע, הוא מכיל יותר מדי דיאלוגים שנוטים לברברת ויש לא מעט חורים בעלילה שמביאים את העסק למקומות מופרכים. מצד שני, מדובר באפוס מדע-בדיוני. אפוס, כשמו כן הוא, הוא סרט גדול תרתי משמע. בניגוד לסרטים קודמים שלו, נולאן החליט הפעם לחמם את העניינים על אש קטנה. נכון, לוקח לפחות שעה ורבע עד שבאמת קורה משהו משמעותי על המסך, אבל כאשר העניינים מתחילים להתחמם והסרט שואב אתכם אליו אתם לא יכולים לקום מהכסא. נכון, אין הרבה אקשן, אבל כאשר יש כזה הוא אקשן מהוקצע וגדול מהחיים. נכון, העלילה מסובכת ונוטה לכיוון המופרך, אבל זה מסוג הסרטים שדורשים צפייה נוספת. אחריה הכל מתחיל להתבהר ודברים שלא הבנתם בהתחלה מתחילים להסתדר.
לגבי ההשוואה ל"כח משיכה" של אלפונסו קוארון, יש בין שני הסרטים כמה דברים משותפים. שניהם מתרחשים בחלל, שניהם נכתבו על ידי אחים, שניהם מופצים ע"י אולפני וורנר בראדרז (זאת כבר פעם שניה שוורנר בראדרז מוציאים סרט מדע בדיוני לקראת עונת הפרסים. נראה לי שהם מנסים להגיד משהו לאקדמיה). שניהם יפים מאוד ויזואלית ושניהם מספקים חווית צפייה מיוחדת. אבל,יש ביניהם לא מעט הבדלים. "כח משיכה" הוא סרט קטן, קאמרי, כמעט פואטי עם שחקנית אחת שסוחבת את הכל לבדה והמון שוטים ארוכים ובלתי נגמרים שמדגישים את האופל, הבדידות והריקנות שבחלל. "בין כוכבים" הוא סרט אפי, גדול וארוך.מלא בשורה של צילומי חוץ יפים ועוצרי נשימה, עם התערבות מצומקת של אפקטים דיגיטליים ופסקול שנע על הסקאלה שבין מכשף וקסום, מלחיץ ומותח ותזמורתי ומנופח.
לסרט יש גם אנסמבל שחקנים גדול ומרשים. מת'יו מקונוהיי ואן הת'אווי שמובילים את הסרט, מצדיקים את האוסקרים שהם קיבלו ויש רגעים בסרט שהמשחק של מקונוהיי משתווה לזה של סנדרה בולוק ב"כח משיכה". מייקל קיין, קייסי אפלק, ג'ון ליתגו וג'סיקה צ'סטיין בתפקידי משנה מעניינים. מאט דיימון גם מבליח לשניה ולוקח אליו את כל הפוקוס, אבל יש שנים שגונבים את ההצגה מהשחקנים הותיקים והמרשימים. הראשונה היא מקנזי פוי, שחקנית צעירה שתשמעו עליה הרבה בשנים הקרובות, שנותנת הופעה כריזמטית ומרשימה בתור בתו הצעירה של מת'יו מקונוהיי. השני הוא ביל ארווין שמדבב את טארס, רובוט עם אינטיליגנציה מלאכותית שמנסה להתנהג כמו בן-אדם אבל לא מצליח ומספק את האתנחתא הקומית של הסרט.
ולסיום. "בין כוכבים" הוא סרט שכדאי ואף רצוי לראות אותו בקולנוע. מדובר בחוויה שתישאר לכם בראש הרבה זמן אחרי שתצאו מהאולם.
בקיצור-מומלץ מאוד, בעיקר באיימקס.
"בין כוכבים"-ארצות-הברית 2014. 169 דקות. בימוי: כריסטופר נולאן, תסריט: כריסטופר נולאן, ג'ונתן נולאן. שחקנים: מת'יו מקונוהיי, אן הת'אווי, ווס בנטלי, מייקל קיין, ג'סיקה צ'סטיין, ג'ון לית'גו, קייסי אפלק, מקנזי פוי, טופר גרייס, אלן בורסטין, דייויד אוביילו, ביל ארווין, וויליאם דיווין, קולט וולף, מאט דיימון.
לדיון בנושא: סרט לסופשבוע-בין כוכבים (Interstellar)
