הקדמה
הסרט "טיפשים בלי הפסקה" יצא בארצות-הברית ב-16.12.1994. את הסרט כתבו וביימו האחים פיטר ובובי פארלי וכיכבו בו ג'ים קארי (שהיה אז כוכב ענק רגע אחרי ההצלחה הענקית של "המסכה" ו"אייס ונטורה"), ג'ף דניאלס (שהיה אז שחקן אופי שהתפנס בעיקר מתפקידי משנה בסרטים כמו "ספיד") ולורן הולי. גיבורי הסרט היו לויד כריסמס (קארי) והארי דאן (דניאלס), שני חברים טובים שפיזית נמצאים בסוף שנות ה-20 שלהם אבל נפשית תקועים בין הגילאים 3-5. העלילה העיקרית של אותו סרט עקבה אחרי ההרפתקאות שהם עוברים בניסיון להחזיר תיק עם מסמכים לבחורה בשם מרי (הולי). למרות ביקורת גרועות, הסרט הצליח מאוד בקופות ברחבי העולם וגם אצלינו בארץ.
לאורך השנים הקריירות של המעורבים בסרט השתנו. ג'ים קארי המשיך בהצלחה העצומה שלו עם סרטים כמו "באטמן לנצח" ו"שקרן שקרן", כיכב בסרטים איכותיים כמו "המופע של טרומן" ו"שמש נצחית בראש צלול" וזכה בגלובוס הזהב כאשר גילם את אנדי קאופמן המנוח ב"איש על הירח". בשנים האחרונות הקריירה שלו דשדשה ולא ראינו אותו בסרט משמעותי אלא בתפקידים קטנים בסרטים כמו "החדשות בהפרעה" ו"קיק אס 2". ג'ף דניאלס לעומתו, זכה להערכה שהוא ראוי לה דווקא על המסך הקטן כאשר נכנס לדמותו של מגיש החדשות הציניקן ויל מקאבוי בסדרה המעולה של ארון סורקין "חדר החדשות" (שבמקרה התחילה השבוע את עונתה השלישית והאחרונה) וגם זכה על התפקיד הזה באמי. גם האחים פארלי הצליחו לא רע. ב-1998, שלוש שנים לאחר "טיפשים בלי הפסקה", הם כתבו וביימו סרט קטן בשם "משתגעים על מרי". הקומדיה המטורפת הזו, שבה כיכבו בן סטילר, קמרון דיאז ומאט דילון הפכה בעזרת שורה של סצינות קורעות מצחוק לסרט הכי רווחי של קיץ 1998 ולסרט קאלט. אחר-כך הם חזרו לעבוד עם ג'ים קארי ב"אני עצמי ואיירין" וגם כתבו וביימו את "הפנטזיה של האל" עם ג'ק בלאק וגווינית' פאלטרו.
בין סרט אחד למשנהו ניסו האחים פארלי לעשות את סרט ההמשך ל"טיפשים בלי הפסקה". עשרות תסריטים פותחו, נכתבו ונזרקו לפח וגם כאשר אושר סוף-סוף תסריט לוחות הזמנים של קארי ודניאלס היו עמוסים מדי. לפני שנתיים קרה הנס הגדול, גם נכתב תסריט ראוי וגם קארי ודניאלס יכלו לפנות זמן לצילומים. השבוע, 20 שנה אחרי ש"טיפשים בלי הפסקה" המקורי יצא למסכים, יוצא לבתי הקולנוע סרט ההמשך "טיפשים בלי הפסקה 2". אחרי שראיתי אותו אני יכול להגיד לכם שהוא בדיוק כמו הסרט הראשון. דבילי להחריד אבל בו זמנית גם מצחיק בטירוף.
העלילה
לפני שנגיע לביקורת, אספר לכם קצת על העלילה. העלילה מתרחשת 20 שנה אחרי אירועי הסרט הראשון. לויד חוזר לעצמו אחרי שהיה מאושפז במשך שנים בבית חולים סיעודי, לאחר שהפרידה ממרי הכניסה אותו למצב קטטוני. הארי לעומת זאת, מגלה אחרי חיטוט במכתבים ישנים אצל הוריו שאהבת נעוריו (קתלין טרנר) נכנסה ממנו להיריון וילדה בת שאותה היא מסרה לאימוץ. לויד והארי יוצאים למסע מטורף לאורכה ולרוחבה של ארצות-הברית במטרה למצוא אותה. האם הם יצליחו? תצטרכו לראות את הסרט כדי לדעת.
ועכשיו-לביקורת
אני אפתח בגילוי נאות. אני הגעתי לצפות ב"טיפשים בלי הפסקה" במטרה לכסח לו את הצורה. חשבתי שהתסריט יהיה דבילי ומופרך, שהבדיחות לא יצחיקו, שג'ים קארי וג'ף דניאלס יהיו פאתטיים ושהסרט הראשון היה יותר טוב. היה לי מאוד נעים לגלות שלא רק שטעיתי, אלא גם הופתעתי לטובה. לא רק שהוא עובד באותה תבנית כמו הסרט הראשון ולפעמים גם מחקה אותו, הוא גם מצליח להעמיד כמה בדיחות מקוריות ולא רעות בכלל.
נתחיל בזה שכמו הסרט הראשון, הוא דבילי. לפעמים גם מופרך ותלוש מהמציאות כי העלילה מתרחשת 20 שנה אחרי הסרט הראשון וצריך למצוא סיבות ללמה כל דבר קורה. אבל בינינו, העלילה נכתבה כדי להוות מצע נוח להומור ולבדיחות שיש בשפע. בקומדיות כמו אלו של האחים פארלי לא צריך לחפש את ההיגיון כי אין כזה. מה שבאמת צריך לעשות זה לשים את המחשבות על הולד, לכבות את המוח ופשוט להתמסר וליהנות.
מה שמוביל אותי לחלק השני, ההומור. מי שראה בעבר סרטים של האחים פארלי יודע שההומור שלהם קיצוני, גס, גראפי ולא תקין פוליטית. מי שחוטפים הכי חזק הם בעיקר האנשים בעלי מוגבלויות שונות. נכים, עוורים וחירשים אבל גם אנשים מבוגרים, שחורים, היספנים ויהודים. כאשר האחים פארלי רוצים לסחוט צחוקים בכוח, מופיעות בסרט בדיחות גסות ונמוכות ממחוזות הומור הקקי פיפי שהוא יותר מגעיל מאשר מצחיק. לשמחתי, הפעם מינון ההומור הקיצוני נמוך ורוב הבדיחות נשענות על שני סוגים של הומור. מצד אחד הומור פיזי שמורכב מהבעות פנים, שפת גוף ופעלולים שונים ומצד שני הומור מילולי שמורכב ממשחקי מילים (השם של הסרט באנגלית הוא משחק מילים אחד גדול) ובדיחות גסות. אני חייב לומר שהסרט מצחיק בטירוף. בהקרנה שבה הייתי היה אולם מלא שלא הפסיק לצחוק. ואני לא מדבר על גיחוכים, אני מדבר על צחוק אמיתי, גדול ומכל הלב. כזה שמלווה בעיניים דומעות, בטן כואבת ושרירי פנים תפוסים.
רוב הבדיחות בסרט מצליחות להצחיק בעיקר בגלל שהן מונעות מהכימיה המטורפת שיש בין ג'ים קארי לג'ף דניאלס. אני חשבתי שהם לא יצליחו לשחזר את מה שהיה בסרט הראשון, אבל מסתבר שטעיתי וגם הופתעתי. שניהם קשובים אחד לשני, מזינים זה את זה ועובדים בתיאום כל-כך מושלם שזה נראה כאילו הם חברים טובים גם מחוץ למסך. ג'ים קארי מוכיח שהוא לא שכח איך להצחיק כאשר הוא מביא למיצוי מקסימלי את מה שהפנים והגוף שלו יכולים לעשות. אבל עם כל הכבוד לג'ים קארי, ויש הרבה כבוד. הסרט הזה שייך לג'ף דניאלס. בניגוד לקארי שמשחק מאוד פיזי. דניאלס משחק עם הרגש. כל הבעת פנים, כל מחוות גוף וכל בדיחה באים מבפנים. הוא מעולה כל-כך בתפקיד הארי עד שאתה מאמין לו שהוא אשכרה טיפש. הוירטואוזיות הזו, שמצד אחד הוא יכול לגלם לגלם את הארי ומצד שני את ויל מקאבוי מ"חדר החדשות" היא נדירה ואין שחקנים רבים שמסוגלים לשחק ככה. חוץ מקארי ודניאלס משחקות בסרט עוד שתי שחקניות. הראשונה היא רייצ'ל מלווין. שחקנית צעירה וחמודה מאוד שמגלמת את בתו האבודה של הארי ומצליחה לגנוב מהשחקנים המבוגרים והמנוסים את ההצגה בכל סצינה בה היא מופיעה. השניה היא קתלין טרנר, אחת הכוכבות הכי גדולות של שנות ה-80 שעושה כאן מיני קאמבק בתפקיד קטן אבל מלא בהומור עצמי.
ולסיום. אם אתם בעניין של קומדיה טובה שתגרום לכם לצאת מהרשתות החברתיות, לשים את הטלפון על שקט ולצחוק בכיף במשך שעה וחצי. אתם מוזמנים לראות את "טיפשים בלי הפסקה 2". מומלץ לראות את הראשון לפני כי בכותרות הסיום מחכה לכם הפתעה נחמדה שקשורה אליו.
בקיצור: אפשר לראות.
"טיפשים בלי הפסקה 2"-ארצות הברית 2014. 102 דקות. תסריט ובימוי: פיטר פארלי, בובי פארלי. שחקנים: ג'ים קארי, ג'ף דניאלס, קתלין טרנר, רייצ'ל מלווין, רוב ריגל, לורי הולדן.
לדיון בנושא: סרט לסופשבוע-טיפשים בלי הפסקה 2 (Dumb and Dumber To)
