העלילה
הסרט "פוקס קצ'ר" מבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש בארצות-הברית בשנות ה-80. מארק שולץ (צ'אנינג טייטום) הוא מתאבק עטור הישגים שזכה במדליית זהב באולימפיאדת לוס אנג'לס. כאשר מארק ואחיו הגדול דייב (מארק רופאלו) מתקשים להשיג ספונסר שיממן את האימונים שלהם לאולימפיאדת סיאול הם נענים להצעתו של מיליארדר מזדקן בשם ג'ון דו פונט (סטיב קארל). הוא רואה אותם באחד האימונים, מתלהב מהם ומזמין אותם לחווה הענקית שלו כדי שיוכלו להתאמן בתנאים הכי טובים שכסף יכול להשיג. הסרט עוקב אחרי מערכת היחסים בין דו-פונט לשני האחים, שמתחילה מצויין אבל מתפתחת לכיוונים מוזרים ביותר .
לביקורת
את "פוקס קצ'ר" ביים בנט מילר. מילר ביים בעבר את "מאניבול" ואת "טרומן קפוטה", שני סרטים שזכו לשבחים ולמועמדויות רבות בטקסי הפרסים השונים. כמו הסרטים הקודמים שהזכרתי, גם "פוקס קצ'ר" מבוסס על סיפור אמיתי. הסרט מגיע אלינו לאחר שהוקרן בפסטיבל קאן וזכה שם בפרס הבמאי הטוב ביותר. בנוסף, הוא קיבל ביקורות משבחות מקיר לקיר על האותנטיות שלו ועל המשחק של סטיב קארל בתפקיד ג'ון דו פונט. אחרי שראיתי אותו אני יכול להגיד לכם שכגודל הציפייה כגודל האכזבה. מדובר בסרט עם פוטנציאל אדיר, אבל לצערי יש משהו שגורם לו להיתקע.
קודם כל, נדבר על מה שטוב בו, וזה המשחק. כבר קראתי דעות של קולגות שלי בארץ ובעולם שכתבו שלסטיב קארל מגיע לזכות באוסקר השחקן הטוב ביותר על התפקיד של ג'ון דו פונט. עוד מוקדם מדי לדעת אם הוא יזכה, אבל אני בטוח שהוא יקבל לפחות מועמדות. קארל ממשיך כאן את הטרנד של קומיקאים שפורחים בתפקידים רציניים. עם עזרה ממחלקת האיפור וההלבשה ולא מעט עבודה על שפת הגוף והפיזיות הוא מצליח להיכנס לעורו של דו פונט. כשרואים אותו פעם ראשונה הוא נראה בן-אדם טוב. אבל, ככל שהסרט מתפתח הצופים מבינים שהוא לא בן-אדם שהם היו מעוניינים ליפול לידיים שלו. גם צ'אנינג טייטום ומארק רופאלו משחקים נהדר אבל התפקידים שלהם , למרות שהם הגיבורים של העלילה הם משניים. הסרט הזה הוא לחלוטין של סטיב קארל.
שנית, הסרט מתרחש בשנות ה-80. כאן מגיע שאפו למחלקות השיער, ההלבשה והעיצוב האמנותי שהצליחו לשחזר את התקופה מהבחינה הויזואלית. זה מתבטא בדברים קטנים כמו התלבושות והתספורות ומגיע לדברים מאוד מדוייקים כמו מוצרי החשמל, מזונות שאכלו ומכוניות שנסעו בהן. זה מאוד אותנטי ומצליח להכניס את הצופים לאווירה שבה מתרחשת העלילה.
אלו היו הדברים הטובים. עכשיו נעבור למה שלא היה טוב. ראשית, כאשר ראיתי את הטריילר ששוחרר לרשת הייתה לי תחושה שאני מגיע לסרט מתח או אפילו למותחן אימה. מה שבעצם קרה זה שהבמאי והתסריטאים ניסו לעשות מותחן הוליוודי שמבוסס על סיפור אמיתי. זאת הייתה בעיה כי הבמאי והתסריטאים ניסו להיות אותנטיים וכדי שזה יקרה הם נצמדו חזק לסיפור המקורי. התוצאה גרמה לעלילה להתארך ולסרט עצמו להימתח כמו מסטיק. מה שהוסיף לכבדות שיש בו ממילא ולשעמום מטורף עד לרמה שבה אני אישית רציתי שהוא ייגמר.
שנית, הבמאי השתמש בצורה מאוד גסה בכל מיני מאפיינים קולנועיים שחוקים כמו שוטים ארוכים, תאורת יום ותאורת לילה חזקות, עריכה שבונה מתח ופסקול מלחיץ ליצור מתח ואווירה מטרידה ועוכרת שלווה. יש כאן את כל המרכיבים למותחן טוב. שני צעירים (שבמקרה הם אחים) שרוצים להצליח, מיליארדר מזדקן עם פרופיל נפשי מועד לפורענות, חווה ענקית באיזור מבודד ומערכת יחסים שמפתחת לכיוונים לא טובים. הבעיה היא שהסרט מבוסס על סיפור אמיתי וכשיודעים מה העלילה ואיך היא מתפתחת אז אין טוויסט עלילתי ולכן אין את מימד ההפתעה שיש בדרך כלל בסרטי מתח. המתח המזוייף שמועבר מהמסך מעמיס הרבה יותר על סרט סרט שהוא כבד ומשעמם גם ככה. קצת חבל, כי אם היו מקצרים אותו טיפה ומוותרים על המתח המזוייף הוא היה יכול להיות מעולה.
בקיצור: לוותר.
"פוקס קצ'ר-ארצות הברית 2014. 134 דקות. בימוי: בנט מילר. תסריט: אי. מקס. פריי, דן פוטרמן. שחקנים: סטיב קארל, צ'אנינג טייטום, מארק רופאלו, סיינה מילר, ונסה רדגרייב.
לדיון בנושא: סרט לסופשבוע-פוקס קצ'ר (Foxcatcher)
