הקדמה
ביל מארי הוא טיפוס מעניין. כל מה שהוא עושה מעניין. הטיפוסים שהוא מגלם מעניינים.
זה לא תמיד היה כך. הוא התגלה תחילה ב Saturday night live (העונות הקלאסיות) שבהם הוא לא התבלט לטובה במיוחד בין לכוכבים רבים אחרים שיצאו משם (ע״ע ג׳ון בלושי ודן אקרוייד). גם הסרטים הראשונים שלו היו הופעות פושרות למדי – caddyshack ו-meatballs. הוא התבלט לראשונה בגוסט באסטרס בתוך תככן ואחד מעמודי התווך של הסרט. אבל ההברקה הראשונה האמיתית שלו היתה בתור שדרן הטלוויזיה שמשחזר שוב ושוב יום משעמם ומגלה את עצמו ב Groundhog Day שהפך לסוג של סרט קאלט.
אבל כשנמאס לו לעשות סרטים סתמיים הוא הפך למעניין במיוחד. סרטים כמו פרחים שבורים, the royal tenenbaums וכמובן lost in translation המבריק. היו נפילות (סטיב זיסו ב-life aquatic) אבל הן לא היו בהכרח שלו אלא בעיקר טעויות בימוי. ההופעות שלו ממוקדות, יחודיות וחסרות מאמץ – הוא בתפקיד ואתם תלמדו לאהוב או לשנוא אותו, אבל זה לא ממש יזיז לו.
העניין שהוא חוצה גבולות ואתרים כמו the chive אימצו את מארי בתור אייקון תרבותי טרנדי, רגוע, והיפסטרי.
עד כמה הוא הפך לשחקן מבריק מייצגות שתי סצינות ספציפיות ב st Vincent: סצינת הפתיחה שבה הוא יורה בדיחה עקומה מהשרוול,וסצינת הסיום שבו הוא נח תוך כדי שירה עם בוב דילן בווקמן ענתיקה עם אזניות מקוריות של שנות השמונים. זו סצינה של כתוביות שבה מארי לא עושה כלום חוץ מלשמוע את בוב דילן ושר אותו בהנאה ברורה וחוסר מודעות עצמית. סצינה ארוכה, חסרת משמעות לעלילה ומארי עושה אותה מבריק. פעם ראשונה מאז שאני זוכר את עצמי שאני מחייך כמו אידיוט לאורך כל הקרדיטים.
אבל כמובן שזה לא נגמר שם – יש בסרט אין ספור רגעים קסומים בסרט כמו סצינת קיצוץ ה "דשא", המכה בראש וסקס בין מארי לווטס (לא סקסי בעליל ובמופגן) ובכולם מארי מפגין כושר מופלא של אפתיות נפלאה.
הסרט
הסרט עצמו שבלוני למדי. מדובר על סרט התבגרות שראינו כמותו הרבה פעמים – חשבו על וינסנט (מארי) כאל מר מיאגי… מצד שני יש כאן הפתעות ליהוק -נעמי ווטס מעט חלשה כזונה רוסיה מזדקנת בהריון, מליסה מקרתי כאמא של הילד – חלשה ותלושה לחלוטין. הילד עצמו ליהוק מצויין וגם כריס אודאוד מבריק כמו תמיד ככומר/מורה.
הסיפור עצמו סטנדרטי – מארי כבייבי סיטר אנטי-גיבור שמלמד את הילד להמר, מביא אותו לבר, מלמד אותו להרביץ ולעמוד על שלו בעוד שהאם חסרת הישע חייבת לעבוד שעות ארוכות בכדי לעמוד במטלות החיים.
בקיצור: מארי מרתק וסוחב את כל הסרט כמעט לחלוטין על כתפיו הרחבות. אמרתי לאשתי בסוף הסרט שיתכן שאם יווצר סרט שכולו ביל מארי אוכל בננה – כנראה שאלך אליו וגם אהנה…
וינסנט הקדוש -2014, 102 דקות, בימוי: תיאודור מלפי, תסריט: תיאודור מלפי. שחקנים: ביל מארי, מליסה מקארתי, נעמי ווטס, ג׳יידן ליברהר, כריס אודאווד.
לדיון בנושא: סרט לסוף השבוע: וינסנט "הקדוש"
