הקדמה
כשהקנון S90 יצאה לשוק בשנת 2009, קניתי אותה. הייתי חייב. הייתי מוקסם מהשילוב של חיישן גדול יותר משל מצלמות קומפקטיות רגילות וצמצם מקסימלי גדול בגוף קומפקטי שנכנס לכיס. נכון, גם ה-LX3 כבר היתה קיימת עם צמצם f/2 אבל היא לא היתה קטנה כמו ה-S90 והזום המוגבל שלה היה קטן מדי אפילו בשביל מי שרגיל לצלם עם עדשות פריים על ה-DSLR שלו. כשפוג'י X10 הגיעה, קניתי אותה – החלפתי קומפקטיות בארגונומיה משופרת והייתי שמח. גם קיבלתי צמצם גדול יותר בקצה הארוך של הזום ואהבתי את זה, אני שרוף על צמצמים גדולים, מה לעשות. זו הסיבה שאת ה-X10 החלפתי בפנסוניק LX7, הייתי מוכרח שתהיה לי המצלמה היחידה עם עדשת 24-90 מ"מ וצמצמים f/1.4-2.3. נכון, לא זום ענק, אבל הצמצמים, אוי הצמצמים.
אפשר היה להניח שהייתי אמור לקנות את ה-RX100 הראשונה שיצאה, אבל זה לא קרה. לא הייתה לי סיבה מספיק טובה לעשות את זה. נכון, היא הייתה הראשונה לכלול חיישן בגודל "1 במצלמה קומפקטית, ועוד כזו שנכנסת לכיס, אבל הצמצמים שלה היו צעד אחורה מבחינתי, כמו ההם ב-S90, מתחילים טוב בצד הרחב של העדשה אבל נגמרים הרבה פחות טוב בצד הארוך שלה.
אז מה עם הדור השלישי של ה-RX100, המצלמה ששינתה את עולם המצלמות הקומפקטיות? האם היכולות שלה משכנעות מספיק? האם השיפורים שלה על פני אחיותיה הקודמות עושים את ההבדל הדרוש? בואו נבדוק.
איכות בניה ותפעול
לקחתי את ה-RX100 III ביד ומיד הרגשתי את הטכנולוגיה שדחוסה היטב לתוך הגוף הקומפקטי שלה. זה לא היה כל כך מזמן שעצם המחשבה על עדשה עם צמצמים f/1.8-2.8 בגוף קטן היתה בגדר מדע בדיוני, שלא לדבר על השילוב שלה עם חיישן בגודל "1. ה-III (שם חיבה, בקיצור) מותחת את הקו עוד והופכת את החלום למציאות. את כל הטוב הזה היא מאפשרת תוך כדי שהיא מסוגלת לשבת בנוחות יחסית בכיס הקדמי של הג'ינס.
כמובן, לגוף קטן כל כך יש חסרונות מובנים בתחום הארגונומיה ויכולות השליטה – יש לו פחות גלגלות וכפתורים, ולכן יש צורך לעשות שימוש רב יותר בתפריטים מאשר במצלמות גדולות יותר. עוד על כך בהמשך.
מצד שני, לגוף קטן יש יתרון מובנה מעבר לנוחות הנשיאה והפרקטיות שלו. הוא לא מבהיל אנשים. אלא שבדרך כלל מאויימים על ידי מצלמה גדולה שנתקעת להם מול האף נשארים אדישים, ולפעמים אפילו מחוייכים מול המצלמה הקטנה הזו, במיוחד אם הם מודעים למד החיוך המגניב שיש לה. אז הם ממש מחייכים.
עוד שתי תוספות יעילות הן המסך המפרקי שיודע לעלות 180 מעלות כלפי מעלה, ולאפשר צילומי סלפי בנוחות, ועינית חבויה שיודעת לקפוץ מתוך גוף המצלמה. פשוט מדהים כמה טכנולוגיה סוני הצליחה לדחוס לתוך מצלמה קטנה שכזו.
ביצועים
ה-RX100 זריזה מאוד, כל עוד יש תאורה טובה ולא משתמשים במצבים המתקדמים שלה. בתאורה לקויה, ההשהיה בין תמונה לתמונה וקצב רענון המסך פחות טובים. מצב ה- +i משתמש באמצעים מתוחכמים כדי להשיג תוצאות טובות במצבים שאחרת קשה היה לקבל אותן, כמו קונטרסט גבוה, מעט אור וכד'. אחוזי ההצלחה שלו גבוהים אבל המחיר הוא זמן עיבוד ארוך. אם נותנים לו לעבוד בסבלנות, התמורה בהחלט משתלמת.
צילום מהיר ברצף המשיך וצילם 50 תמונות בקצב מקסימלי של 10 תמונות לשניה לפני שהאט לקצב נמוך יותר. צילום רציף עם פוקוס אוטומטי היה איטי יותר, כצפוי, ועשה עבודה טובה. אמנם זו לא מצלמת ספורט, אך ללא ספק מספקת את הסחורה בכל הקשור לצילום ילדים מתרוצצים.
איכות תמונה
לפני שנבחן את איכות התמונה של ה-RX100, בואו נבהיר את העניין המרכזי – זו לא מצלמה שמשתווה ליכולות של DSLR. אף אחד לא מצפה ממנה לייצר תמונות כמו מצלמות בעלות חיישן גדול פי 4 או פי 8, ולכן אין מקום לאכזבה אם לא מתייחסים אליה כמחליפה קטנה של מערכת ששוקלת 2, 3 או 4 קילו, שנשארת בבית.
עכשיו שהבהרנו את הנקודה הזו, אני יכול לומר שה-RX100 מספקת את איכות התמונה הטובה ביותר מכל מצלמה שניתן להכניס לכיס, כולל גם לא מעט מצלמות גדולות יותר. ישנן מצלמות ללא מראה טובות ממנה, אך הן גדולות באופן משמעותי. שתי המצלמות ה-'קומפקטיות' (כלומר, ללא עדשות מתחלפות) היחידות שטובות ממנה הן ה-LX100 החדשה של פנסוניק וה-G1X II של קנון, אך גם הן גדולות יותר. למי שמחפש מצלמה גדולה יותר, עם זום גדול יותר, אך עם אותן יכולות של החיישן של ה-RX100 III, קיימת ה-RX10, אבל זה סיפור אחר.
טווח רגישות
ברגישות נמוכה, ה-RX100 מסוגלת לייצר תמונות חדות ומלאות פרטים באופן מרשים החל מ-ISO 80 ועד ל-ISO 800, כולל. ב-ISO 1600 הבחנתי בסימנים הברורים הראשונים של ירידה ברמת הפרטים וכמובן ברעש, תהליך שהחמיר באופן ניכר ב-ISO 3200, למרות שהתמונות ברמת רגישות זו עדיין שמישות להדפסה בגודל סביר, ובהחלט לצפייה על המסך.
ISO 6400 היא נקודת השבירה, בה החיישן מאבד את אחיזתו בפרטים ובצבעים, והתמונות יוצאות דהויות ומלאות רעש. אפשר לבחור בקלות את רמת ניקוי הרעשים, אך ברמת הרגישות הזו מדובר ביותר או פחות רעש, לא ביותר או פחות פרטים בתמונה.הרמה הגבוהה ביותר, ISO 12800 לא שמישה בכלל להדפסות, אבל עם עריכה ותיקונים מסויימים אפשר לצפות בה על המסך.
עומק שדה
אחד השיפורים המשמעותיים של ה-III על פני ה-II הוא הצמצם המקסימלי שלה – אם ל-II הצמצם מתחיל ב-f/1.8 מצויין ונגמר ב-f/4.9 פושר, הרי שב-III הצמצם נגמר ב-f/2.8 וזה כבר משהו שאפשר לעבוד איתו. מבחינת עומק שדה, אם נשווה את הביצועים של ה-RX100 למצלמת פול פריים, ההקבלה תהיה לעדשת 24-90 מ"מ עם צמצמים של f/4.8-7.5, שהם לא מרגשים במיוחד, אך יחד עם היכולת להתקרב מאוד לאוביקט המצולם, הדברים מתחילים להראות אחרת, ועומק השדה המתקבל ממצלמה קטנה כל כך, הוא בהחלט מרשים.
מאפיינים מתקדמים
פנורמה אוטומטית
סוני תמיד היתה טובה בלייצר פנורמות אוטומטיות וה-RX100 III אינה יוצאת דופן, התוצאה היא לרוב שמישה, ללא חיתוכים נראים לעין או שינויים בחשיפה. אין שליטה על זוית הפנורמה, אלא רק על הכיוון שלה (כמו תמיד, עדיף לצלם פנורמה אופקית עם המצלמה במצב אנכי) ומהירות התריס המקסימלית בפנורמה היא 1/500 שניה, אז כדאי לשים לב כשמצלמים פנורמה של שקיעה, או כל פנורמה שיש בה איזור מואר מאוד.
אפקטים ופילטרים
הפילטרים מוכרים ברובם (מישהו עוד משתמש באפקט המיניאטורה? יותר מפעם אחת?) אך חלקם נותנים ערך מוסף של ממש. פילטר ה-high contrast monochrome, למשל, מוציא תמונות נפלאות בשחור לבן, ואפקט ה-illustration משעשע מאוד. חבל שאי אפשר להשתמש בפילטרים בכל המצבים, למשל תוך כדי פנורמה.
השורה התחתונה
שני דורות אחרי שה-RX100 הראשונה שינתה את הדרך בה העולם מסתכל על מצלמות קומפקטיות, ה-RX100 III לוקחת את השושלת הקצרה אך המכובדת הזו צעד משמעותי קדימה, מעדנת את החסרונות ומדגישה את היתרונות של איכות וגודל. היא מציגה יכולות חסרות תקדים ומייצרת חבילה כמעט חסרת מתחרים. אם למנות כמה, מדובר בגוף קטן עם עדשה בטווח 24-70 מ"מ, צמצמים f/1.8-2.8, חיישן "1 עינית אלקטרונית ומסך מפרקי.
המצלמה הקרובה ביותר והראשונה במצידה תחרות אמיתית ל-RX100 היא ה-G7X של קנון, היא בעלת מאפיינים דומים, יש לה זום מעט גדול יותר, אך אין לה עינית ומכל מה ששמעתי וקראתי היא לא משתווה באיכותה ל-RX100 III. אל תסמכו עליי בנקודה הזו, כי לא השוויתי ביניהן.
אז מה עוד יש? ישנן החבורה הרגילה של מצלמות קומפקטיות איכותיות, בעלות חיישן בגודל "1/1.7 או "2/3, כמו הקנון S120 ו-G16, הניקון P340 ו-P7800, הפוג'י X30 והפנסוניק… אה, רגע, פנסוניק עזבה את עולם ה-"1/1.7 ורצה קדימה, רחוק. היא יצרה את ה-LX100, הקומפקטית הראשונה עם חיישן מיקרו 4/3, ויש לה גם עדשה לא רעה בכלל. אם יש מצלמה שמציגה יכולות גבוהות מאלה של ה-RX100 III זו היא, רק שהיא לא נכנסת לכיס והיא גם יקרה יותר.
אז מה, האם ה-RX100 III היא המצלמה הקומפקטית הכי טובה שיש? התשובה, כמו תמיד, היא כן ולא. היתרונות של ה-RX100 הם גם החסרונות שלה. גוף קטן כל כך הוא נוח ופרקטי לקחת לכל מקום, אבל הוא לא מסוגל לתת יכולות שליטה אינטואיטיביות למי שרוצה לעשות שימוש בפונקציות צילום מתקדמות, בעבודה ידנית וכד'. למי שמחפש מצלמה קטנה, מי שרוצה איכות מקסימלית עם נוחות מירבית, אין שום ספק, ה-RX100 III היא המלכה הבלתי מעורערת של עולם המצלמות הקומפקטיות.
דוגמאות (ישירות מהמצלמה, ללא עריכה)
לדיון בנושא: סוני RX100 III – סקירה
