העלילה
"לא נשבר" מספר את הסיפור המרשים ומעורר ההשראה של לואי זמפריני, שהלך לעולמו בשנה שעברה. זמפריני (שאותו מגלם בסרט השחקן הבריטי האלמוני ג'ק אוקונל) היה אצן עטור הישגים שייצג את ארצות-הברית באולימפיאדת ברלין 1936. בנוסף, הוא גם היה קצין מצטיין בחיל האוויר של ארצות-הברית, במהלך פעילות צבאית במלחמת העולם השנייה המטוס שבו טסו זמפריני וצוותו נפגע מההפצצות של האויב והם נוחתים בלב האוקיינוס השקט, שם הם מנסים לשרוד ולהתמודד עם איתני הטבע. לאחר 47 ימים של הישרדות זמפריני וצוותו נופלים בשבי ע"י היפנים ומועברים למחנה שבויים. חלק ניכר מהסרט מתמקד בנסיונות של זמפריני וצוותו להחזיק מעמד במהלך תקופת השבי תוך כדי שהם עוברים סדרה של השפלות והתעללויות ממפקד המחנה (שאותו מגלם השחקן היפני האלמוני טאקאמזה אישיהארה).
לביקורת
את "לא נשבר" כתבו האחים ג'ואל ואית'ן כהן ע"פ האוטוביוגרפיה של זמפריני שקרויה באותו שם וביימה אנג'לינה ג'ולי, שאותה אתם מכירים בעיקר בתור שחקנית. הסרט מגיע לבתי הקולנוע שלנו לאחר שיצא בארצות-הברית, שם מצד אחד הוא לא פונק בביקורות וגם לא קיבל מועמדויות בטקסי הפרסים השונים. מצד שני, הוא הצליח אצל הקהל וקטף בסוף-השבוע הראשון לצאתו את המקום הראשון במצעד שוברי הקופות. כאשר ראיתי את הטריילר שלו וגם ראיתי מי מעורבים בעשייה שלו הייתי בטוח שאני הולך לאחד הסרטים המשעממים ושאני הולך לכתוב עליו ביקורת קוטלת. לשמחתי, ממש הופתעתי לטובה כי מדובר בסרט סוחף, מרשים, אמין ומרתק.
הסרט מצליח להיות כזה בזכות כמה מרכיבים שמתמזגים להם ביחד. נתחיל בתסריט שאותו כתבו האחים כהן, שיצא לי (ואני בטוח שגם לכם) להכיר בעיקר בתור במאים. הסרט מבוסס על אוטוביוגרפיה ואני בטוח שיהיו לא מעט אנשים שקראו את הספר ושיגידו שהסרט לא נאמן אליו כל-כך. אני לצערי, לא קראתי את הספר אבל לפני הצפייה קראתי קצת על האיש ועל פועלו והסרט מצליח לספר את הסיפור שלו בצורה מאוד אמינה ומדוייקת. כמו סרט אחר שיצא כאן לפני שבועיים "התאוריה של הכל", גם הסרט הזה עוסק בניצחון של הנפש על הגוף וגם הוא מצליח לספר את הסיפור של האדם שעומד במרכזו מבלי ליפול לכל מיני מלכודות קיטש שיהפכו את הסרט לסוכריה של למעלה משעתיים.
עכשיו ברשותכם, אדבר על הבימוי. בשנים האחרונות השם של אנג'לינה ג'ולי כשחקנית נקשר לסרטים גרועים מאוד כמו "התייר או "מליפיסנט" האיום והנורא. "לא נשבר" הוא הסרט השני שלה כבמאית אחרי "ארץ של דם ודבש" מלפני שלוש שנים. לשמחתי, היא הרבה יותר טובה מאחורי המצלמה מאשר מלפניה. ג'ולי מצליחה לספר את הסיפור של זמפריני בצורה סוחפת, להעמיד מצד אחד סצינות מרשימות מלאות בניצבים ובאפקטים מיוחדים ומצד שני סצינות קטנות שנסמכות רק על המשחק של השחקנים. ג'ולי גם לא מפחדת מאלימות ומדברים קשים. בחלק השני של הסרט ישנן סצינות לא קלות לצפייה והיא מגישה לנו אותן ישר לפנים בלי פילטרים או ריכוך מסויים. יהיה מאוד מעניין לראות את הפרוייקטים הבאים שלה כבמאית.
ונסיים עם המשחק, שגם הוא מפתיע לטובה. שחקנים רבים שעברו במהלך השנים ממשחק לבימוי כמו בן אפלק, ג'ורג' קלוני, רוברט רדפורד, וורן בייטי וברברה סטרייסנד גם שיחקו בסרטים שהם ביימו. לחלקם זה הצליח ולחלקם פחות. בניגוד אליהם, אנג'לינה ג'ולי החליטה שלא לתת לעצמה לשחק בסרט וצוות השחקנים מורכב משחקרנים אלמוניים ברובם אבל מאוד איכותיים שכל אחד מהם משחק מצויין. אני אציין לטובה את ג'ק אוקונל שמגלם את התפקיד הראשי של לואי זמפריני וסוחב את כל הסרט על כתפיו בהופעה מרשימה וסוחפת. מולו עומד השחקן היפני טאקאמאזה אישיהארה בתפקיד וואטאנאבה, המפקד של מחנה השבויים שבו מוחזקים זמפריני וצוותו שמצליח להיות מפחיד, מאיים וכוחני רק באמצעות הבעות הפנים ושפת הגוף שלו.
בקיצור-סרט מרשים וסוחף. מומלץ מאוד.
"לא נשבר"-ארצות-הברית 2015. 117 דקות. בימוי: אנג'לינה ג'ולי. תסריט: ג'ואל כהן, אית'ן כהן. שחקנים: ג'ק אוקונל, דומנל גליסון, גארת' הדלונד, טאקאמאזה אישיהארה, ג'יי קורטני.
לדיון בנושא: סרט לסופשבוע-לא נשבר (Unbroken)
