הקדמה
החברה השיקה את סדרת ה-FMJ שלה לפני כ-15 שנים, במקור כראשי תיבות של Full Metal Jacket" בהתייחס למארז המוצרים שהיה עשוי כולו מתכת, כולל החזית (שאצל יצרנים אחרים מיוצרת לרוב מפלסטיק), אבל לפני כשלוש שנים הסדרה הזו מותגה מחדש כראשי תיבות של Faithful Musical Joy, כדי להדגיש יותר את האיכויות המוזיקליות שלה.
ה-A19 הוא כאמור מגבר משולב מסדרת ה-FMJ של החברה, שנחשבת לסדרת כניסה עבור היצרן, אבל היא בהחלט ברמה גבוהה ביחס לשוק. מגבר משולב הוא מכשיר אשר כולל שני שלבים של הפרדה במארז אחד: שלב קדם הגברה אשר מטפל במתח של הסיגנל המקורי המגיע מהמקור, ושלב הגברת כוח אשר מטפל בהספק של הסיגנל היוצא לרמקולים. זהו מגבר אנלוגי ללא DAC מובנה, אבל הוא כולל יציאת מתח המיועדת לחיבור עד שני מכשירים מסדרת ה-r של ארקאם, כגון DAC ומתאם אלחוטי להזרמת מוזיקה מהמחשב או מעל Wi-Fi ו/או Bluetooth.
נתונים טכניים
על הנייר, ה-A19 דוחף 50W לזוג רמקולים עם עכבה נומינלית של 8 אוהם ועד 90W לערוץ בודד ב-4 אוהם – נתון נאה עבור מגבר משולב ברמה הזאת. יציאת האוזניות מחוברת כאמור למגבר ייעודי אשר דוחף עד 4 וולט לאוזניות עם עכבה של 16-600 אוהם, למרות שבפועל הוא יכול לדחוף גם אוזניות עם ערך עכבה קטן מ-16 אוהם בזכות נתון עכבה מצויין של 1 אוהם בלבד של יציאת האוזניות.
מבחינת מימדים, זהו מארז קומפקטי יחסית השוקל 8.5 ק"ג, בעל נתון גובה 8.5 ס"מ בלבד, עומק של 27.5 ס"מ ורוחב סטנדרטי של 43.2 ס"מ (17 אינץ'). החזית שלו יפה למדי, בגימור מתכתי בצבע שחור מט וחוגת ווליום דומיננטית למדי בצבע כסוף, וצג מונוכרומטי ירקרק "כמו של פעם".
ציוד נלווה
מהצד השני חובר למגבר מחשב נייד של לנובו מדגם X220, אשר עבר דרך ה-ODAC שלי שדאג להמרה מחיבור ה-USB הלפטופ לכניסה אנלוגית במגבר. חיברתי גם אוזניות אודיו טכניקה ATH-M50 כדי לבחון את יציאת האוזניות של המגבר.
כדי למקסם את הרשמים מהביקורת – שהינם בכל מקרה אישיים ולא טכניים – בחרתי להאזין למערכת הזאת בקונפיגורציית Nearfield, בה הרמקולים מוקמו בערך מטר אחד מהשני, ועברו צידוד פנימה לעברי, כשישבתי בקצה משולש שווה צלעות בין הרמקולים, והקפדתי על מיקום הטוויטרים בגובה האוזניים. בחרתי בסידור כזה כדי למקסם את הרשמים מהמגבר תוך צמצום השפעות של החדר (פינת משפחה חצי סגורה במימדים של בערך 3×4 מ').
קטעים נבחרים
קלאסיקה מודרנית של הלהקה האוסטרלית האלמותית, שמתחיל עם ריף חביב בגיטרה חשמלית אשר מתוגבר אחרי כחצי דקה בהלמות תופים קצבית. אחרי כדקה מגיע הקול המיוחד של בריאן ג'ונסון, שתופס את הבמה, ומשתלב בתופים בוגיטרות שלא מפסיקים לתת בראש לאורך כל השיר. זה שיר קצבי אך קצת גימיקי, מה שלא מוריד מפקטור ההימנוניות שלו – כמות הספורטאים שעולים למגרש לצליליו ברחבי העולם מאוד מרשימה!
ה-A19 מצטיין בהפרדת הכלים, אך בווליום נמוך מרגיש קצת פחות דינמי ממה שהייתי מצפה עם השיר הזה. המידים פשוט מעולים והבמה רחבה ועמוקה, אם כי מעט אחורית. הנמוכים מדוייקים מאוד, אך הגבוהים מרגישים עגולים מדי. בסה"כ מתקבל סאונד מאוד "אנגלי", כלומר חם ומלא, בדגש על במה גדולה, שנוטה לאבד מעט רזולוציה בגבוהים.
הסינגל הראשון מאלבום הבכורה של ההרכב האלטרנטיבי הזה מתחיל עם פריט ה עדינה על גיטרה חשמלית, שזזה מרמקול לרמקול, ואחרי כשלושים שניות מצטרף הסולן בשירה שקטה יחסית. אחרי דקה ורבע הגיטרה מקבלת הרבה יותר נפח, וקצת אחר כך גם הווקאלים מקבלים את אותו הטיפול. באיזור השתי דקות נכנס הבאס וחצי דקה אחריו מגיעים סוף סוף התופים והשיר מתחיל להתרומם לקצב הרבה יותר דינמי מהשקט ההתחלתי, עד לשיא רועש למדי בסוף.
התמונה הסטריאופונית מצויינת, אך גם כאן מורגשים ווקאלים מעט אחוריים. כשהגיטרה מקבלת יותר נפח בדרך דקה ורבע לתוך השיר, הבמה מעמיקה באופן מעורר רושם והווקאלים תופסים מקום יותר טוב מלפנים, והבאסים מדוייקים עם נטייה קלילה לחמימות. ככל שהשיר מתקרב לשיאו, מתגלה הארקאם במלוא הדרו: הוא מתמודד נהדר עם כל הדינמיקות, שומר על הפרדה ומיקום מצויינים של כל הכלים, מטפל נהדר בווקאלים, והעיגול הקל של הגבוהים דווקא עוזר לשמור על סדר בבלאגן.
אחד מקטעי הפאנק המגדירים של כל הזמנים, בביצוע המקורי של הטמפטיישנס, כולל ליווי של כלי מיתר. זה קטע של 7 דקות שכולל כאמור הכל מכינורות, דרך גיטרה בלוזית, אפקט ווה-ווה, פסנתר וורליצר חשמלי, כפיים וכלי נשיפה, ולכל אורך הדרך הגיטרה באס ומצילת ההיי-האט שומרים על הקצב הבסיסי.
הבאסים מעט קדמיים אך מאוד מפנקים בהתחלה, בעוד המצילות לא משדרות מספיק אנרגיה. לעומתן, אפקט הווה-ווה בגיטרה מצויין, עם רמז קל שבקלים למתיקות, ושוב בא לידי ביטוי אופיו האנגלי של הארקאם. המיתרים סובלים מאותו רול-אוף בגבוהים שממנו סובלות המצילות, אבל הווקאלים השונים פשוט פנטסטיים ובסך הכל מתקבלת חתימת סאונד מאוד נעימה לאוזן – כזאת שתתאים במיוחד לסשנים ארוכים של פופ, רוק וג'אז, אבל כנראה פחות למוזיקה קלאסית. כאמור, זה קטע מאוד מאתגר מבחינת הכלים והווקאלים הרבים שמופיעים בו, ומהבחינה הזו הארקאם עושה עבודה מצויינת מבחינת הפרדה ומיקום של כל שחקן על הבמה העמוקה והרחבה שהוא מייצר.
הרכב ג'אז רוק שידוע בעיקר בזכות הלהיט She Drives Me Crazy, אבל שאחראי על לא מעט להיטים, כולל הבלדה הקלאסית Johnny Come Home, וקאבר משובח ל-Suspicious Minds המופתי של אלביס. השיר Good Thing מתחיל עם ריף גיטרה קצרצר שמפנה מקום כמעט מייד לקלידים, באס ותופים, וכמובן לקול המיוחד של רולאנד גיפט. האלמנטים הבלוזיים המורכבים בכלי ההקשה ובגיטרות, והריכוז של מרבית הכלים באיזור המידים מאתגרים כל מגבר.
ה-A19 עושה כאן עבודה מצויינת מבחינת במה ורזולוציה. תחושת מועדון הג'אז שהשיר הזה יועד להעביר במקור מיתרגמת נהדר אפילו לתצורת ה-nearfield שבה בחנתי את הרמקולים, ואפשר כמעט להריח את עשן הסיגריות באוויר. הרול-אוף בגבוהים קצת חונק את האנרגיה של השיר, אך הפסנתר פנטסטי למרות זאת, והווקאלים ממוקמים ומועברים מצויין. שוב מורגש בבירור האופי של המגבר, שמקריב מעט אנרגיה לטובת פרזנטציה מעט יותר עגולה של הסאונד, אבל עושה זאת באופן מאוד מרשים מבחינת הבמה, ההפרדה, וכמעט כל טווח התדרים, למעט הקצה העליון.
הבאנג'ו שמסומפל בלהיט המועדונים הוותיק הזה, לצד באס מורכב ודי דומיננטי וכמה אפקטים אחרים של מכונת התופים והקלידים הופכים את השיר הזה לתרגיל מעניין בהאזנה ביקורתית למגבר כמו ה-A19, והיה לי חשש מסויים לגבי היכולת שלו להעביר קטע כל כך אנרגטי. להפתעתי ושמחתי הרבה, התבדיתי במהירה: הג'ינגול של הבאנג'ו נהדר, והאנרגיה מהתופים והבאסים פשוט פנטסטית. כן, גם כאן אין מנוס מהרול-אוף בגבוהים כאשר נשמעות מצילות למשל, אבל הארקאם עושה יופי של עבודה עם השיר הזה מכל בחינה אחרת, ומסמן וי גם על מוזיקה אלקטרונית.
סיכום
לעומת ה-Vena, ה-A19 נטה לעגל את הגבוהים יותר, ועבור ז'אנרים ואפילו רמקולים מסויימים הוא יתאים פחות מהבחינה הזאת. יחד עם זאת, עם רמקולים ניטרליים או בהירים הוא יעשה עבודה מצויינת, ובפרט בכל הנוגע לרמקולים שצריכים קצת תמיכה מבחוץ בביצועים בתדרים הנמוכים. המידים מאוד מדוייקים מבלי לייצר תחושה של in your face, בניגוד קל לאנרגטיות המעט מוגזמת אולי של ה-Vena.
בשורה התחתונה, זה אחד המגברים הכי טובים שיצא לי לשמוע ברמת המחיר הזאת בשנים האחרונות, ולמעשה יצא לי לבחון אותו במשך מספר שעות מול לא מעט מתחרים ישירים מבית היוצר של NAD, רוטל, דנון וכיו"ב. הארקאם הזה, לצד הדנון, הוביל את החבורה ללא רגשות נחיתות, וגם בשמיעה ביקורתית יותר בסקירה הזו הוא הרשים אותי מאוד בפרזנטציה וברזולוציה שלו. יחד עם זאת, בגלל האופי החמים שלו, בדגש על רול-אוף מובחן בגבוהים, הייתי חושב פעמיים לגבי שידוך שלו לז'אנרים ולרמקולים מסויימים.
בשורה התחתונה, זה אחד ממגברי האינטגרייטד ברמת הכניסה הטובים ביותר שבחנתי, כך שבהחלט מקבלים כאן תמורה גבוהה ביחס למחיר. ההסתייגות היחידה היא שלי נובעת מגוון הצליל שה-A19 מעניק למוזיקה, אשר עלול לפסול אותו מבחינה סובייקטיבית אצל אנשים מסויימים בהשוואה למגברים ניטרליים יותר. עדיין, יש כאן all-rounder איכותי ביותר, שפשוט כיף לשמוע איתו מוזיקה.
לדיון בנושא: Arcam A19 – בשירות הוד מלכותה
חלק מהתכנים באתר כוללים מעת לעת קישורים לתוכניות שותפים, שעבורם האתר מקבל עמלה עם רכישה בפועל.
עמלה זו איננה מייקרת את עלות הרכישה של המוצרים.
