הקדמה
באותו אופן, מילים שבאות לתאר מונחים שונים בעולם האודיו יכולות להישמע מופרכות ("מנצנץ") או סתם לא מובנות ("יוּפוֹנִי"), אבל בפועל יש להן משמעות ספציפית למדי שיכולות לעזור מאוד למי שקורא ביקורת אודיו שיכולה להשפיע על החלטת רכישה בגובה אלפי ש"ח ויותר..!
מילון המונחים להלן מבוסס על פוסט אלמותי בהד-פיי, ותוכנו מופץ ברבים מזה שנים בפורומים ואתרים רבים ובשפות אינספור. אנו שמחים להגיש לכם את הגרסה העברית המלאה שלו.
הגדרות כלליות
איזון (באלאנס) – הכוונה לרוב היא לאיזון טונאלי ולא להגדרת עוצמות בין ערוץ ימין ושמאל בסטריאו. איזון טונאלי מושג כאשר אין טווח/ים מסויים/מים בתחום התדרים שמודגש/ים על חשבון היתר.
באס – טווח תדרי האודיו הנשמע בין 60 ל-250 הרץ (מתחת יש באס נמוך ומעל יש מיד-באס).
באס נמוך/סוב-באס/סאב-באס – טווח התדרים שבין 20-80 הרץ.
במה/במת סאונד – כינוי לאיזור שמתהווה בין הרמקולים ובו נשמעים כל הצלילים. כמו במה אמיתית, לבמת הסאונד יש מימדים פיזיים מובחנים במרחב (רוחב, גובה, עומק).
גבוהים/טרבל – טווח התדרים שמעל 6 קילוהרץ.
דימות/מיקום – התחושה שנגן או זמר נמצאים במקום ספציפי בחלל.
דעיכה (Decay) – הצד השני של Attack. מתייחס למהירות הדעיכה בעוצמת הסאונד של תו.
הגדרה/רזולוציה – היכולת של מערכת או רכיב כלשהם לחשוף את הפרטים הקטנים ביותר של הסאונד.
הדוק/מהודק – ביצועים טובים מבחינת תיזמון, קצב, פירוט ופרצי אנרגיה בצלילים של כלי הקשה למשל. יכול להתייחס לכל חלק בטווח התדרים, אבל לרוב מיוחס לבאס ומיד-באס.
טווח דינמי – "המרחק" בין הצלילים הכי חזקים לצלילים הכי חלשים. נמדד בדציבלים ומקובל להסתכל עליו בסקאלה של 0-20dB. ככל שהטווח הדינמי יותר גדול, ההקלטה נחשבת לאיכותית יותר, שכן היא מסוגלת להעביר היטב פרטים קטנים, וגם לייצר התרגשות גדולה מסאונד גדול בהשוואה לפרטים הקטנים.
טווח הנוכחות – כינוי לטווח התדרים שבין 4-6 קילוהרץ (ועבור באסים יש להגדיל את הטווח עד לאיזור ה-2 קילוהרץ), אשר מגדיר במידה רבה כמה ווקאלים וכלי נגינה רבים יישמעו באופן יותר ברור ומובחן. הדגשה של טווח הנוכחות מייצרת תחושה של סאונד "קרוב" או "קדמי" יותר. באותו אופן, הנחתה קלה באיזור ה-5 קילוהרץ "מרחיקה" ו-"מרגיעה" את הסאונד, ומוסיפה לו שקיפות (לפעמים מופרזת, עד כדי כך שלא ניתן להבחין בניואנסים מסויימים).
טון/טונאלי – תחושה של דיוק מבחינת שחזור גובה וסולם הצלילים.
טרבל/גבוהים (Treble) – התחום העליון של טווח התדרים, בין 6-20 קילוהרץ.
מהירות – מתייחס לתחושה של תזמון וקצב טובים.
מיד-היי/היי-מיד/מידים גבוהים – טווח התדרים בין 2-6 קילוהרץ.
מיד/מידים/מידריינג' – טווח התדרים שבין 250 הרץ ל-6 קילוהרץ.
מידים נמוכים/מיד-לואו – טווח התדרים שבין 250 הרץ ל-2 קילוהרץ.
מקצב – התנועה או ההתנהגות של צלילים ביחס למימד הזמן.
נוכחות – תחושה שכלי נגינה מסויים ממש נמצא בחלל ההאזנה. תחושה זו משוייכת לחדות, פאנצ'יות, פירוט, קרבה/קדמיות וצלילות. תחושה זו היא לרוב אינדיקטיבית לביצועים טובים עד כדי הדגשה קלה של "טווח הנוכחות".
עומק – היכולת להבחין האם כלי נגינה מסויים קרובה או רחוק מהמאזין ביחס לנווקאלים ו/או לכלים אחרים.
פרטים (לפעמים "פרטים קטנים") – הניואנסים הקטנים בתוכן מסויים, שהם הראשונים להיעלם במערכת פחות איכותית.
פרטים שקטים (Low-level detail) – הצלילים הכי שקטים בהקלטה.
פרצי אנרגיה/טרנזיינטים (Transient) – צלילים מסויימים, כגון אלה המופקים ע"י הקשה או פריטה מאופיינים בפרצי אנרגיה חזקים וקצרים שלאחריהם יש דעיכה של התו. שיחזור טוב של פרצי אנרגיה אלה משפר את תחושת התזמון והקצב הכלליים של ההקלטה, וכן את תחושת החיות וריאליזם שלה.
רול-אוף/עיגול/התעגלות (Roll-off) – הנחתה הדרגתית המתרחשת בקצוות של טווח התדרים. טכנית, נקודת הרול-אוף היא הערך על טווח התדרים שבו ההיענות מגיעה להנחתה יחסית של 3dB.
רחב/מרחב – סאונד רחב ואוורירי המתאפיין במרווחים מורגשים בין המבצעים בהקלטה. נובע לעיתים דווקא מעיוותים קלים בטיימינג בין שני ערוצי הסטריאו ו/או מהחזרים מקירות.
תזמון/טיימינג – תחושה של דיוק מבחינת מקצב.
לנוחותכם, הנה מפה של טווח התדרים השמיע, כולל פירוט המנעד של כלי נגינה שונים וחלוקה לתחומי הצליל הראשיים למטה. גרסה אינטראקטיבית של אותה מפה ניתן לראות כאן: http://www.independentrecording.net/irn/resources/freqchart/main_display.htm
תיאורי אופי של סאונד
אווירה (Ambience) – הצליל מקנה תחושה של חלל הקלטה ו/או אקוסטיקה ספציפיים, כגון כנסייה, אולם קונצרטים וכד'…
אוורירי – פתוח, הרגשה שיש רווח בין הכלים השונים שמנגנים ושהבמה רחבה. מתקשר לרוב לביצועים טובים בטווח הגבוה של התדרים הנשמעים, באיזור ה-15-20 קילוהרץ.
אטום – סאונד לא ברור/מובחן מספיק, חסר שקיפות.
אנליטי/מפורט – קל לשמוע פרטים קטנים בסאונד, כגון אצבעות מחליקות על מיתרים או פרטים בהקלטה שלא בהכרח קשורים למוזיקה (כלומר היו רחוקים מהמיקרופון בעת ההקלטה, כגון דיבורים, צעדי הליכה וכיו"ב…)
אפל/כהה – סאונד שסובל מהנחתה שהולכת וגוברת ככל שעולים בטווח התדרים עד כדי כך שהטרבל הרבה פחות מורגש. ההיפך מבהיר.
בוצי/בוצני – לא ברור, לא מפורט, שטוח. סובל ככל הנראה מעיוותים וחוסר איזון בשחזור ההקלטה.
בעל-גוף/מלא – הדגשה של טווחי התדרים הגבוהים בתחום הבאס. ההיפך מסאונד "רזה".
גראנג'י – תחושה של הרבה דיסטורשן בגיטרות בעיקר, אבל יכול להתייחס גם לעומס הרמוני עד כדי רעש ממש על כל טווח התדרים.
גריפ/אחיזה/"תופס" – תחושה של באס חזק והדוק.
דינמי – תחושה של אנרגטיות ועוצמה בסאונד. מיוחס לרוב לביצועים טובים מבחינת התקפה ודעיכה של צלילים, וכן לטווח דינמי גבוה (כלומר, פער גדול יחסית בין הצלילים הכי נמוכים לצלילים הכי גבוהים בהקלטה)
חלול – סאונד הסובל מהנחתה מופרזת במידים.
חלק/מעודן – סאונד קל לשמיעה, ללא חדות מובחנת. ביצועים שטוחים יחסית לאורך כל טווח התדרים (אך בעיקר במידים).
טבעי/טבעיות – סאונד שמשקף נאמנה את ההקלטה.
יבש/רזה – סאונד שלא סובל מדיליי או החזרים. לרוב כתוצאה מטיפול אקוסטי שמרסן את התדרים הגבוהים והנמוכים ביותר. זה חשוב מאוד להקלטות, אבל עלול להיתפס בעיני אנשים מסויימים שאוהבים סאונד יותר מרגש כחיסרון.
כבד/מאסיבי – סאונד טוב בבאסים הנמוכים, באיזור ה-50 הרץ. תחושה של כובד משקל ויסודות מוצקים שבסיסם כאמור בבאס מאוד עמוק, אבל בשליטה, כמו למשל של מנוע דיזל גדול של משאית/רכבת/טנק.
מדוייק – הסאונד משוחזר ע"י הרכיב/מערכת באופן שנאמן למקור.
מהדהד – בהתייחס לסאונד ולא לאקוסטיקה, זה אופי צליל שמתקשר בד"כ לרזוננסים בתדרים הנמוכים, כזה שמזכיר אפקטים של הדהוד בחדרים קטנים וחשופים כמו מקלחת או ממ"ד.
מהיר/סנאפי – שיחזור טוב של התקפה ודעיכה של תווים, ושל הפרדה ופרצי אנרגיה בצלילים של כלי הקשה למשל. הסאונד נשמע יותר אמיתי
מוזיקלי – תחושה של סאונד "נכון", מדוייק, שכל הצלילים מתנגנים כמו שצריך ובאופן הרמוני.
מוטעם/רהוט/ברור (Articulate) – דומה ל-"מפורט" ו-"אנליטי", בדגש על הפרדה ושילוב איכותיים בין קולות השירה לכלי הנגינה.
מוצק – סאונד עוצמתי ומלא אבל לא בהכרח אגרסיבי.
מטושטש (Blurred) – קושי בשחזור פרצי האנרגיה בצלילים של כלי הקשה למשל, או במעבר בין ערוץ ימין לשמאל (ולהיפך). יכול להיות בעיה של אקוסטיקה, פאזה הפוכה או הקלטה בעייתית. קשה למקם את הסאונד וכלי המוזיקה מתערבבים זה בזה ללא הבחנה.
מעורפל/מפוזר – מתייחס לרוב לבאס "משוחרר", שחסר תחושה טובה של פאנצ'יות. ההיפך מהדוק.
מפורט – מאפשר לשמוע בקלות את הפרטים הקטנים במוזיקה. מעיד לרוב על ביצועים טובים בטרבל ובשחזור התקפה ודעיכה של תווים.
מרוח/נמרח – סאונד חסר פירוט מספיק. פרצי אנרגיה לא טובים/ברורים בצלילים של כלי הקשה למשל. סאונד שטוח וחסר הבחנה (נגרם לרוב בשל זליגה של סאונד בין רצועות באולפן, כפועל יוצא למשל של סאונד שנקלט ע"י יותר ממיקרופון אחד בעת ההקלטה). משפיע לרוב גם על הבמה והיכולת למקם בה את המבצעים השונים.
נוזלי – סאונד שטוח, חסר פירוט, לא מרגש עד כדי משעמם.
נושם/נושף – שמיעה של רחשי נשיפה/רוח בכלי נשיפה כגון חליל וסקסופון. מעיד על ביצועים טובים (אם כי לעיתים גם מתאר הדגשה קלה) בטווח המיד-היי ו/או הטרבל.
נינוח/אחורי/רגוע (laid-back) – סאונד שנשמע "מרוחק" או "עמוק" מדי ביחס לקו של הרמקולים, לרוב בשל מידים "קעורים" (מונחתים קלות, עם עקומה אופיינית בצורת "קערה" או U).
נפוח – מיד-באס מודגש באיזור ב-250 הרץ. הפרדה לא טובה על התפר שבין הבאס למיד-באס ו/או בעיות בידוד/רזוננסים בתיבות/אלמנטים שאחראיים על הפקת הסאונד בסביבות התדר הנ"ל.
סגור – סאונד שמרגיש כאילו חסרים לו אוויר, פתיחות, פירוט ו/או עידון. מרמז לרוב על הנחתה של הטרבל מעל ל-10 קילוהרץ.
סיבילנטיות/שורקניות – הדגשה מופרזת של צלילי שריקה ("ססס" או "ששש"), כפי שניתן לשמוע לא מעט בשידורי רדיו למשל. מתייחסת לרוב להדגשה של טווח התדרים בין 4-8 קילוהרץ, אבל אנשים מסויימים יכולים להרגיש תופעות של סיבילנטיות עד לטווח של 10 קילוהרץ.
סייסמי/מרעיד – באס נמוך מאוד שמורגש בגוף יותר מאשר הוא נשמע.
סמיך – באס מודגש אך שטוח, שחסר פירוט.
סנאפ – סאונד שמתאפיין בתחושה של מיידיות בכל הנוגע להתקפה ודעיכה של תווים ובפרצי אנרגיה בצלילים של כלי הקשה למשל. סאונד "חי" שמזכיר מאוד את התחושה שמקבלים משמיעה של כלי הנגינה עצמו ביחס להקלטה שלו.
עטוף/מכוסה/מצועף (Blanketed/Veiled) – הרגשה שכיסו את הרמקולים בווילון (במקרה הקל) או שמיכה (במקרים יותר קיצוניים). מורגשת פגיעה בהפרדה, ובמיוחד בתדרים הגבוהים.
עמום – נשמע כאילו שהרמקולים מכוסים בשמיכה עבה. הנחתה מופרזת במיד-היי ו/או בגבוהים.
פוקוס/מיקוד – תחושה ברורה ומדוייקת של שחזור הסאונד, כולל הבמה.
פקוק/עמוס – סאונד מרוח, מבולבל, עמוס ולעיתים שטוח. ההיפך מסאונד אנליטי/מפורט.
פתוח – סאונד מלא באוויר. מתייחס לאיפיון טוב של במה ומיקום של כלים, ושל ביצועים טובים במיד-היי ובטרבל.
קופסאתי – הסאונד סובל מרזוננסים, נשמע כאילו הוא יוצא או מתנגן בתוך קופסה קטנה ולא בחלל גדול יותר. משמש גם לתוואר הדגשה של סאונד בטוח התדרים הנמוך של המיד-באס, באיזור ה-250-500 הרץ.
קצבי – סאונד שנשמע טוב מבחינת תזמון ומקצב. נקרא בנאגלית גם PRat = Pace, Rhythm and Timing.
רועם (Chesty) – ווקאלים נשמעים כאילו הם יוצאים מלועו של מרים משקולות בעל חזה גדול מהממוצע. מרמז לרוב על הדגשה של הטווח העליון של הבאס, באיזור ה-125-250 הרץ.
רטוב – אופי של חלל אקוסטי שעשיר יחסית בהחזרים מהקירות, ובתחושה של דעיכה ממושכת יותר מרצוי, עד כדי הדהודים. ההיפך מ-"יבש".[/b]
תיאורי גוון של סאונד
בהיר – הדגשה של המיד-היי והטווח הנמוך של הטרבל. לפעמים מתייחס גם להדגשה של הרמוניות גבוהות של צלילים מסויימים ביחס לתדר המקורי שבו הם נשמעים.
בוהק/מנצנץ (Brilliance) – הדגשה קלה של המיד-היי בואכה הטרבל (6-16 קילוהרץ) יכולה להישמע בהירה, אוורירית ונעימה במקרים רבים, אבל הפרזה בהדגשה כזאת מביאה לסיבילנטיות (שומעים הרבה "ססססס") ולניצנוצים בסאונד.
בומי – הדגשה של הבאס באיזור ה-120 הרץ. יכול לנבוע מבעיות בבידוד התיבות/אלמנטים שמפיקים את הבאסים ו/או מרזוננסים בסביבות התדר הנ"ל.
חד (Sharp/edgy) – הדגשה של הטרבל. בהירות מופרזת עד כדי חיספוס. ההרמוניות הגבוהות של התווים מודגשות מדי ביחס לצליל הבסיסי.
חד/קריספי (Crisp) – סאונד מודגש קלות במיד-היי והטרבל, על סף הסיבילנטיות במצילתיים.
חודר – סאונד צווחני שמכאיב לאוזניים. לרוב מיוחס להדגשה משמעותית בכמה פסגות בטווח שבין 3-10 קילוהרץ.
חם – הגדרה מאוד רחבה שנעה בין תיאור חיובי של באסים טובים ומדוייקים ללא מריחה או השטחה של הצלילים השונים בתחום הנמוך (לרוב מקושר עם הגברה מנורתית), ובין תיאור ביקורתי של של הדגשה מופרזת של המיד-באס בואכה הבאס. כשאומרים על גבוהים שהם חמים מתכוונים למתיקות ו/או רול-אוף עדין.
יופוני/נעים/מנורתי (Euphonic) – עיוות בסאונד שמייצר אצל מאזינים רבים תחושה נעימה של סאונד ברור מבלי להיות בהיר. מיוחס לרוב להגברת מנורות. ההיפך מדיסטורשן.
מאנפף – סאונד צפצפני, ככל הנראה בשל הדגשה של התדרים באיזור ה-600 הרץ.
מחוספס – סאונד "חשוף", חסר עידון. ההיפף מזורם/נוזלי.
מלא – הדגשה של הצלילים היסודיים על חשבון ההרמוניות הגבוהות שלהם. ביצועים טובים מבחינת שחזור התדרים הנמוכים (בעיקר בטווח של 100-300 הרץ, אך לא בהכרח שחזור נאמן למקור של הבאסים כל הדרך עד ל-20 הרץ). ווקאלים גבריים נהנים מסאונד מלא באיזור ה-125 הרץ, בעוד שווקאלים נשיים וכינורות יישמעו מלאים כבר באיזור ה-250 הרץ. ההיפך מ-"רזה".
מעודן/מעוגל – ההיפך מחד. אין הדגשה מופרזת בהרמוניות הגבוהות של צלילי היסוד בטווח המיד-היי והטרבל. במקרים מסויימים מתייחס גם להנחתה מופרזת של ההרמוניות הגבוהות ורול-אוף מובחן בטרבל.
מתיקות – סאונד מעודן ללא תחושה של חדות או חודרנות. ללא הדגשה או עיוותים בתדרים הגבוהים. תחושה טובה של גבוהים, אבל בלי הרגשה של הפרזה בטווח של 15-20 קילוהרץ. מתייחס לרוב לתחושה של דיוק והיעדר סיבילנטיות בצלילי מצילתיים, מיתרים וכלי נגינה בעלי אופי דומה להם.
מתכתיות – הדגשה מופרזת של המיד-היי בטווח שבין 3-6 קילוהרץ ו/או חוסר איזון בדמות הדגשות נקודתיות במיד-היי בואכה הטרבל. תחושה שנלווית לרוב לסאונד חד וקשה.
עגול – ההיפך מחד. מתייחס להנחתה נקודתית או רול-אוף בתדרים הגבוהים.
עדין – שיחזור סאונד טוב (ללא הדגשות) בטווח הגבוה של הטרבל, באיזור ה-15-20 קילוהרץ.
עסיסי – סאונד כיפי, אנרגטי וחי.
עשיר – מלא, יופוני.
פאנצ'י/הולם – סאונד דינמי שמתאפיין בפרצי אנרגיה מוגדרים היטב בצלילים של כלי הקשה למשל, ועם הרגשה טובה של אימפקט. לעיתים מתייחס גם להדגשה של הבאסים הגבוהים (באיזור ה-200 הרץ).
צבוע – הסאונד בעל גוון מלאכותי ו/או דגשים מופרזים (פסגות/עמקים) בכמה מקומות על טווח התדרים.
צווחני – סאונד מתכתי, חודר וצורם.
צעקני (Honky) – תחושה שהזמרים מעבירים את הווקאלים באמצעות צעקות עם הידיים מסביב לפה או אפילו דרך מגפון. מעיד לרוב על הדגשה של התדרים בטווח 500-700 הרץ.
קטן/טלפוני – הדגשה מופרזת של המידים על חשבון הנחתה בנמוכים. ההיפך ממלא. תחושה שהמוזיקה נשמעת כאילו שומעים אותה על קו טלפון או דרך קופסאות שימורים שמחוברות בחוט.
קריר – סאונד חסר גוף וחום. לרוב מיוחס להנחתה של התדרים הנמוכים מתתחת ל-150 הרץ.
קשה – הדגשה במיד-היי, לרוב באיזור ה-3 קילוהרץ. יכול להישמע טוב למאזינים מסויימים שאוהבים תחושה ברורה מאוד של פרצי האנרגיה המאפיינים כלי הקשה למשל, ווסאונד הנוטה אגרסיבי באופן כללי. תחושה ברורה של קדמיות, לעיתים עד כדי מתכתיות בווקאלים וכלי נגינה מסויימים.
קשיח/נוקשה – הדגשה מופרזת במיד-היי, עם פסגות מובחנות בטווח של 2-6 קילוהרץ. מתייחס לעיתים גם לשגיאות פאזה בתדרים נמוכים.
רגוע/שלו – הנחתה קלה של הטרבל. סאונד שאינו חד.
רזה/שדוף/שחון – באס חלש ביחס למידים, ההיפך מסאונד מלא. מתייחס גם לחולשה של צלילי הבסיס מול ההרמוניות הגבוהות יותר שלהם.
שופע/קטיפתי – סאונד עם נטייה לאופי חי, עשיר ומלא, חף מבהירות וסיבילנטיות, אך ללא תחושה של אגרסיביות. זה סאונד בעל אופי יותר פתוח ומזמין מאשר קדמי ומחוספס.
שמן – סאונד מלא וחם, לעיתים יותר מדי. מתייחס לפעמים להדגשה של צלילים בערוץ אחד ובעיכוב קל הדגשה של אותם צלילים בערות השני. יכול להתייחס גם לעיוותים של מדיה אנלוגית (בעיקר טייפ) ו/או של הגברת מנורות.
שקיפות/צלילות – תחושה של פירוט ויכולת הפרדה בין הכלים והצלילים השונים. ההיפך מסאונד בוצי/מרוח. היענות תדרים רחבה ושטוחה, תזמון ומקצב טובים והיעדר רעש ועיוותים בהקלטה.
תוסס – נרדף לסיבילנטיות. מתייחס לרוב להדגשה של הגבוהים בצלילי מצילתיים.
תפוח/נפוח – מתייחס להדגשה של טווח התדרים באיזור ה-500 הרץ.
לדיון בנושא: מילון מונחים נפוצים בתיאור סאונד
חלק מהתכנים באתר כוללים מעת לעת קישורים לתוכניות שותפים, שעבורם האתר מקבל עמלה עם רכישה בפועל.
עמלה זו איננה מייקרת את עלות הרכישה של המוצרים.
