העלילה
הרץ במבוך: מבחני הכוויה" הוא הסרט השני בסדרת הסרטים המבוססת על סדרת הספרים שכתב ג'יימס דשנר. אחרי אירועי הסרט הראשון, מנסים תומס (דילן או'בראיין) וחבריו "הקודחים" לדלות עוד מידע על ארגון "נ.ת.ע.ב". המסע שלהם אחר המידע מביא אותם אל "הכוויה", איזור שומם מלא במכשולים בלתי אפשריים, שאותם הם אמורים לעבור במטרה להתקרב עוד קצת אל צמרת הארגון ואל תוכניותיו. האם הם יצליחו?, תצטרכו לראות את הסרט כדי לדעת.
לביקורת
סדרת ספרי וסרטי "הרץ במבוך" היא עוד אחת משורה של סדרות סרטים וספרים שנוצרו לאחר ההצלחה הפנומנלית של "משחקי הרעב". שממוקמת בעולם שעבר מלחמה/התקפת וירוסים/שקר כלשהו ובמסגרתה בני-נוער אמיצים ואידאליסטים מצילים את העולם מידיהם של המבוגרים המושחתים שמנסים להרוס אותו. במהלך השנים היו לנו את "מפוצלים", עיר הנפילים" ו"המעניק" שהיו בינוניים עד גרועים, ואז הגיע "הרץ במבוך". הסרט הראשון בסדרה, שאותו לא ראיתי אבל אנשים אמרו שהוא סביר יצא בשנה שעברה ומאוד הצליח. בעקבות ההצלחה הכריזו אולפני "פוקס המאה ה-20" על הפקה של עוד שני סרטים שמבוססים על הספרים הנוספים בסדרה ואמורים לצאת בשנתיים הקרובות. הסרט השני "הרץ במבוך: מבחני הכוויה", יוצא לבתי הקולנוע בכל העולם בסוף השבוע הזה. אחרי שראיתי אותו אני יכול להגיד לכם שני דברים. הראשון הוא ש"משחקי הרעב" יש רק אחד וכל החיקויים שקמו בעקבותיו רק מצדיקים את זה. השני הוא שהסרט עצמו, חוץ משלוש סצינות טובות, גרוע ביותר.
נתחיל ברשותכם במה שטוב, וזה האקשן. ב"הרץ במבוך":מבחני הכוויה יש שלוש סצינות אקשן טובות. סצינות ארוכות, שמבויימות במקצוענות ומלאות ברמת מתח שאמנם לא ממש מותחת אבל כזאת שמחזיקה את הצופים בעירנות על הכסא. כאשר ראיתי את הסרט הזה הייתה לי תחושה שהצוות ראה לפני הצילומים את כל העונות של "המתים המהלכים" ואת סדרת סרטי "מקס הזועם" כי הם לקחו לא מעט השראה מהם. בלוק, בצילום, בעריכה, באיפור וגם בקטעים שמנסים להקפיץ ולהפחיד אבל לא ממש הפחידו אותי או את הצופים הצעירים שישבו באולם, קראו את כל הספרים וצעקו שהסרט לא נאמן לספר.
מה שמוביל אותי למה שרע בסרט הזה, שזה רובו. אני אתחיל בזה שהסרט ארוך, ארוך מדי אפילו ובלי שום הצדקה אומנותית. אני יודע שהסרט מבוסס על ספר ושצריך להתייחס אליו כדי לא לעצבן את קהל הקוראים. אבל אתם עושים סרט שמיועד ברובו לבני הנוער. כמו שאתם יודעים, הנוער של היום הוא דור של הפרעות קשב וריכוז שאם משהו לא מעניין אותו הוא יילך ישר לסמארטפון שלו. הסרט כל-כך לא עניין אותם, שראיתי במהלך ההקרנה לא מעט סמארטפונים דולקים באולם. דבר שאותי אישית מעצבן נורא. אתם באים לסרט, תעשו לעצמכם ולי טובה ותכבו את הטלפון.
דבר שני. העלילה הייתה יותר מדי צפוייה. אני אישית לא קראתי את הספר ולא ראיתי את הסרט הראשון לפני והייתה לי תחושה תוך כדי הצפייה שאני יודע בדיוק מה יקרה. הדיאלוגים היו נבובים וטפשיים ולא האמנתי לאף מילה שיצאה מפיהן של הדמויות. התלת-מימד ממש לא תרם לעלילה ורק גרם לכאב ראש שהתגבר יותר ויותר ככל שהסרט התקדם. היה אפשר להסתדר לחלוטין בלעדיו. השחקנים עצמם שיחקו רע, אפילו גרוע. השחקן ששיחק בתפקיד הראשי היה חסר כריזמה לחלוטין. על אלו ששיחקו לצידו אני לא ממש ארחיב, כי הם בני נוער ואין להם ממש ניסיון בחיים. מה שהכעיס אותי שהיו שם שחקנים כמו לילי טיילור, פטרישיה קלארקסון, איידן גילן מ"הסמוייה" ו"משחקי הכס" וז'אנקרלו אספוזיטו (שתמיד ייזכר אצלי כגאס פרינג הפסיכי מ"שובר שורות") ששיחקו ממש רע והראו שהם לא ממש נהנים אלא כי הם שם בשביל הכסף או בשביל שהילדים שלהם יחשבו שהם מגניבים.
בקיצור-תוותרו ותקנו כרטיס לסרט אחר.
"הרץ במבוך: מבחני הכוויה"-ארצות-הברית 2015. 131 דקות. בימוי: ווס בול. תסריט: ט.ס נולין (מבוסס על ספרו של ג'יימס דשנר). שחקנים: דילן או'בראיין, קאיה סקולדאריו, קי-הונג לי, תומאס ברודי סנגסטר, רוזה סאלאזאר, איידן גלן, פטרישיה קלארקסון, לילי טיילור, ז'אנקרלו אספוזיטו.
לדיון בנושא: סרט לסופשבוע-הרץ במבוך: מבחני הכוויה (Maze Runner: The Scorch Trials)
