העלילה
גיבור הסרט "קריד" הוא אדוניס ג'ונסון (מייקל בי. ג'ורדן המצויין). מתאגרף חובב ובנו של המתאגרף הנודע אפולו קריד, שנפטר לפני שנולד. אדוניס מנסה לחיות חיים רגילים, אך הרצון להתאגרף בצורה מקצועית מגרד לו באצבעות. הוא עוזב את החיים הנוחים שיש לו בלוס אנג'לס ונוסע לפילדלפיה כדי למצוא את רוקי בלבואה (סילבסטר סטאלון המצויין לא פחות), יריבו המר של אביו שהפך בהמשך לחברו הטוב, כדי שייאמן אותו. לאחר כמה שכנועים בלבואה מסכים והשניים מתחילים במחנה אימונים מפרך. איך זה יתפתח?, תצטרכו לראות את הסרט כדי לדעת.
לביקורת
אם יש ז'אנר שהלך חזק השנה בהוליווד זה הריבוט, ייצור הכלאיים שהוא שילוב בין סרט המשך ("סיקוול") לגרסא מחודשת ("רימייק"). לוקחים סרט אהוב ומוכר שעבר לא מעט זמן מאז שייצא, כותבים עלילה חדשה ומשלבים בה דמויות ומחוות מהסרט המקורי. ככה מביאים לבתי הקולנוע גם קהל שמכיר את הסרט המקורי וגם קהל חדש יותר. לפעמים זה ייצא טוב ("עולם היורה", "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר"), לפעמים סביר ("ספיידרמן המופלא") ולפעמים גרוע ("שליחות קטלנית: ג'נסיס"). גם "קריד" שייך לז'אנר הזה. אבל אם שמים לרגע את הקטע עם "רוקי" בצד, מתקבל סרט שעומד יפה בזכות עצמו. דרמת ספורט שעשויה בדיוק לפי הספר, עם סיפור מרתק ושחקנים מצויינים. לתרומה של סטאלון לסרט אני אגיע בהמשך, מבטיח.
ראיין קוגלר, הבמאי והתסריטאי של "קריד", יצר סרט שמתכתב לא רק עם סדרת סרטי "רוקי" המצליחה ועם ז'אנר סרטי הספורט, אלא גם עם ז'אנר סרטי המורה/תלמיד (כגון "קראטה קיד" ו"מיליון דולר בייבי"). כמו בכל סרט כזה, גם כאן יש סיפור על בחור צעיר שרוצה להגשים חלום ונעזר במנטור מבוגר שמדריך ומכוון אותו. בניגוד לסרטים אחרים מהז'אנר הזה שהזכרתי קודם, בהם הסיפור היה תבניתי ולפעמים גם צפוי. ב"קריד" נעזרים בתבנית המקובלת ומנערים אותה קצת. קוגלר שתל בסרט כמה מהלכים עלילתיים שיעזרו להעצים את הדרמה ולא מעט מחוות שקשורות לסדרת הסרטים המקורית, כמו הפסקול התזמורתי המנופח וכמה סצינות שהן שחזור של סצינות זכורות מהסרט המקורי אבל עם טוויסט קטן.
משהו נוסף שראוי לציון ב"קריד" הוא סצינות הקרב. במהלך הסרט יש שלוש סצינות של קרב. שתיים קצרות ועוד אחת גדולה ומרכזית לקראת הסיום. השתיים הראשונות הן מהטובות שראיתי בקולנוע בזמן האחרון. קוגלר מדמה את זירת האיגרוף לכוורת דבורים רוחשת עם כמה מצלמות שמצלמות בו זמנית, עריכה מהירה וקצבית כדי להגביר את המתח ועריכת סאונד מצויינת שממקמת את המתאגרפים ומאמניהם ברמקולים הצדדיים של האולם ואת הקהל ברמקולים האחוריים. ככה הצופים מקבלים תחושה כאילו הם נמצאים ממש בתוך הזירה עם רוקי ואדוניס. הסצינה האחרונה מתחילה מצויין אבל לפני הסיום היא מקבלת מימדים טיפה אפיים כדי להעצים את הדרמה, אבל נסלח להם על זה.
אבל הדובדבן שבקצפת של "קריד" הוא צוות השחקנים. נתחיל עם סילבסטר סטאלון, שיחגוג ביולי הקרוב יום-הולדת 70. בקיץ האחרון, כשכתבתי את הביקורת על "שליחות קטלנית: ג'נסיס", כתבתי שבבית הספר היסודי הכיתה שלי התחלקה למעריצי שוורצנגר ומעריצי סטאלון. אני הייתי שייך למעריצים של ארני, אבל היה לי לא מעט כבוד לסליי שהיו לו כמה סרטים מעולים והוא גם כתב וביים חלק מהם. מאז ששוורצנגר עזב את הפוליטיקה וחזר לשחק הוא משתתף בשורה של סרטים שכל אחד יותר גרוע מהשני. דווקא סטאלון זורח בשנים האחרונות ובכל פעם שמתחילים להספיד אותו, הוא חוזר עם סרט חדש שמשתיק את כל המבקרים שלו. "קריד" נותן לסטאלון פור ענקי. הוא משחק שם את אחת הדמויות הכי מזוהות איתו וגם ממשיך כאן את מה שעשה בקומדיה "סוגרים חשבון" מלפני שנתיים. בשיא הטבעיות שלו הוא מגיש הופעה בוגרת ומעוררת סימפטיה של איש מלא בניסיון, קסם אישי וחוכמת חיים. הזמן מראה את אותותיו בעיקר על הגוף שלו, אבל כאשר הוא מתעסק במה שהוא אוהב, הזיק בעיניים תמיד חוזר ואיתו גם הנעורים. סטאלון מועמד לפרס שחקן המשנה הטוב ביותר בטקס גלובוס הזהב. אני מהמר שהוא יזכה ושהוא יקבל גם מועמדות לאוסקר. ביחד עם סטאלון משחק בסרט מייקל בי.ג'ורדן, אחד השחקנים הצעירים המעניינים של השנים האחרונות שנמצא בדרך הנכונה להפוך לכוכב. ג'ורדן הכריזמטי נהדר בתפקיד הראשי, אבל הכימיה שלו עם סליי בסצינות שבהן הם מופיעים יחד היא הסיבה למה כדאי לראות את הסרט. חוץ מסטאלון וג'ורדן משחקות בסרט גם טסה תומפסון המתוקה כאהובתו של אדוניס ופילישיה ראשד מ"משפחת קוסבי" בתפקיד קטן.
בקיצור-כדאי לראות.
"קריד"-ארצות הברית 2015. 133 דקות. בימוי: ראיין קוגלר. תסריט: ראיין קוגלר, אהרון קובינגטון. שחקנים: סילבסטר סטאלון. מייקל בי. ג'ורדן. טסה תומפסון, פלישיה ראשד, ניקי בלו.
לדיון בנושא: סרט לסופשבוע-קריד (Creed)
