ביקורת: המלצה לסדרה: קוד בלאק – בדיוק כפי שדרמת בית חולים צריכה להיות

"קוד בלאק: כאשר עומס החולים כ"כ אדיר שאין מספיק משאבים לטפל בהם."

"חדר מיון ממוצע מגיע למצב קוד בלאק חמש פעמים בשנה."
"בית החולים אנג'לס ממוריאל בלוס אנגל'ס מגיע למצב קוד בלאק 300 פעמים בשנה."

זהו הפתיח לכל פרק בדרמת בית החולים "קוד בלאק" מבית CBS המבוססת על דוקומנטרי בעל אותו שם של ד"ר ריאן מקגארי. העלילה מתרכזת בחדר המיון של אנג'לס ממוריאל, אשר בו, מעבר לקשיים אדירי המימדים שנתקלים בהם בכל חדר מיון, נאלץ הצוות להתמודד גם עם מצבי עומס, מחסור במשאבים ולחץ לא אנושיים.

לואיס גוזמן, שרק עכשיו ראינו אותו ב"נארקוס" כברון סמים אכזרי על גבול הפסיכופת, משחק כאן את ג'סי סאלנג'ר, או בכינויו "אמא", כאח ראשי האחראי על המתמחים. אמא הוא הלב של חדר המיון. מקצוען, מלא חמלה וחוש הומור.

וצריך את ההקלה הקומית של אמא כאשר "אבא" בסביבה. את אבא, שהיא ד"ר ליאן רוריש, משחקת זוכת האוסקר מרשה גיי הארדן המדהימה. רוריש היא הרופאה האחראית על המתמחים. היא מעידה על עצמה שהיא לא נמצאת שם כדי ללמד, אלא רק להוות סנן, כך שרק הטובים ביותר יישארו, ומי שלא מתאים – יעוף.

רוריש, שעברה תאונה טרגית בה איבדה את כל משפחתה, נעה כהוריקן בחדר המיון העמוס לעייפה. היא חריפה ומבריקה מקצועית ומנסה להקשיח את ליבה לכל מי שסביבה בעודה מנסה להתגבר על הבלתי ניתן להתגברות. רוריק היא רכה מדי וקשה מדי, היא יודעת בדיוק מה לעשות כשאין לה באמת מושג. היא דמות עוצמתית ומיוחדת וקשה מאוד שלא להתאהב בה.

לאבא ואמא יש ארבעה "ילדים" (מתמחים), אשר בין לככב ולעשות טעויות מסכנות חיים, מצליחים גם ללמוד דבר או שניים. בוני סומרוויל משחקת את ד"ר כריסטה לורנסון, מתמחה בגיל 40, שהלכה ללמוד רפואה לאחר שפקדה גם אותה טרגדיה איומה. כריסטה היא טובת לב, חכמה ואמיצה מאוד, נראה כי היא מתחילה לפתח רגשות חמימים אל אחד הרופאים הבכירים – ד"ר ניל האדסון (ראזה ג'אפרי) בעל הנסיון הרפואי והקול הבריטי, שני יתרונות בולטים מאוד בגבר.

ד"ר מאליה פינדה (השחקנית מלאני שאנדרה) היא מתמחה שכבר בילתה את ההתלמדות ב"אנג'לס ממוריאל" אז מכירה את הכוחות, שזה לפעמים גם לרעתה. פינדה היא יפיפיה לסבית חביבה על כולם, עדיין קצת מפחדת ולא מודעת ליכולות שלה, אבל בשביל זה יש את אמא.

ד"ר אנגוס לייטון (הארי פורד) אשר אביו שייך להנהלת בית החולים ואחיו התמחה שם לפניו, מגיע כמתמחה מצוין, שחוסר הבטחון שלו פוגם ביכולותיו המקצועיות.

ואז יש את השונה.

ד"ר מאריו סאבטי (באנג'מין הולינגווארת'), גם הוא מתמחה שנה ראשונה, מאריו שהגיע משכונת עוני, סך הכל רופא מוצלח, אבל הגאווה שלא תמיד במקומה, העקשנות והכוחניות של לא-רואה-אף-אחד-ממטר שהביאוהו עד הלום, לא מספיקים כעת בהתמחות, בייחוד כשצריך קצת כישורי דיפלומטיה מול הקולגות, החולים ומשפחותיהם. מאריו הוא מן צמח בר, זוכרים את אלכס קארב מהאנטומיה של גריי? אז משהו כזה. שייך, אבל לא שייך. מעצבן את כולם אבל בעצם לב זהב, או שלא, לא תמיד אפשר לדעת.

שועלי דרמות רפואה ותיקים ודאי יזהו את השטאנץ. כל פרק מתרכז בכמה מקרים. תמיד יש את מקרה החולה הטראגי (עצוב כל כך), החולה הקומי ההזוי (באמת יש מקרים כאלו?), והמקרה עם החולה שניצח את כל הסיכויים, נו אתם מכירים אותו, זה שכל הפרק נע בין מצב קריטי לקריטי פלוס ובסוף בזכות הברקה של אחד הרופאים, הוא ניצל ואנחנו זוכים לתקווה וכוחות מחודשים לפרק הבא.

גילוי נאות: אני לא מתה על דרמות בתי חולים. נכון שהאנטומיה לא פסחה עליי בשלל עונותיה, ועל האוס היה קשה לוותר, ואם אתם קשישים כמוני אולי גם לכם יצא להציץ בפרק, שניים של ER, אבל מעבר לזה – לא מתחברת ל"ד"ר, שני סי סי שקר כלשהו, קליר – קליר פצצצף."

ולמרות כל זאת, את קוד בלאק אהבתי. האוירה הרבה יותר אינטנסיבית והעלילה מתרחשת רובה ככולה בכתלי חדר המיון ולא מחוצה לה. זה נכון שלומדים "על הדרך" על הצוות הרפואי דרך המקרים, אבל לא בהגזמה. אני מעזה לומר שזו דרמת בית החולים האהובה עלי.

מרשה גיי הארדן עושה את הסדרה. היא שחקנית כל כך ורסאטילית ויש בה משהו מאוד נוקשה וגאוותני, התפקיד הזה יושב עליה כמו כפפה אלסטית למנתח. לואיס גוזמן, למרות שלא תופס יותר מדי זמן מסך, שחקן נהדר. אמא לגמרי גונב את ההצגה מהמתמחים.
הכימיה בין אמא ואבא מופלאה. סאלנג'ר לא נשאר חייב ל"ירידות" העוקצניות/ידידותיות של רוריש וההפך, האהבה והדאגה העמוקה אחד לשניה מחממת את הלב.

ממליצה בחום צלזיוס.

קוד בלאק תעלה לאויר בסלקום טי.וי ב- 6.1.16