העלילה
"שמונת השנואים" הוא סרטו השמיני של קוונטין טרנטינו. אני אתאר את הסרט בקצרה כדי להימנע מספויילרים. עלילת הסרט מתרחשת קצת אחרי סיומה של מלחמת האזרחים בארצות-הברית. במסגרתה מגיעים שמונה אנשים, שבעה גברים ואישה אחת לבקתה קטנה ומבודדת כדי להגן על עצמם מפני סופת שלגים קשה. כל אחד מהם הגיע לבקתה מסיבה אחרת, לכל אחד יש את המטען האישי שלו וכולם רוצים לעבור את הלילה בשלום. איך זה יתפתח?, תצטרכו לראות את הסרט כדי לדעת.
לביקורת
"שמונת השנואים" יצא לבתי הקולנוע 4 שנים אחרי סרטו הקודם והמצויין של טרנטינו "ג'אנגו ללא מעצורים". יציאתו לוותה בסקנדל קטן כאשר עותק שלו הודלף לאינטרנט ע"י האקרים, מה שהביא אחריו לא מעט ביקורות חיוביות ושליליות על הסרט ע"י מבקרים וטוקבקיסטים. גם בארץ יציאתו לוותה בביקורות מעורבות כי טרנטינו הוא כמו כוסברה, או שאוהבים או ששונאים אותו. אחרי שראיתי אותו אני יכול להגיד לכם שמדובר בסרט קלאסי של טרנטינו, עם כל היתרונות והחסרונות שמלווים אותו ושמשלימים האחד את השני.
ראשית, כמו ארבעת הסרטים הקודמים שלו (אני מחשיב את שני החלקים של "קיל ביל" כשני סרטים נפרדים), גם הסרט הזה הוא ארוך מאוד ונושק לשלוש שעות. מצד אחד, טרנטינו הוא מספר סיפורים מעולה. הוא מספר את הסיפור לאט לאט, בונה את העלילה ואת המתח בזהירות מתונה ומסדר את הפרטים אחד ליד השני כמו אבני דומינו כדי שהצופים יבינו את הכל, עד שמגיע השיא וכל האבנים נופלות אחת אחרי השניה בדיוק מופתי. מצד שני, שלוש שעות זה באמת יותר מדי. טרנטינו שייך לז'אנר הבמאים שמאוהבים בסרטים שלהם ושאסור לגעת בהם סטייל פיטר ג'קסון. ההתחלה של הסרט ארוכה מאוד, לוקח לו זמן להתניע והיה אפשר לקצץ חלק גדול ממנה. טרטינו אמנם ידוע כמלך הדיאלוגים, אבל הפעם לא ממש הצליח לו. חלק גדול מהדיאלוגים מייגע ולא ממש תורם לסרט. אני אישית חושב שעורך תסריט טוב ועורך עם יותר השפעה היו יכולים לעשות לסרט פלאים. אבל, זה נגמר בשלב מסויים וכאשר שורדים את זה ומגיעים לקטעים היותר מעניינים, שוכחים שהזמן עובר.
כמו כל הסרטים הקודמים שלו, גם כאן יש דגש נכבד על הצד הוויזואלי. טרנטינו הוא מומחה גדול מאוד ביצירת אווירה והוא מכניס אותנו לסרט מהשניה הראשונה. עם כל הכבוד לשחקנים (שאליהם עוד מעט נגיע) ויש להם לא מעט כבוד, יש לסרט הזה שלושה כוכבים גדולים נוספים וחיוניים. הכוכב הגדול הראשון הוא השלג. לבן ובוהק מצד אחד, קר ואכזרי מצד שני. השלג מככב במלוא הדרו על המסך הגדול באמצעות שוטים רחבים ויפהפיים שצולמו גם בלילה וגם ביום. הצבעים חדים ועמוקים וביחד עם הרוחות ששורקות מכל הרמקולים באולם אתה אוטומטית קופא ורוצה ללבוש מעיל. כוכב גדול נוסף הוא הדם. גם בסרט הזה יש קטעים מלאים באלימות קיצונית וגלונים של דם שנשפך מכל עבר. בהתחלה זה קצת מגעיל, אבל ככל שזה מתקדם הגועל מתחלף בחיוך דבילי על הפנים. הקטעים הללו מאוד יצירתיים ועושה רושם שכולם נהנים מהם. גם טרטינו שנהנה שהקטעים שכתב במלוא טירופו מקבלים פתאום חיים וגם השחקנים שמקבלים הזדמנות להתפרע ולאבד שליטה. הכוכב השלישי הוא ההומור, שגם בסרט הזה הוא חד, שנון ולא תקין פוליטית. נשים, גברים, שחורים, לבנים, היספנים. כולם חוטפים על הראש בסרט הזה. זה אמנם לא נעים בהתחלה, אבל ככל שהסרט מתקדם זה נהיה מאוד מאוד מצחיק.
טרטינו מאוד אוהב קולנוע, בעיקר את המערבונים הגדולים של שנות ה-50-60, סרטי קונג פו, אימה וחייזרים. הוא מדבר על כך לא מעט בראיונות שהוא נותן ובמהלך הסרטים שלו הוא מכניס מחוות קטנות שמצדיעות לז'אנרים האהובים עליו ומעלות רטט כיפי בגביהם של חובבי הקולנוע. גם בסרט הזה לא חסר. את פסקול הסרט האפי והגדול מהחיים (שאגב, בסרט הזה השימוש בפסקול הוא יחסית מועט) הלחין אניו מוריקונה האיטלקי. גדול המלחינים אי פעם, שחתום על נעימות הנושא האייקוניות של "הטוב, הרע והמכוער" ו"סינמה פרדיסו". סצינת כותרות הפתיחה היא כולה מחווה לקולנוע של פעם, כולל השריטות הקטנות ברקע. הסרט צולם בפילם ועם עדשה רחבה וכדי לתת לסרט תחושה של מערבון ישן הוא מוקרן בפריים סינמסקופי ולכן כדאי לראות אותו על מסך כמה שיותר גדול ורחב. (בנוסף לעותקים הדיגיטליים הרגילים, טרטינו הוציא לסרט גם גרסת פילם נדירה, שמוקרנת בימים אלו בבתי קולנוע נבחרים בעולם). טרנטינו גם שתל בסרט הפסקה של רבע שעה כמו שהיה נהוג בעבר בבתי הקולנוע בעולם וגם אצלינו בארץ (ההפסקה הזאת נוצלה בעיקר לחילוץ עצמות/שירותים, החלפת הגלגל במקרנה והגדלת הסכום בקופת המזנון). ההפסקה הזאת חיונית מאוד למהלך התקין של הסרט ואף מוזכרת בו. בהקרנה שבה נכחתי ויתרו עליה, כנראה בגלל שהיה יחסית מאוחר ורצו לסיים אותה מהר. בשנים האחרונות הסרטים בארץ (גם הארוכים שבהם) מוקרנים רצוף וללא הפרעות. יהיה מאוד מעניין לראות אם בעלי בתי הקולנוע יזרמו איתו ויממשו את ההפסקה הזאת. אם מישהו ראה את הסרט והיא אכן מומשה אני יותר מאשמח לדעת.
וכמו כל סרט של טרנטינו, גם הסרט הזה הוא סרט של אנסמבל שחקנים גדול ומגוון. הפעם טרנטינו ויתר על שירותיהם של כוכבים גדולים והעדיף לתת את זמן המסך לשחקנים הקבועים שלו שעובדים איתו שנים רבות. סמואל אל.ג'קסון מתייצב בכל פעם שטרנטינו קורא לו. הוא בתגובה, גומל לו עם תפקידים עסיסיים ומלאי בשר. כמו ב"ספרות זולה" ו"ג'נגו", גם כאן ג'קסון מוכיח שהוא שחקן גדול כשהוא נותן 100% מעצמו ונהנה מכל רגע על המסך. הדמות שלו אגב, גם מעבירה את הסרט הילוך בעזרת סצינה מותחת, מצחיקה ומזעזעת בו זמנית. קורט ראסל, אחד מכוכבי האקשן של האייטיז. ממציא כאן את עצמו מחדש בעזרת דמות גברית וקשוחה שיש בה גם מוסר ורגש. הכריזמה והקוליות האייטיזית אמנם קבורות תחת שיער ארוך ושפם א-לה צדוק חממי, אבל הן עדיין כאן ובמינון גבוה. ג'ניפר ג'ייסון לי, שבשנים האחרונות ממעטת להופיע בקולנוע, משחקת כאן כ"כ טוב עד שאתה לא יודע אם אתה אוהב או שונא אותה. התגלית של הסרט בעיני הוא ווילטון גוגינס. גוגינס מופיע בסרטים בדרך כלל בתפקידים קטנים אבל זכורים. ב"שמונת השנואים" התפקיד שלו גדול והוא מצליח לגנוב את ההצגה מג'קסון, ראסל וג'ייסון לי. טים רות', מייקל מדסן, דמיאן בישיר, צ'אנינג טייטום וברוס דרן הקשיש שגם מופיעים בסרט משחקים מעולה בתפקידים שלהם מקטן ועד גדול.
לפני סיום. אם אתם ממעריצי טרנטינו, לא כדאי לכם לפספס את "שמונת השנואים". אם אתם מעוניינים להצטרף למעריציו, תראו אותו גם אבל לפני זה תצפו גם באחת מהקלאסיקות שלו כדי להבין את הראש המופרע והמיוחד של הבן אדם. אני יודע שיש באינטרנט גרסאות שלו באיכות טובה, אבל אם תראו אותו בבית אתם עלולים להרוס לעצמכם חלק מהחוויה. סרט כזה עדיף ללכת ולראות בקולנוע ועל מסך כמה שיותר גדול ורחב.
בקיצור-כדאי לראות.
"שמונת השנואים"-ארצות-הברית 2015. 176 דקות. תסריט ובימוי: קוונטין טרטינו. שחקנים: סמואל אל.ג'קסון, קורט ראסל, ג'ניפר ג'ייסון לי. ווילטון גוגינס. טים רות', דמיאן בישיר, מייקל מדסן, ברוס דרן, צ'אנינג טייטום, זואי בל, ג'יימס פארקס.
לדיון בנושא: סרט לסופשבוע-שמונת השנואים (The Hateful Eight)
