העלילה
הסרט "מכונת הכסף" מבוסס על סיפור אמיתי וגם על ספר באותו שם שכתב מייקל לואיס, שכתב גם את "מאניבול" ואת "הזדמנות שניה" שהפכו גם הם לסרטים. העלילה מתרחשת באמצע שנות ה-2000. רגע לפני המשבר הכלכלי העולמי הגדול של 2008, שגרם לבנקים הגדולים לקרוס ולאנשים רבים לאבד את הבתים שלהם ואת מקום עבודתם. הסרט מתמקד בשישה כלכלנים זוטרים, שמבחינים שבועת הנדל"ן בארצות הברית עומדת לקרוס ומגבשים רעיון שאמור בו זמנית להציל להם את הרווחים וגם להגביר אותם. הרעיון הוא מכירה בחסר של הלוואות משכנתא לרכישת נכסים, כדי שיהיה אפשר להרוויח מהן בזמן שערכו של הנכס נמצא בירידה והמשכנתא לא משולמת. הרעיון מוביל אותם לעמדות הבכירות ביותר של הבנקאות והכלכלה האמריקאית, שם מזלזלים בהם ומסרבים לעזור להם.
לביקורת
"מכונת הכסף" מגיע אלינו אחרי שנחשב להפתעה הגדולה של עונת הפרסים הנוכחית. הוא קיבל 4 מועמדויות לגלובוס הזהב (הקומדיה הטובה ביותר, הבימוי, התסריט ושתי מועמדויות לשחקן הטוב ביותר בקומדיה), 5 מועמדויות לאוסקר (הסרט הטוב ביותר, בימוי, תסריט, עריכה ושחקן המשנה) ומועמדות לפרס האנסמבל הטוב בטקס פרסי גילדת השחקנים. השבוע הוא גם זכה בפרס היוקרתי של איגוד המפיקים, מה שמסמן אותו כמועמד המוביל לזכיה באוסקר השנה. אחרי שראיתי אותו אני יכול להגיד לכם שהמועמדות שלו לפרס הסרט הקומי הטוב ביותר בגלובוס הזהב לא ממש החמיאה לו .הסרט הזה הוא לא קומדיה טהורה, הוא דרמה קומית שמצליחה בשעתיים וקצת להצחיק, לדכא, לזעזע ולעורר מחשבה.
את "מכונת הכסף" ביים אדם מקיי, שעד היום היה מוכר בעיקר בזכות העבודה שלו עם וויל פארל (הוא ביים בין השאר את "אחים חורגים", "והרי החדשות", חדשות בהפרעה ו"לילות טלדגה"). מקיי לא רק ביים את הסרט, אלא גם כתב את התסריט ביחד עם צ'ארלס רנדולף (שכתב גם את "החיים של דיוויד גייל"). יש כמה נקודות משיקות בין "מכונת הכסף" לבין "ספוטלייט" שכתבתי עליו במדור זה בשבוע שעבר. הראשון, שניהם עוסקים במאבק של אנשים קטנים (העיתונאים ב"ספוטלייט", הכלכלנים ב"מכונת הכסף") נגד גוף מסואב וגדול (הכנסיה ב"ספוטלייט", הבנקים ב"מכונת הכסף"). השני, לשניהם יש תסריט מאוד מהודק עם הקפדה יתרה על הסיפור. השלישי, בשניהם הקצב מאוד איטי ולוקח זמן עד שמבינים הכל. אבל, בניגוד לסרטים אחרים, זה נדרש כדי להבין את העלילה יותר טוב .הרביעי, שניהם מאוד מותחים. למרות שהם מבוססים על סיפורים אמיתיים ודי יודעים מה קורה בסוף, הם מצליחים לשאוב את הצופים אליהם ולשמור אותם ישובים על הכיסאות ולהתרכז במסך כדי לא להפסיד שום דבר. החמישי והאחרון, בשניהם אין כוכב גדול שמוביל את הסרט אלא אנסמבל של שחקנים שכולם נותנים הופעות מצויינות. כריסטיאן בייל, סטיב קארל, ראיין גוסלינג ובראד פיט (שהוא גם אחד ממפיקי הסרט) מצויינים בתור הכלכלנים שמבינים שמשהו גדול עומד לקרות אבל אף אחד לא מעוניין להקשיב להם. וכמו שירו של אהוד בנאי. "איך זה נגמר?, בסוף כולם יודעים".
מה שמבדיל את "מכונת הכסף" הוא שני דברים עיקריים. הראשון הוא ההומור. כיאה לסרט שאדם מקיי מעורב בו, יש בסרט לא מעט הומור. פסיכולוגים אומרים שהדרך הכי טובה להתמודד עם טראומה היא הומור. מכיוון שמדובר בנושא טרי יחסית שעדיין כואב עבור לא מעט אנשים, מקיי מתייחס אליו ברגישות הנדרשת. בגלל זה ההומור הוא לא גס וילדותי כמו בסרטיו הקודמים, אלא הומור חד, ציני ברובו ומאוד מציאותי שמרכך את הסיפור הקשה שבו הסרט מתעסק. הדבר השני הוא העיסוק בנושא הפיננסי. לאורך הסרט הדמויות מדברות בז'רגון של אנשים שעוסקים בתחום עם לא מעט מילים ומונחים שהצופים לא ממש מכירים. כדי להתגבר על האי נעימות מקיי ורנדולף משתמשים בטריק מרענן. הם שיבצו במהלך הסרט סצינות קצרות ובהן הופעות אורח של מפורסמים, שמסבירים במילים שלהם את המונחים הלא מוכרים. חלק מהסצינות הללו טובות מאוד וחלק קצת פחות, אבל צריך לתת להם שאפו על הרעיון. הצפייה ב"מכונת הכסף" גם גרמה לצופים בארצות-הברית להבין שהבנקים מתעשרים להם על הגב. הסרט גם להם התחיל להתעניין במצב של חשבונות הבנק שלהם ולברר כמה הם משלמים על משכנתאות ולמה גובים מהם עמלות כך-וכך. זה מבורך מאוד ואם אותו אפקט גם יקרה בארץ הסרט השיג את המטרה שלו מבחינתי.
בקיצור-כדאי לראות.
"מכונת הכסף"-ארצות-הברית 2016. 130 דקות. בימוי: אדם מקיי. תסריט: אדם מקיי, צ'ארלס רנדולף. שחקנים: כריסטיאן בייל, סטיב קארל, ראיין גוסלינג, בראד פיט, מליסה ליאו, מריסה טומיי.
לדיון בנושא: סרט לסופשבוע-מכונת הכסף (The Big Short)
