ביקורת: בדיקה כפולה: שני NAS של חברת Synology ראש בראש

Synology

בשנים האחרונות NAS הפך למוצר הכרחי לכל מי שיש לו כמות תוכן נכבדת שחשוב לו ממנה. במקום להקים שרת מורכב ולתמוך בו, חברות כמו QNAP ו-Synology מציעות מכשירים מורכבים מאוד, חזקים ומהירים מאוד, שמיועדים למשימה הזו. הם קלים לתחזוקה פי כמה משרת רגיל ויש להם יכולות שלשרתים אין.

והכי חשוב – הם מותאמים בראש ובראשונה למשימה של העברת קבצים מרכזית, אך עם יכולות מתקדמות מאוד כמו לאפשר לכם לקודד וידאו, לספק מוזיקה לכל הבית, תמונות, הורדות, ואפילו יכולות מתקדמות כמו שרת דואר, DNS, ראוטר, VPN ועוד ועוד. כל אלה נעשים דרך ממשק וובי נוח וקל.

יש כמה חברות שראויות לציון בעולם הזה, במיוחד QNAP ו-Synology, כאשר חברות כמו WD מתקדמות מאוד אך עדיין מזדנבות מאוחריהן בעיקר מבחינת יכולות (לאו דווקא מבחינת ביצועים).

השרתים שבחרנו לבדוק הם שרתי 4 דיסקים. למרות שהם יקרים יותר, יש להם יתרון של עמידות בתקלות – בשרתי ה-2 דיסקים הדרך היחידה לוודא שתקלה לא תגרום לאיבוד החומר הוא שכפול (RAID-1) שאומר שאם יש לכם שני דיסקים של 2TB יש לכם רק 2TB שמישים. לעומת זאת, בשרתים בעלי 3 ו-4 דיסקים אפשר לקבוע שדיסק אחד או שניים הוא לטובת הגנה, כך שאפשר לקבל הגנה מעולה ולאבד לטובתה רק רבע מסך גודל הדיסק.

זו הסיבה ששרתי ה-4 דיסקים מתחילים לתפוס בתחום הביתי ובמשרדים קטנים ובינוניים. במקרה של Synology יש לה מספר סדרות, הסדרה מתחילה תמיד ב-DS כלומר Disk Station, מספר הדיסקים (4 כלומר עם מקום לעד ארבעה דיסקים), מספר הסדרה שמייצגת את השנה שבה המודל יצא (כיום 15 או 16 המתקדמים יותר), והסיומת. יחידה ללא סיומת היא דרגת הבסיס של סיינולוג'י, אך אותנו מעניינות היחידות שמיועדות למטרה ספציפית: J היא סדרה זולה יותר שלרוב מצליחה לתת ביצועים לא רעים ביחס לתמורה גבוהה למחיר ולכן מותאמים יותר לשימושים ביתיים. המכשירים מסדרת פלוס מקבלים מעבד חזק יותר ויותר זיכרון ולכן מותאמים לסביבות עם יותר אנשים ולמשרדים קטנים ובינוניים (בהחלט מספק לסביבה של עד 100 איש פלוס מינוס).

DSM 6

את שתי המערכות בחרנו לבדוק עם מערכת ההפעלה החדשה של Synology: DSM 6. 

DSM מדמה מערכת הפעלה מלאה (כמו Windows) אבל הכל בתוך דפדפן. מדובר בפרוייקט אמביציוזי שמצליח כבר שנים להתקדם ולהתעלות על עצמו, כאשר ברקע שלו מדובר על לינוקס לכל דבר, אך החברה מצליחה לקדם גם את הממשק משתמש שלו וגם את היכולות שלו עם כל גרסא.

 לצורך הבדיקה השתמשנו בגרסאת DSM 6 beta האחרונה שיצאה. מבחינת ממשק משתמש היא דומה עד מאוד ל-DSM בגרסאות קודמות למעט שהממשק שלה שטוח יותר ולא "שקוף" (יותר כמו Windows 10 מאשר Windows 7). כמובן שיש כאן את כל היכולות והחוזק של גרסאות קודמות של DSM למעט העובדה שכל ה"אפליקציות" של DSM (כלומר Packages) הן בגרסאות בטא בדיוק כמו מערכת ההפעלה. 

לצורך הגדרת DSM על מכשיר חדש יש צורך לשים בו דיסקים ולמצוא אותו בעזרת תוכנת PC שמאפשרת לצרוב את מערכת ההפעלה על הדיסקים (מערכת ההפעלה דורשת דיסקים קשיחים ולא רק נצרבת על גבי ה-Flash). הגדרת הדיסקים פשוטה למדי, מגדירים תחילה קבוצת דיסקים ואיך הם מסודרים, כאשר יש מספר הגדרות אפשריות.

למי שלא רוצה להסתבך, צריך בגדול להחליט אם רוצים בכלל יתירות (כלומר, שאם דיסק כושל, ה-NAS עדיין לא יאבד אף פיסת מידע). ללא יתירות, עדיף להשתמש בשיטת JBOD (קיצור של "סתם קבוצת דיסקים").

במידה ורוצים יתירות מומלץ להשתמש ב-SHR. היתרון הגדול ב-SHR הוא שניתן להוציא דיסק ישן ולהכניס דיסק חדש בגודל שונה והמערכת תתאים את עצמה למה שיש ותדאג בכל זאת לשמור על יתירות ולא לאבד את המידע.

שיטת SHR של סיינולוג'י שמאפשרת להשתמש בדיסקים בגדלים וסוגים שונים ואז לבחור כמה יתירות יש. כלומר, כמה דיסקים צריכים להתקלקל לפני שמאבדים את המידע. ניתן לבחור דיסק אחד או שני דיסקים, במידה ומדובר ב-4 דיסקים שמותקנים במערכת.

בשלב הבא לאחר הגדרת קבוצת הדיסקים היא להגדיר Volume שמפריד בין תחומים שונים של הדיסקים. עבורי לא היתה סיבה להגדיר יותר מ-volume בודד.

זה השלב שלוקח הכי הרבה זמן להגדיר מכיוון שבשלב הזה המערכת בודקת תקינות של הדיסקים וממפה את התקלות בכל אחד מהדיסקים. בשלב הבא ניתן כבר להגדיר ספריות משותפות שמאכלסות בעצם את ה-Data. עבור סביבה ביתית לרוב מדובר בספריות Video, Photo, Music ואולי גם מסמכים או קבצים אחרים.

הבדיקות והאומדן (DS411+)

את הבדיקות ערכנו על מחשב יוגה 900 בעל i7 בגרסא עדכנית שלו (אם כי בגרסא ניידת) וחיבור רשת 1Gbps ישיר לסוויץ' שנבדק וללא אפליקציות נוספות. הבדיקה נערכה על Windows 10 בעזרת תוכנת Intel NPT, תוכנה של אינטל לטובת בדיקות מהירות ויעילות של מכשירי NAS.

על מנת לקבוע base line השתמשתי באותם דיסקים עבור כל הבדיקות, כאשר הדיסקים עצמם אינם מותאמים ספציפית לשימוש ב-NAS (סדרה ירוקה של WD) ולכן כדאי לקחת בחשבון ששימוש ב-SSD או SSHD (דיסק היברידי) ככל הנראה יתנו לכל ה-NAS ביצועים משמעותית טובים יותר אך העלות שלהם בהתאם.

תחילה נבדק ה-DS411+ הישן שלי שאני משתמש בו כבר מזה כמה שנים כאחסון NAS ביתי. התוצאות שלו לא רעות בכלל: כאשר ב-HD playback הוא השיג תוצאה של 20.2MBps (כלומר 160Mbps בממוצע). כאשר הפעלנו במקביל שני ניגונים התוצאה ירדה ל-18.1 וב-4 חזרה ל-20.8. כמובן שזה המיקוד שלנו כאן באתר – אחסון של תכני וידאו בקצבים גבוהים ולכן אלו התוצאות שבעיקר עניינו אותי.

DS416J – הביתי

ה-DS416J הואבעיצוב זהה לחלוטין ל-DS411+ הוותיק – זה לצד זה לא ניתן לזהות את ההבדלים בינהם (למעט במקרה שלי לפי כמות האבק עליהם). נראה שהוא לא רק יצא מאותו פס יצור של פעם, אלא שמעולם לא הפסיקו לייצר את התבנית – המאווררים, הברגים, כל אלמנט ואלמנט פיזי פשוט זהים למכשיר שיוצר לפני כמה שנים. זה רק מראה עד כמה העיצוב ההוא היה יעיל וחכם – עד כדי כך ש-Synology ממשיכה להשתמש בו. 

המכשיר דומה טיפה למחשב בסיסי, עם כיסוי אחורי שמוחזק במקום על ידי 4 ברגים גדולים שניתן לפתוח ידנית. אחרי שפותחים את הכיסוי, ניתן להסיר לחלוטין את כל הכיסוי החיצוני ולהכניס את הדיסקים הקשיחים אשר מוחזקים אופקית על בסיס מסילות פלסטיק פשוטות שמחוברים לדיסקים בעזרת ברגונים שמסופקים עם ה-NAS.

חלקו האחורי של המכשיר פשוט – יש שני חיבורי USB (אחד USB2 ואחד USB3), חיבור רשת בודד וחיבור חשמל מגובה (כלומר, 4 פינים ששומרים מפני נתקים פתאומיים). בסה"כ מדובר  במבנה די סולידי, אם כי כזה שדורש מאמץ בעת החלפת דיסקים או שדרוג. חיבור ה-USB3 מאפשר חיבור של דיסק חיצוני נוסף שניתן להוסיף אותו כדיסק חמישי למערך או כדיסק נוסף לשיתוף לכל הרשת או כגיבוי חכם למערכת.

התוצאות של DS416J היו גבוהים בכל הפרמטרים שאנחנו בוחנים כאן לטובת וידאו. מה שהפתיע בעיקר היה דווקא שההפרשים בין המכשירים לא היו דרמטים לטובת סדרת ה-J.

במה שנקרא office productivity (שמירה וקריאה של קבצי Office למינהם) התוצאות דווקא אכזבו ביחס ל-DS411+ מבחינת ביצועים, אך כדאי לשים לב שבבדיקה מעשית (מחשב שפותח קבצים מהסוג הזה) לא ראינו איטיות כלשהי, כך שבנושא זה לא הורגשה הפגיעה בביצועים.

DS415+ – המקצועי 

מבחינת מבנה חיצוני, ה-DS416+ אינו משתמש בעיצוב דומה ל-DS416J, וניתן לראות שהמימדים שלו שונים – בעיקר בגלל שהוא מאחסן את הדיסקים באופן אנכי. המארז שלו מקצועי יותר, עם מכסה קדמי שמגן על הדיסקים. חלקו האחורי מכיל מאווררים גדולים יותר, שני חיבורי רשת 1Gbps, שני חיבורי USB3, חיבור E-sata (גם הדיסקים וגם ה-Esata מאפשרים חיבור של עוד דיסקים כתוספת למערך המובנה) ואותו חיבור חשמל מאובטח.

הכנסת הדיסקים פשוט ונוח פי כמה מה-DS416J ואינו דורש שימוש במברג – מדובר במסילות פלסטיק עם ידיות אשר מתחברות בקליק לדיסק הקשיח. העברת הדיסקים (לאחר הוצאת הברגים) לקחה שניות. 

ניתן לראות את שיטת חיבור הדיסקים:

במקרה הזה רציתי לראות מה קורה אם המכשיר עצמו כושל ודורש החלפה – האם הדיסקים ישרדו את ההחלפה? התשובה היא כן, Synology חשבו על כל זה ויש כמה אפשרויות מעניינות. סתם הכנסה של הדיסקים לתוך המכשיר החדש מאפשרת לכם ישר להכנס לממשק שבו אפשר להשאיר לא רק את המידע שלכם (שבכל מקרה שורד את ההעברה) אלא גם את ההגדרות של המכשיר. ניתן לראות הוא יודע בדיוק מאיזה מכשיר הדיסקים הגיעו ומאפשר לעשות את ההמרה.

האפשרות שבסוף בחרתי היתה להשתמש בתוכנת Synology assistant ולצרוב גרסאת תוכנה חדשה על המכשיר. במקרה הזה המידע נשמר אך מערכת ההפעלה מתאפסת, כך שניתן לעשות את כל ההגדרות מההתחלה ללא פגיעה כלשהי במידע שעל הדיסקים. זה בהחלט מרשים ומאפשר לשדרג במידה והמכשיר שלכם סובל מכשל מערכתי.

מבחינת ביצועים מדובר במכונה מאוד שונה מה-DS416J, מדובר כאן במעבד אטום חזק, הרבה יותר זיכרון וכמובן היתרון של שני חיבורי רשת. את חיבורי הרשת ניתן או לחבר ישירות, מה שאומר שיש למכשיר שתי כתובות IP שונות. אפשר להשתמש בזה כ-redundancy, כלומר שאם חיבור אחד כושל, השני יאפשר לו להתמודד עם זה. אפשר גם להשתמש ב-NAS כראוטר לכל דבר.

אבל כמובן שאנחנו מעוניינים כאן בביצועים, ולכן נעשה שימוש במה שנקרא link aggregation או Bonding. כלומר, מחברים שני כבלים לסוויץ' וה-NAS עצמו דואג להיראות כאילו שהוא מחובר לרשת פעם אחת, אך זה נותן ביצועים כמעט כפולים מחיבור בודד. 

אז נתחיל מהביצועים שלו עם חיבור רגיל ונמשיך לאחר הפעלת ה-Bonding.

כבר במצב זה ניתן לראות שאפילו בחיבור רשת בודד, הביצועים של ה-DS415+ כפולים מה-DS416J, במיוחד בתחום ה-HD playback עם 41MB/s (כ-328Mbps) כלומר, סביב 6 שידורי בלוריי במקביל.

ברגע שעוברים ל-bonding, הביצועים עולים עוד יותר ומגיעים ל-72.8MBps שזה 582Mbps, כלומר, סביב 10 שידורי בלוריי במקביל… בהחלט מרשים והמספר הגבוה ביותר שראיתי עד כה בבדיקות ה-NAS שהרצתי!

כך נראים הגרפים של הביצועים שלו: 

כפי שניתן לראות יש יציבות גבוהה יחסית בקצבי הנתונים, גם כשמדובר בקצבים גבוהים מאוד עם כמה streams שמתנגנים במקביל.

בתוכנת NAS performance tester התקבלו תוצאות מעט שונות אך באותם סדרי גודל:

השוואה בין המודלים:

בכל שורה, המוביל מקבל צבע ירוק, מספר שניים צהוב והכי פחות חזק – אדום. המדידות נלקחו מתוכנת NASPT של אינטל. חשוב לציין שהבדיקות נעשו עם SHR (כלומר, RAID5 מורחב) עם עמידות של דיסק אחד מתוך ה-4. יתכן שבהגדרות שונות (למשל JBOD) המהירות תהיה גבוהה יותר.

 כפי שניתן לראות, ה-DS415+ מוביל בכל הפרמטרים. ה-DS411+ הוותיק הוא פחות חזק מה-DS416J אך בכל זאת מצליח להביס אותו בכמה מקרים, אך לא בהרבה. מצד אחד זה מראה שה-DS416J יצליח לשרת בית מעל הממוצע שכן הוא הצליח בקלות להזרים בלוריי בתוך הבית שלנו ולעמוד בכל הדרישות של שרת קבצים בבית עמוס טכנולוגיה כמו שלנו.

עוד מסקנה מעניינת היא שה-DS411+ מצליח להחזיק, אחרי חמש שנים מאז שהיא שוחררה – עדיין מצליחה להחזיק מעמד יפה. למשרד הייתי לוקח את ה-DS415+ אך לבית ממוצע אין שום צורך לביצועים מהסוג הזה, אלא אם אתם מריצים אפליקציות כבדות במיוחד וזקוקים לרמה כזו מטורפת של ביצועים.

יש לציין שיש גם גרסאות נוספות של ה-NAS כגון DS415 (ללא הפלוס) ו-DS415play שמיועד ספציפית לניגון תכני וידאו ולהמרה ועיבוד וידאו (קרי: transcoding).

 מחירים:

• DS416J עולה: 315 דולר ללא דיסקים
• DS415+ עולה: 639 דולר ללא דיסקים

לדיון בנושא: בדיקה כפולה: שני NAS של חברת Synology ראש בראש