העלילה
ד"ר סטיבן סטריינג' (שאותו מגלם בנדיקט קמברבאץ') הוא מנתח מוח עטור הישגים ותהילה, שתאונת דרכים קשה שעבר הותירה אותו משותק בשתי הידיים. לאחר שהרפואה המודרנית מאכזבת אותו, הוא מרגיש שאין לו מה להפסיד ונוסע למקדש מיוחד במזרח בשם קאמאר-טאג', במטרה לנסות להתרפא. כאשר הוא מגיע לשם, הוא עובר סדרה של אירועים וחוויות שלא רק מרפאות אותו, אלא גם משנות לו את כל החיים.
לביקורת
"דוקטור סטריינג'" הוא סנונית נוספת בייקום הקולנועי של "מארוול" והסרט השני שלהם השנה. בנוסף, בסרט הזה הם מציינים אירוע. אמנם סמלי ביותר, אבל בכל זאת אירוע. הם שינו את הלוגו שלהם והפכו מה"מארוול" שכולנו מכירים ל"marvel studios". שינוי הלוגו הזה הופך אותם לאולפן הוליוודי לגיטימי לכל דבר. בביקורות קודמות כתבתי כאן לא מעט על ההבדלים בין "מארוול" לבין "dc" ועל כמה ש"dc" דורכים במקום בעוד "מארוול" מתקדמים מסרט לסרט. כל סרט שלהם שיוצא הוא הוכחה טובה לכך כאשר יצאתי מהאולם שמעתי אנשים שטענו שזה הסרט הכי טוב של "מארוול" עד עכשיו. אחרי שראיתי אותו, אני יכול להגיד לכם ש"דוקטור סטריינג'" הוא אמנם לא הסרט הכי טוב של "מארוול", אבל בהחלט יש לו מקום של כבוד ב-top 10 שלי. מדובר בסרט כיפי, שמשלב בחוכמה רבה מספר מרכיבים שהשילוב שלהם ביחד הופך אותו לכזה.
את "דוקטור סטריינג'" ביים סקוט דריקסון, שגם היה שותף בכתיבת התסריט. אני לא מכיר יותר מדי את הקומיקס של "דוקטור סטריינג'", ככה שאני לא יכול לומר אם הוא נאמן למקור הקומיקסי. מה שכן, הסרט סוחף ומעניין מההתחלה ועד הסוף ולא ממש הפריע לי שלא הכרתי את הקומיקס אלא להיפך, זה עזר לי להיכנס ישר לסרט וליהנות ממנו. אני לא אשקר לכם, יש כמה בעיות בתסריט. הדמויות חד מימדיות ולא פותחו כמו שצריך, הסיפור כל-כך מופרך עד שהגעתי למצב שהפסקתי להתעמק בו והדיאלוגים פשטניים ומלאים בפטפטת ניו-אייג'ית שבהתחלה היא נחמדה וחיננית ולקראת הסוף היא כבר מעיקה ומעצבנת. דריקסון כנראה הבין שרק הוא יכול לשנות את מה שכתב, אז הוא מחפה על הפגמים שבתסריט בעזרת בימוי קצבי, הדרכת שחקנים טובה, הרבה בדיחות שמציצות בין השורות, טיפה מודעות עצמית, פסקול מגוון וויזואליה עוצרת נשימה.
והוויזואליה היא הצד החזק של הסרט. דריקסון וצוות האפקטים המיוחדים של הסרט והאנימציה של הסרט יצרו עולם מרהיב ועוצר נשימה על גבול הפסיכדלי, כשההשפעות הגדולות שלהם מגיעות בעיקר מ"מטריקס" ומ"ההתחלה". סצינות האקשן, שבהן האפקטים הויזאוליים עובדים בפול פאוור, נראות פשוט נהדר על המסך הגדול. אני כותב ביקורות קולנוע כבר 5.5 שנים והרבה זמן לא ישבתי באולם קולנוע ואמרתי "וואו" תוך כדי הצפייה.ב"דוקטור סטריינג'" אמרתי "וואו" יותר מפעם אחת. אני ראיתי את הסרט באולם ה-imax ביס פלאנט בראשון-לציון. בשנה האחרונה ראיתי לא מעט סרטים באולם הזה ולא כולם הצדיקו את הפורמט. דריקסון התאים את "דוקטור סטריינג'" במיוחד ל-imax והתוצאה, במיוחד בסצינות המלאות באפקטים, מצדיקה את הנסיעה לראשון-לציון, את ה-10 ש"ח הנוספים על הכרטיס ואת המשקפיים המעיקים. אם ה-imax הוא לא כוס התה שלכם, גם תלת-מימד רגיל יעשה את העבודה.
כמו בכל סרט של "מארוול", גם הפעם השקיעו בקאסט מעניין ומגוון. אני אתחיל בבנדיקט קמברבאץ', שמגלם את דוקטור סטריינג' ולכבוד הסרט הוא סיגל לעצמו מבטא אמריקאי וגם גידל זקן. קמברבאץ' נכנס בקלילות לדמותו של הדוקטור הזחוח והשאנן ומגיש הופעה מלאת חן ומודעות עצמית. לצידו משחקים גם צ'יווטל אג'יופור וטילדה סווינטון שמשחקים מצויין עד כמה שהדמויות שלהם מאפשרות להם, רייצ'ל מקאדמס בתפקיד קטן וסימפטי ובנדיקט וונג שגונב את ההצגה. דווקא מאדס מיקלסן, שזכור לי כלה-שיפר מ"קזינו רויאל" ולאחרונה גם החזיר לחיים את חניבעל לקטר, עושה כאן נבל שהוא לא ממש נבל. איש קטן, שלא ממש מפחיד, מאיים או רשע מרושע ברמה שאני רגיל ממנו. אבל אסלח לו על זה.
לפני סיום, "דוקטור סטריינג'" הוא אופציה טובה לבילוי של אחה"צ או ערב. גם למארווליסטים מדופלמים וגם לאלו שלא ממש מתים על סרטי קומיקס. טיפ קטן. כדאי לכם להישאר ישובים על הכסא גם במהלך הכותרות, יש במהלכן הפתעות כמיטב המסורת של "מארוול".
בקיצור-כדאי לראות.
"דוקטור סטריינג'– ארצות-הברית 2016. 115 דקות. בימוי: סקוט דריקסון. תסריט: סקוט דריקסון, ג'ון ספיינץ. שחקנים: בנדיקט קמברבאץ', צ'יווטל אג'יופור, רייצ'ל מקאדמס, בנדיקט וונג, טילדה סווינטון, בנג'מין בראט.
לדיון בנושא: סרט לסופשבוע – דוקטור סטריינג'
