העלילה
העלילה של "ספיידרמן : השיבה הביתה" מתרחשת זמן קצר אחרי האירועים של "קפטן אמריקה : מלחמת האזרחים", שבו ספיידרמן גנב את ההצגה ל-10 דקות. בסרט החדש פיטר פארקר (טום הולנד המצויין), בונה את עצמו ואת הפרסונה שלו כגיבור על בעזרת ההדרכה של המנטור שלו טוני סטארק (רוברט דאוני ג'וניור). תוך כדי הוא גם מנסה לחזור לחיים הנורמליים שהיו לו עד עכשיו ולהתמודד עם הבעיות של גיל ההתבגרות המלחיץ. העניינים מסתבכים כאשר נבל בשם vulture (מייקל קיטון) מטיל את אימתו על העיר ופיטר רוצה להוכיח את עצמו ולהילחם בו.
לביקורת
"ספיידרמן : השיבה הביתה" הוא האתחול השלישי שנעשה לדמותו של איש העכביש ב-15 השנים האחרונות. האם אני מכליל ברשימת העיבודים הקולנועיים שנעשו לו גם את שני הסרטים שמנחם גולן ויורם גלובוס (שקנו מ"מארוול" את הזכויות ומכרו אותם ל"סוני/קולומביה" כאשר נכנסו לתסבוכת כלכלית) הפיקו עליו בשנות ה-80, אז זה העיבוד הקולנועי הרביעי שלו. אם השמועות ששמעתי נכונות, זה הסרט האחרון של ספיידרמן במסגרת "סוני /קולומביה". הסרט הבא כבר יופק ע"י "מארוול". בגלל זה אגב, לשם שניתן לו באנגלית (homecoming) יש משמעות כפולה. גם הנשף שחוגגים בשבוע הראשון של החזרה ללימודים וגם השיבה של הזכויות של ספיידרמן חזרה ל"מארוול". בכנות, רואים במהלך הצפייה ש"מארוול" הפעילו את מגע הקסם שלהם בסרט הזה. "ספיידרמן :השיבה הביתה" מנער את הפרנצ'ייז העייף והחבוט ומפיח בו חיים חדשים. הוא מהנה, מבדר ושומר על מתח. האקשן והאפקטים הגרנדיוזיים הוזזו הפעם הצידה כדי לתת יותר מקום לסיפור ולדמויות והכל הרבה יותר ריאליסטי ואמין.
כל מה שאהבתי בה"השיבה הביתה" מתנקז לשלושה חלקים עיקריים. החלק הראשון הוא הסיפור. התסריטאים ראויים להערכה ענקית על זה שהם לא התעסקו עם סיפור הרקע המוכר של ספיידרמן, שנשחק עד דק בסרטים הקודמים. הם כתבו סיפור חדש, זורם ומאוד מעניין.
החלק השני הוא הבימוי. הבמאי ג'ון ווטס עשה החלטה מעניינת, שלא רואים בסרטים מהסוג הזה. הוא שם את הסיפור במרכז ואת האקשן בעדיפות משנית. כדי שקהל הצופים לא ישתעמם ווטס לא מבזבז זמן, שם על הילוך חמישי מההתחלה ולא עוצר לרגע במשך כל השעתיים וקצת שלו כשכל הזמן הוא שומר על אותו קצב מהיר. מה שגורם לדור הסמארטפונים להישאר צמודים למסך. אמנם הדגש הפעם הוא על הסיפור, אבל זה לא אומר שאין אקשן. יש 2-3 סצינות אקשן מצויינות ומרהיבות עיניים ואוזניים (האהובה עלי היא זאת שמתרחשת באנדרטת וושינגטון). הייחוד שלהן הוא שהן לא על טהרת המחשב וכל מה שרואים על המסך נראה מאוד אמיתי ומושקע. מומלץ לראות את הסרט באולם עם מסך כמה שיותר גדול כדי באמת ליהנות מהן.
החלק השלישי והכי חשוב בעיני הוא המשחק. נתחיל בטום הולנד האלמוני יחסית, שנחשב בעיני לא פחות מהברקת ליהוק. הוא לא מאובן וגמלוני כמו טובי מקגוויר ולא מתאמץ יותר מדי כמו אנדרו גארפילד. העבודה שהוא קרוב לדמות מבחינת הגיל מאפשרת לו לשחק את פיטר כנער מתבגר כמו שכולנו מכירים מעצמנו. מתלהב, חרמן וחסר טאקט מצד אחד, אבל גם ביישן ורגיש מצד שני. הסצינות שבהן הוא מתמודד עם הזוועות של גיל ההתבגרות מצויינות והכימיה שלו עם שאר חברי הקאסט מוציאה דברים טובים גם ממנו וגם מהם. רוברט דאוני ג'וניור מעולה כרגיל כטוני סטארק, אבל נמנע מהמניירות הרגילות שלו ונותן להולנד לזרוח ולגנוב ממנו את ההצגה. מייקל קיטון מגלם נבל קצת אחר ומצליח לעורר הזדהות ושאר חברי הקאסט, גם מבוגרים וגם צעירים, משחקים טוב.
לפני סיום. כשיצאתי מההקרנה שבה נכחתי שמעתי כמה מעריצים שאמרו אחד לשני ש"זה הסרט הכי טוב של ספיידרמן". בעיני שני הסרטים הכי טובים הם הראשון והשני של סם ריימי. "השיבה הביתה" קיבל מקום של כבוד ברשימה והוא מעורר חשק לראות את הסרטים הבאים בסדרה. יהיה מעניין לראות איך "מארוול" יפתחו הלאה את הסיפור של ספיידרמן ואילו עוד יהלומים הם יכולים להוציא ממנו.
בקיצור – כדאי לראות וכמיטב המסורת, להישאר ישובים באולם עד הסוף.
"ספיידרמן: השיבה הביתה" – ארצות-הברית 2017. 133 דקות. בימוי: ג'ון ווטס. תסריט: ג'ונתן גולדשטיין , ג'ון פרנסיס דיילי. שחקנים: טום הולנד, מייקל קיטון, ג'ון פאברו, רוברט דאוני ג'וניור, גווינת' פאלטרו, מאריסה טומיי, זנדאיה, דונלד גלובר, טוני רבולורי, טין דיילי, חניבעל בורס, לאורה הורייר, גארסל ביוויס.
לדיון בנושא: סרט לסופשבוע – ספיידרמן: השיבה הביתה (Spider-Man: Homecoming)
