העלילה
גיבור הסרט "הפרה ז'קלין" הוא פתאח בלעבס (שאותו מגלם פאטש בויאמד), איכר אלג'יראי פשוט שגר בכפר בשם בולעיון. בנוסף לשגרת היום שלו והעבודה בחקלאות, פתאח מגדל פרה בשם ז'קלין ומרעיף עליה המון תשומת לב ואהבה. חלום חייו של פתאח הוא לקחת את ז'קלין לתערוכת החקלאות הגדולה בפריז. כאשר הוא מצליח להתקבל ולהשיג אישורי כניסה לתערוכה הנכספת, הוא עוזב בפעם הראשונה את הכפר שבו נולד וגדל, לוקח עם ז'קלין מעבורת למרסיי ומשם הוא מחליט ללכת איתה את כל הדרך ברגל לפריז כדי להספיק להגיע בזמן לתערוכה. המסע האישי, המיוחד והלא רגיל הזה גורר שורה של מפגשים ואירועים מטורפים, הזויים ומצחיקים.
לביקורת
"הפרה ז'קלין" הוא סרטו השני של הבמאי הצרפתי/אלג'יראי מוחמד חמידי, שגם השתתף בכתיבת התסריט. הסרט מגיע אלינו שנה וחצי אחרי שיצא בצרפת ואחרי סיבוב הקרנות בפסטיבלים שונים ברחבי העולם, בהם קיבל את אהבת הקהל והמבקרים. האמת, שטוב שהוא יוצא דווקא עכשיו לבתי הקולנוע בארץ. אם הוא היה יוצא מוקדם יותר, היה לו קשה להתבלט בין כל סרטי הקיץ הגדולים שיוצאים ומתחלפים כל שבוע. עכשיו, כשיש פחות סרטים גדולים שמוצגים על המסכים, יהיה לו יותר קל להתבלט ולזרוח ובאמת מגיע לו. "הפרה ז'קלין" הוא סרט קטן, פשוט ומאוד מצחיק שבמרכזו סיפור שיכול לעבוד בכל שפה.
הסיפור על האיש הפשוט והנאיבי שהולך אחרי החלום שלו ומוכן לעשות הכל כדי להגשים אותו הוא בסיס איתן לכל סרט בכל ז'אנר. מוחמד חמידי והתסריטאי אלן מישל בלאן לקחו את הסיפור הפשוט ההוא ושידרגו אותו. הם שמו במרכז הסיפור את פתאח ובונים את הדמות שלו לאט. לאורך הסרט אנחנו הצופים רואים את מערכת היחסים שלו עם הפרה ז'קלין ועם משפחתו, את המעמד והמקום שלו במארג החברתי הדקיק של הכפר ומבינים איך פתאח רואה את העולם ואיך העולם רואה אותו. מה שאני אהבתי בדמות של פתאח הוא שלא משנה הוא עובר, הוא לא השתנה ועדיין נשאר אותו הדבר. פאטש בויאמד נפלא בתפקיד הראשי של פתאח וגם צוות השחקנים שמשחקים בתור תושבי הכפר שלו והאנשים שהוא פוגש במהלך המסע (חלקם הגדול אגב, לא שחקנים מקצועיים) מעולים אף הם ותורמים לאותנטיות ולזרימה של הסיפור.
מה שעוד אהבתי הוא שחמידי ובלאן השתילו בסרט המון ביקורת על החברה של ימינו. על איך שהכל נהיה ציני, קר ודיגיטלי. על שאנחנו מעדיפים להסתכל על מסכים במקום לדבר אחד עם השני. על ההתמכרות המהירה שלנו לריגושים ולגירויים ועל כך שלמרות שאנחנו מגדירים את עצמנו כמתקדמים ונאורים, אנחנו עדיין מתייחסים אחרת לאנשים שונים. כאלו שנראים, חושבים, מרגישים ומתבטאים אחרת מאיתנו. ההבדל הזה הוא הבסיס להמון רגעים מצחיקים במהלך הסרט. חמידי ובלאן גם מבקרים בצורה נשכנית ומרעננת את עולם הפרסום. את המהירות שבה אנשים מתפרסמים והופכים לכוכבים ועל המהירות הגדולה יותר שבה הם נופלים ונשכחים.
לפני סיום. אם בא לכם משב רוח מרענן וקצת אחר, "הפרה ז'קלין" הוא בדיוק הסרט בשבילכם.
בקיצור – כדאי לראות.
"הפרה ז'קלין" – צרפת 2016. 91 דקות. בימוי: מוחמד חמידי. תסריט: מוחמד חמידי, אלן מישל בלאן. שחקנים: פאטש בויאמד, למברט וילסון, ג'מאל דובוזה, הג'אר מסדוקי.
לדיון בנושא: סרט לסופשבוע – הפרה ז'קלין (La vache)
