העלילה
סיפורו האמיתי והמלהיב של ג'ף באומן, אדם רגיל אשר כבשו את ליבם של אנשי עירו ושל העולם כולו, כאשר הפך לסמל של תקווה בעקבות הפיגוע במרתון בוסטון בשנת 2013. ג'ייק ג'ילנהול מככב כג'ף בן ה-27, איש ממעמד הביניים אשר הגיע למרתון בוסטון על מנת לזכות מחדש בחברתו לשעבר ארין. הוא מחכה לה על קו הסיום כאשר הפיצוץ מתרחש ומאבד את שתי רגליו בפיצוץ. לאחר שיקומו בביה"ח, ג'ף מסוגל לסייע לכוחות הבטחון ולזהות את אחד המחבלים, אולם הקרב האישי שלו רק מתחיל. הוא מתמודד עם חודשים של שיקום פיזי ונפשי עם התמיכה הבלתי מעורערת של ארין ומשפחתו. זהו סיפורו האישי של ג'ף על מסעו ההרואי שבוחן קשר של משפחה וקהילה אשר עוזרים לו להתגבר על הטרגדיה. מלא ברגש, והומור, חזק יותר הוא סיפור מלא השראה אמיתית של האיש שהפך להיות ההתגלמות החיה של החוסן הבוסטוני לאחר האסון.
לביקורת
"חזק יותר" מדבר על סיפורו של ג'ף באומן, אדם שאיבד את שני רגליו כתוצאה מהפיגוע שהתקיים במרתון בבוסטון לפני כמה שנים. אני לא יודע לגביכם, אבל אני אוטומטית מתחיל להתעניין מסיפור כזה. הגעתי לסרט מתוך ידיעה שג'ייק ג'ילנהול הולך לגלם את הדמות הראשית וכמובן הולך להקרין על המסך את יכולות המשחק המעולות שלו. והנה עברו להן 10 דקות מתחילת הסרט והכל מתחיל לקרוס לאט לאט. העלילה מתקדמת לאט ובאופן קצת מוזר, הפיגוע שהיה אמור לתת מכה לצופים היה חלש במקרה הטוב, ולכל אורך הסרט השתעממתי מסיפור שאמור להיות מעבר למעולה.
אני רוצה להאמין שפס הקול של הסרט טוב אם רק היו שמים אותו ברגעים המתאימים. בכל המקומות שפשוט ציפיתי שיהיו נגיעות של מוזיקה, שררה באולם דממה מביכה ומצערת. באשר לעריכה והצילום, גם פה צריך להעניש את האנשים המתאימים. חוקים פשוטים כמו חוק השלישים לא עמדו במבחן האמת על המסך, והצילום פשוט נוראי ומביך. הסצנות לא היו קשורות אחת לשנייה, ומסצנה מביכה אחת הבמאי זרק אותנו לשנייה, ואחרי שעה וחצי של זה, פשוט רציתי לקום ולצאת. הבמאי, דיוויד גורדון גרין, עשה פה עבודה מאוד שנויה לדעתי. מצד אחד קשה להבין אם לזה הוא כיוון, אבל אישית אני ממש לא אהבתי את העבודה שלו בסרט הזה. יש לו עוד המון מקום לשפר לפני שיתחיל לעבוד על בלוקבאסטרים.
אם יש משהו שמעצבן אותי יותר מסרטים גרועים, אלו סרטים עם עלילה מעולה ושחקנים טובים שפשוט לא מצליחים להתניע ולהרים את עצמם. זו הסיבה היחידה שאני כועס על הסרט הזה. יש לו המון פוטנציאל להיות סרט לאוסקר, אבל בכל פעם שהרגשתי שהוא מתחיל להתקדם בכיוון הנכון, הוא פשוט חזר לנקודה ההתחלתית. ובעצם הדבר היחיד שאני יכול עוד לשבח אותו, זה במשחק המדהים של ג'ייק ג'ילנהול. הוא הסיבה היחידה שהסרט הזה מצליח להראות נקודות טובות לכל אורך השעתיים שלו. המשחק שלו משעשע, מעצבן ומעציב, והוא גורם לך להבין בדיוק מה הדמות מרגישה בכל זמן נתון. גם טטיאנה מלסני נותנת פה משחק מעולה בתור בת הזוג של ג'ף, אבל שוב חוזרים לבעיה שהסרט עומד עליה. השחקנים הם אלו שמחזיקים אותו, ובשאר הזמן אין לו על מה לעמוד מעבר לתסריט הנחמד שכתבו בשבילו. היו רגעים שהאולם צחק מההומור השחור של הדמות או התעצב לההסתגלות הקשה של ג'ף לחייו החדשים, אבל זה לא מה שיגרום לסרט הזה לקבל את האוסקר שככל הנראה היה מגיע לו עם עבודה טובה יותר.
בקיצור – אפשר לוותר
לדיון בנושא: סרט לסופשבוע – חזק יותר (Stronger)
