ביקורת: סרט לסופשבוע: לנשום

מה אם ביום בהיר אחד, בגיל 28, כשאתם בשיא פריחתכם, פעילים גופנית, מטיילים בעולם, גומעים את החיים ושיכורים מאהבה, אתם ...

23:05
  /     
מאת: אודין
מה אם ביום בהיר אחד, בגיל 28, כשאתם בשיא פריחתכם, פעילים גופנית, מטיילים בעולם, גומעים את החיים ושיכורים מאהבה, אתם מקבלים את הבשורה שבגלל משהו שנישא באויר, אותו נשמתם בטעות, אתם כעת משותקים מהצוואר מטה לנצח? רובין קאבנדיש קיבל את החדשות האלו בדצמבר 1958. עם רעיה טריה ויפה ותינוק בדרך.

אבל רובין (אנדרו גארפילד – ספיידרמן המופלא), מצליח להלחם, לא רק לשרוד, אלא ממש לחיות. בעזרת משפחה תומכת, חברים טובים, ואירוני עד כאב להוסיף זאת, אבל כן, אפילו קצת מזל, קאבנדיש הצליח מכמעט-צמח שכוב בבית החולים, לחזור לחיות! מסוגל לנוע, בעזרת כסא גלגלים מיוחד שהומצא עבורו, ונושם בשבילו. הוא אפילו טייל בעולם כדי להקל על אחרים במצבו, את חייהם, כל זאת מלווה באשתו דיאנה (קלייר פוי, "הכתר"), אחיה התאומים (טום הולנדר נהדר בתפקיד כפול!) וד"ר אייטקן (סטיבן מנגן – "מחלקה אלטרנטיבית", "אפיזודס").

הלכתי לראות בגלל אנדרו גארפילד אבל נשארתי בשביל…בעצם, גם אנדרו גארפילד.

אנדרו גארפילד הוא שחקן מעולה. והוא הספיידרמן האהוב עלי. כן, אמרתי את זה.
בכלל, שחקן שכל הכלים לרשותו הם הפנים בלבד ואולי מעט טון הדיבור, ועדיין מצליח להגיע אל הצופה, זה שווה לפחות פסלון זהב, שניים בעיני.

במאי הסרט הוא אנדי סרקיס, הלא הוא גולום משר הטבעות וסיזר מכוכבי הקופים. גארפילד מספר כמה השתאה כאשר סרקיס הכל כך טוב בהבעות פנים, המחיש עבורו בצורה אמינה ביותר, פני ילד בן 4 לאחת הסצנות שצילמו.

מי שהפיק את הסרט הוא לא אחר מאשר בנו של קאבנדיש – ג'ונתן קאבנדיש.

לנשום

מגיע לו פסלון קטן

אולי כאן הבעיה שלי עם הסרט.נכון שהמשחק נהדר, דיאלוגים יפים וכל הקונספט של החיים מתנפצים בשניה אחת, ותוסיפו לזה את הנקודות שאתם תמיד מוסיפים כששומעים שמבוסס על סיפור אמיתי, וגם לראות את סטפן מנגן בתפקיד פחות קומי היה מרענן, אבל הסרט מודרך מדי. הסצנות קצרות, קופצות ואין קו יציב שנותן לי באמת להתחבר ולהתערבב בסיפור. זה מרגיש כמו טיול מאורגן לפריז. קופצים למגדל אייפל, שער הנצחון, שאנז אליזה, העיקר לסמן וי שהיינו פה. ככה הסרט קופץ מאירוע לאירוע, מקציב לך בדיוק את הדקותיים להתרגש לפני שעולים חזרה לאוטובוסים. מעניין אם הסיבה לזה נעוצה בכך שהבן הוא המפיק. שרצה להראות מאבא שלו בדיוק משהו מכוון ולהפסיק שם. שלא נתקרב מדי.

לנשום

לא נותן לנו להתקרב

אז אולי האירועים ברצף הנכון, והכל באמת הכל קרה ממש ככה, ואין ספק שהאדם וחייו מהווים השראה אדירה לכולנו, אבל לא באתי לראות דוקו. כל הערך המוסף של סרט שכזה, הוא האריגה העדינה בין הקטעים מבוססי המציאות. וזה היה כל כך חסר לי שממש נפגמה הנאתי מהסרט.

לסיכום? יכול לחכות למסך הקטן.

לדיון בנושא: סרט לסופשבוע: לנשום