16/11
פלורנס היא אמא יחידנית שבית הספר היסודי הוא מרכז חייה. היא מחבקת את הבן הקטן שלה חיבוק דוב וגרה מעל בית הספר היסודי. אפשר להגיד שבית הספר הוא חייה והילדים הם חלק בלתי נפרד ממנה ואין לה ממש חיים מחוץ או מעבר לבית הספר.
כאשר היא פוגשת ילד במצוקה, את סשה, היא נוטשת את כל העקרונות שלה ולוקחת אותו כפרוייקט אישי. הבעיה שהמערכת פשוט לא משתפת פעולה איתה והיא נכנסת יותר ויותר למצוקה בעצמה.
מדובר בסרט מרגש שמנסה להראות את בית הספר היסודי ואת המורים שמפעילים אותו מזוית ראיה מאוד קרובה לזו של הילדים.
זה סרט שאינו מתאים לכלל האוכלוסיה. מי שיש לו ילדים ביסודי ומתעניין בנושא יהנה. מבחינתי לא מדובר ביצירת מופית אך זה סרט שמעלה חיוך על הפנים ובהחלט לא שוכחים אותו דקה אחרי שיוצאים מהקולנוע. מבנה הסרט בעייתי והוא מתחיל לתפוס צורה רק לקראת אמצעו שכן החלק הראשון במידה מסויימת משמש כבסיס בכדי להבין את הדמויות ובעיקר את פלורנס.
החלק המעניין בסרט הוא הנסיון של פלורנס להתגבר על הקשיים שלה בחיים, ובעיקר להתגבר על עצמה והחסמים שהיא שמה לעצמה שמנעו ממנה לפרוץ קדימה ותקעו אותה במקום. זה אינו סרט מורכב במיוחד או מתוחכם, אבל הוא מצליח להתעלות על הרעש של בית הספר היסודי וחייהם של המורים שבו.
"בית ספר לחיים" – צרפת 2017. 105 דקות. תסריט ובימוי: הלן אנג'ל. שחקנים: שרה פורסטייה, ונסן אלבז.
לדיון בנושא: סרט לסוף שבוע: בית ספר לחיים – Primaire
