הילד אוגי (בגילום מצויין של ג'ייקוב טרמבליי) הוא ילד שנולד עם בעיה גנטית שגורמת לפנים שלו להיות מעוותים. לאחר אין סוף ניתוחים שאיפשרו לו לראות לשמוע ולדבר, הוא סוף סוף מספיק גדול בשביל לעבור ממסגרת לימוד ביתית (home schooling) למסגרת חברתית של חטיבת ביניים.
המעבר הזה, שהוא מורכב בכל מקום, אך במיוחד בארה"ב – שבו הקליקות והסדר החברתי נקבעות סופית, הן מלכודת נוראית עבור מי שמושך תשומת לב בצורת עיוות בפנים.
הנושא של הסרט הוא טעון מלכתחילה. הוא אינו יכול להפיל על הצופה יותר מדי מכיוון שאם אוגי יהיה דוחה באמת הוא יפגם בהנאה שבסרט ולכן אחרי שתי דקות די מתרגלים למראה שלו, למרות שחבריו לכיתה ולבית הספר לא מצליחים לעשות זאת. נוסף על כך, הסרט מתרחק מלהטיל ביקורת על שיטת המעמדות והקליקות האמריקאי שבהכרח שם את אוגי בפינה שאין לו שום דרך לצאת ממנה. לכן, הסרט משתמש בתעלולים כמו אינטיליגנציה גבוהה מצידו של אוגי, הורים אוהבים, חברים טובים ומאגר בלתי נדלה של סכריניות בכדי לחפות על האכזריות של המציאות.
שני ההורים, בגילומם של ג'וליה רובטרטס ואוון וילסן משלימים את התמונה הסכרינית – שניהם מסורים ואוהבים את הילדים וביחד הםמצגים את המשפחה המסורה לבעיה של הילד. הסרט עצמו והתסריט מחושבים מאוד ומתוכננים לגרום לקהל לצחוק, לבכות ולקפוץ לפי סימן. הבעיה העיקרית בסרטים כאלה שמרוב מתיקות חוטפים סכרת.
מבחינתי, החלק המוצלח ביותר בתסריט היה הקטע עם האחות שמראה שיש עוד צד למשפחה הסכרינית, אבל למרבה הצער אפילו היא והחברה שלה לא מצליחות באמת למרוד ובסופו של דבר נכנסות לשבלונה של המשפחה האמריקאית המושלמת והאידאלית.
הסרט Wonder הוא סרט אמריקאי מאוד אשר מצייר עולם אידאלי שבו כל דבר מסתדר בגלל טוב הלב של האנשים שמתחשבים ואפילו הרעים מבינים את הטעות שלהם והופכים לחברים של הגיבור. המנהל מתעלם מדרישות ההורים העשירים, המורה הוא פליט אידאליסטי של עולם ההייטק האכזרי, להורים יש אין סוף זמן וסבלנות לכל הבעיות של העולם ותמיד הכל מסתדר היטב למשפחה הגרעינית האידאלית.
בתור אחד שעבר את המסננת הלא מאוד נעימה של חטיבת ביניים אמריקאית, אני יכול להעיד שהמציאות אכזרית בהרבה ושנדיר למצוא ילדים שמסתדרים עם חריגות. המערכת האמריקאית בנויה לתמוך במבנים חברתיים בסיסיים מאוד (ספורטאים, גיקים, חובבי קולנוע, חובבי תאטרון וכו') ומתקשה לבלוע את מי שלא מסתדר לפי אחד מהנישות המוכרות לה. יש אחוז לא קטן של "חריגים" שהם שקטים מדי, או לא מסתדרים במבנה הקשיח הזה והם לעולם יהוו מוקד ללעג בשיטה הזו. השיטה הישראלית הפכה בשנים האחרונות ליותר כזו, אך היא מטבעה סלחנית יותר ופתוחה יותר לטיפוסים מורכבים יותר. אני בספק אם אוגי אמיתי היה מצליח להסתדר בבית ספר כזה, כולל גם בחטיבה אליטיסית ויוקרתית כמו זו שאוגי נמצא בה בסרט.
סיכום: מתוכנן בקפידה לגרום לכם לדמוע, מצליח בזה
"פלא" – ארה"ב 2017. 113 דקות. תסריט ובימוי: סטפן צ'בוסקי. שחקנים: ג'וליה רוברטס, אוון וילסן, ג'ייקוב טרמבלי, ומנדי פטנקין.
לדיון בנושא: סרט לסוף שבוע: פלא – Wonder
