אורור (אנייס ג'אווי) פרודה מבעלה, עובדת בעבודה זניחה ומשפילה כמלצרית זוטרה לבוס קפריזי. החיים נראים עגום כשלתוך כל זה נכנסת המנפוזה – עם כל תופעות הלוואי שלה.
ללא ספק אלה תנאי פתיחה קשים בחיים, שלא לדבר על סרט קולנוע, אבל יוצרת הסרט, בלנדין לנואר, מדלגת בקלילות מעל כל זה ומשתמשת בזה כאמצעי להציג את הנשיות המודרנית מזוית חדשה ולא מוכרת. אורור בחמישים אביבים היא לא מדוכאת ולא סובלת אלא נלחמת בסטיגמות בהומור רב, וביחד עם שתי בנותיה וחברתה הקרובה. הרביעיה הזו מתמודדת עם גברים מציקים וטורדניים, עם חברים לשעבר וגם נוקמות בגברים שסתם עוברים בסביבה…
הסרט מלא הומור וחינניות רעננה, ומתייחס לכל הסיטואציות של גיבורת הסרט כאל מכשולים שעליה לעבור בכדי להתחזק ושואתם היא בסופו של דבר תעבור ותתחזק בעזרתם. בהקרנה היה ניכר שהקהל נהנה מאוד מההומור של סרט זה.
ההומור לא רק מתבטא בדיאלוג, אלא בסיטואציות שאליה היא מגיעה: כמלצרית שהבוס שלה מחליט על שם שרירותי עבורה. חברתה הקרובה שהיא חובבת גדולה של מתיחות ויציאות אבסודריות (קשה להסבר, אפשר רק להגיד שאין לה הרבה גבולות).
הסרט מבויים וכתוב בחינניות, גיבורות הסרט לא מתביישות במי שהן, ומכירות את חולשותיהן.
בקיצור: מומלץ
"חמישים אביבים" צרפת 2018, צרפתית 87 דקות. בימוי ותסריט: בלנדין לנואר. שחקנים: אנייס ג'אווי, טיבו דה מונטלמבר.
לדיון בנושא: סרט לסוף שבוע: חמישים אביבים (Aurore)
