הנוקמים: סוף המשחק הוא נקודת שבירה מיוחדת בעולם של מארוול. אפשר להפריד בין הסרטים שקודמים לסוף המשחק לבין אלה שאחריו. ספיידרמן רחוק מהבית הוא הסרט הראשון של אולפני מארוול לאחר החזרתם מהמתים של מרבית הגיבורים (למעט אלה שלא שרדו את הסרט האחרון).
הסרט עצמו עולה על המצופה – הוא מלא חוש הומור ומיועד למבוגרים ולצעירים. ההומור עדין אך אלגנטי, יש הרבה הומור עצמי, כולל על גיבורי על פומפוזים ועל שמות מגוחכים של גיבורי העל ואפילו על תחפושותיהם המגוחכות.
הסרט גם מטפל בהומור בדמויות כמו ניק פיורי שנלקחו ברצינות רבה מדי עד עכשיו. אנחנו גם מקבלים הסבר מגוחך משהו לגבי מה שקרה בחמש השנים בין שני סרטי הנוקמים האחרונים ומה שאירע לכל האנשים "הרגילים".
עלילת הסרט מתחילה בטיול הקיץ של הכיתה של פיטר פארקר לאירופה. אנחנו מקבלים טיול צעירים מצחיק ומשעשע שבמהלכו שוב ושוב אנחנו נתקלים בהתקפות של יצורים חדשים במקומות מדהימים באירופה הקלסית. פיטר פארקר שמסנן את ניק פיורי וששכח את החליפה שלו בבית, מקבל גרסא עלובה של החליפה שלו (וחליפה "חליפית") שמהלכה הוא מנסה גם שלא להתגלות בעיני כיתתו, גם להתחיל עם MJ האהבה המיתולוגית שלו (שבגרסא הזו היא טינאייג'רית קולית ולא "חתיכת הכיתה").
מה שיפה בסרט הוא עד כמה הדמויות תלת מימדיות, אמיתיות, למעט הרשע שבסיפור שהוא מעט מגוחך בסרט. הילדים לא מרוכזים בעצמם או דו מימדיים והעלילה מתפתחת יפה סביבם בלי להרגיש מלאכותית.
הסרט הזה מאפיין כמה מהסרטים האחרונים בז'אנר – מלאי הומור, בעיקר עצמי. העלילה מוקפדת, הדמויות מעניינות. בקיצור? בינגו מוחלט.
"ספיידרמן: רחוק מהבית". ארהב, 129 דקות. במאי: ג'ון וואטס, שחקנים: טום הולנד, ג'ייק ג'ילנהול, סמואל ל. ג'קסון, זנדאיה מייקל קיטון ומריסה טומיי
לדיון בנושא: סרט לקיץ: ספיידרמן, רחוק מהבית
