האמת שלאחרונה הרגשתי עייפות מסרטי וסדרות מארוול שנופלים עלינו מכל הכיוונים. "ספיידרמן אין דרך הביתה" הפופולרי מבין סרטי ספיידרמן ואחריו "דר' סטריינג' במימדי הטירוף" הרגישו כבר כבדים למרות הפופולריות שלהם ובעיקר חקרו עד כמה אפשר לחקור בקונספט של מציאות אלטרנטיבית וגרסאות שונות של העבר וההווה.
בסרטים הללו יש הרבה רפרנסים לסדרות ותכנים אחרים של מארוול ונסיון להרחיב את המציאות אל מחוץ למסגרת שנקבעה במהלך מרבית סרטי ה-MCU.
לעומתם, ת'ור הוא המשך ישיר של ה-MCU עם מלחמות האיןסוף וסוף המשחק. כשעזבנו את ת'ור לאחרונה, הוא הסתובב עם קורג, החבר שלו (מדובב על ידי טיאיקה ווייטיטי המוכשר שביים את סרט ת'ור האחרון וגם את זה) והצטרף לצוות ל-Guardians of the Galaxy. אלא שהוא כל כך מאומן ששום דבר כבר לא יכול לו והם הפכו לסוג של בדיחה לידו.
האיזון מופר כשרשע חדש מופיע בדמותו של כריסטיאן בייל בתור רוצח האלים.
בניגוד למרבית סרטי מארוול שלוקחים את עצמם באופן רציני מדי, המגמה בשנים האחרונות היא להרגיע עם כל הרצינות המיותרת. סרטי ספיידרמן מלאים בשמחת חיים וסרטי דדפול הם סרטי אקשן-קומדיה לכל דבר. אבל גיבור כמו ת'ור, למרות ההלצה והשמחה בת'ור רגנרוק, עדיין היה סרט עם חשיבות עצמית מיותרת והרבה מאוד חשיבות עצמית מנופחת.
לא כך בת'ור: אהבה ורעם. ת'ור כאן הוא סוג של גרסא מנופחת מעצמה ועם אפס מודעות עצמית שחי בסוג של ללה לנד של כוחותיו הוא. הסרט עצמו לא לוקח את עצמו ברצינות כלל והוא אחד המצחיקים בעולם של מארוול. יש כאן אין ספור בדיחות עצמיות וקריצות לא רק לחובבי הז'אנר אלא גם למספר תחומים שטיקי וויאטיטי מוצא מעניין – כולל ז'אנר "רוק הכבד" של שנות השמונים המאוחרות (אין ספור רפרנסים לרובים ושושנים, לסרט Heavy metal). יש כאן הופעות אורח מפתיעות של אחיו של כריס המסוורת', ראסל קרואו (בתור זאוס עם מבטא יווני מגוחך לחלוטין במכוון), מאט דיימון (בתור שחקן מגוחך לחלוטין שמשחק את לוקי), ועוד אין ספור הופעות אורח.
בעצם יש לנו רק שחקן רציני אחד בכל הסרט, כריסטיאן בייל שכרגיל כל הופעה שלו היא 200% והפעם הוא חד כמו תער ובעצם הדבר היחיד הרציני בכל הסרט.
החוליה החלשה בסרט היא דווקא נטלי פורטמן שנעלמה מסרטי ת'ור, לאחר שהיתה לאהובתו. הפעם היא חוזרת וטאיקה משתמש בה ובפטיש מג'ולניר, כמשל לרביעיה – שני אוהבים שנפרדו ולכל אחד יש עכשיו פטיש חדש משלו.
נדרש מעט מאוד מאמץ מחשבתי בסרט הזה, רק לא צריך לקחת אותו ברצינות גדולה מדי, והוא יספק את הסחורה. אולי זה רק אני, אבל ההומור של הבמאי הזה רק הופך למוגזם בין הסרטים שלו (ג'וג'ו ראביט הוא אחד הסרטים האהובים עלי מהשנים האחרונות והוא מלא בהומור שלא הגיוני לחלוטין שיתפוס והוא סרט מדהים) ורק מצליח להיות חד יותר וטוב יותר בכל סיבוב.
"תור: אהבה ורעם" 119 דקות. ארה"ב 2022. בימוי: טאיקה וואיטיטי. שחקנים: כריס המסוורת', נטלי פורטמן, כריסטיאן בייל, טסה תומפסון, ראסל קרואו, כריס פראט, דייב בטיסטה, קארן גילאן.
