8 שנים עברו מאז ש"וויפלאש" יצא לבתי הקולנוע. סרט הביכורים של הבמאי והתסריטאי דמיאן שאזל נתן לג'יי.קיי סימונס את תפקיד חייו (שזיכה אותו באוסקר), הכיר לנו את מיילס טלר הצעיר וחשף בפנינו את הכישרון הענקי של שאזל לספר סיפור וגם את המשיכה הגדולה שלו למוזיקה. מאז שאזל יצר עוד שני סרטים משמעותיים. המיוזיקל האייקוני ועטור הפרסים "לה לה לנד" עם ראיין גוסלינג ואמה סטון ודרמת החלל "האדם הראשון", שהראו ששאזל הוא איש שאוהב את הקולנוע שלו גדול מהחיים ומשקיע בכל פרט על המסך, גם אם לא הכל עובד כמו שצריך. היום עלה על מסכי הקולנוע סרטו החדש "בבילון". הסרט הגדול הראשון לשנת 2023, עם קאסט מרשים ואורך שנושק ל-3 שעות. "בבילון" מתרחש בהוליווד של סוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת. הקולנוע האילם נמצא בשיאו, הקולנוע המדבר עושה את צעדיו הראשונים ובין סרט לסרט, תושבי הוליווד מנצלים את הזמן כדי לחגוג את החיים במסיבות מושחתות וחסרות מעצורים. במרכזה של העלילה נמצאים 4 אנשים שונים, שסיפורי החיים שלהם משתלבים האחד בשני. לכולם יש נושא משותף, החלום והרצון לעבוד בתעשיית הסרטים. ג'ק קונראד (בראד פיט), עם שפם ותסרוקת א-לה קלארק גייבל) הכוכב של ז'אנר הסרטים האילמים, שמנסה להתאים את עצמו למציאות החדשה שדופקת בדלת. נלה לה רוי (מרגו רובי המצוינת), אישה צעירה שרוצה להפוך לכוכבת קולנוע. מנואל טורס (דייגו קאלווה), נער שליחויות שחולם לעבוד על סט של סרט ומוזיקאי בשם סינדי פאלמר (ג'ובאן אדפו). את ארבעת האנשים האלה מקיפה גלריה שלמה של טיפוסים וגם דמויות של אנשים אמיתיים כמו אירווינג ת'ולברג, הנשיא של אולפני MGM (שאותו מגלם מקס מינגלה) ואל ג'ולסון שסרטו פורץ הדרך "זמר הג'אז" מ-1927 נחשב לסרט הקולנוע המדבר הראשון.
"בבילון" יצא לפני שבועיים בארצות-הברית, וכבר הספיק לקבל שורה של ביקורות מעורבות. אלו שאהבו אותו גם נתנו לו 5 מועמדויות לפרס גלובוס הזהב, כולל לסרט הקומי/מוזיקלי הטוב ביותר ומועמדויות לשאזל, רובי ופיט. אלו ששנאו אותו טוענים שהוא מוגזם, לא אחיד, ארוך מדי וששאזל הוציא סרטים הרבה יותר טובים. אחרי שצפיתי בו ועיכלתי את מה שראיתי, אני שמח להגיד שאני מאלו ששייכים למחנה הראשון. "בבילון" הוא סרט שמציע חווית צפייה אינטנסיבית ומיוחדת. זה סרט שכדאי ורצוי לראות באולם קולנוע ועל מסך גדול. אם תבואו אליו עם ראש פתוח ותתמסרו, אתם תצאו ממנו נפעמים.
ולמה כתבתי "חוויה אינטנסיבית ומיוחדת" אתם שואלים? אז ככה. הצפייה ב"בבילון" היא כמו נסיעה ברכבת הרים. מהפריים הראשון הוא מעביר להילוך חמישי, שם את הרגל על דוושת הגז וכמעט ולא עוצר לאורך כל 189 הדקות של הסרט. באמצעות שימוש נכון בצילום, בתאורה, בשילוב של צבעים חמים (אדום, צהוב וכתום) עם גוונים של חום ואדמה, עריכה קליפית ופסקול ג'אזי וסוחף שנותן לסרט קצב פנימי משלו, שאזל לוקח אותנו למסע סוחף ונטול פילטרים בהוליווד של שנות ה-20 וגורם לנו להתמסר לחוויה ולא להישאר אליה אדישים. לרגעים "בבילון" הרגיש לי כמו שילוב בין "הזאב מוול סטריט" של סקורסזה, "היו זמנים בהוליווד" של טרנטינו ו"יחי הקיסר" של האחים כהן. כל סצנה גדולה, פסיכית והזויה יותר מקודמתה ומלאה בסקס, עירום, סמים ונוזלי גוף. היו כמה דקות שהרגישו לי יותר מדי עמוסות והיה אפשר לקצץ ממנו טיפה, בעיקר לקראת הסוף. אבל רוב הצפייה ב"בבילון" צחקתי, התרגשתי, פחדתי, הזלתי דמעה או שתיים ואמרתי "וואו" בקול מרוב התלהבות. היו גם כמה רגעים שהיו יותר שקטים ורגועים כדי להוריד טיפה את הקצב ולהסדיר נשימה, אבל גם במהלכם לא יצאתי החוצה או הסטתי את המבט מהמסך כדי להסתכל בטלפון. . שאזל גם משתמש בכל מה שרואים על המסך כדי להעביר ביקורת חדה וארסית על עולם הקולנוע והוליווד אבל לא רק, אלא על כל העולם הזה שקוראים לו "תעשיית האשליות". על השפע הגדול שיש לנו. על טרנדים שבאים והולכים כל שני וחמישי. על תרבות האינסטנט והסלבז שממליכה כוכבים לרגע, על תעשיית היופי והטכנולוגיה המתקדמת. אבל המסר שעלה מהצפייה הוא שלמרות התקדמות הטכנולוגיה, הקולנוע לא ייעלם כל כך מהר ואין כמו לצפות בסרט באולם קולנוע.
ועכשיו, כמה מילים על הקאסט המגוון והעשיר. בראד פיט מצוין כהרגלו, אבל עם כל הכבוד אליו (ויש כבוד) הכוכבת של "בבילון" בעיני היא מרגו רובי (שבעוד חצי שנה נראה אותה בעיבוד הקולנועי המדובר ל"בארבי" של גרטה גרוויג ונואה באומבך). רובי נותנת את כל כולה מהפריים הראשון שבו היא מופיעה על המסך בעזרת טיימינג קומי משובח, הבעות פנים ושפת גוף מלאים ברגש, כריזמה ונוכחות כובשת. הסצנה שלה באולם הקולנוע ישר החזירה אותי לסצנה דומה בהשתתפותה ב"היו זמנים בהוליווד" של טרנטינו, ובה היא מראה כמה היא שחקנית מצוינת. לצידה זורחים שני שחקנים צעירים ומוכשרים. דייגו קאלווה כמנואל, שמגלם את מנואל וסוחב את רוב הסרט על כתפיו וג'ובאן אדאפו שמשחק את סינדי פאלמר. חוץ מהם, יש קאסט עמוס בשחקני משנה מצוינים שנותנים לסרט המון צבע ואופי. אציין לטובה את ג'ין סמארט בתור כתבת בידור שמסקרת את תחום הקולנוע. לוקאס האס שהיה אליל נוער בניינטיז כמפיק חנון. לי ג'ון לי המכשפת. אוליביה המילטון ופי.ג'יי ביירן כצמד במאים עם סבלנות מועטה ופיוז קצר. רורי סקובל, שמשחק כולבוינק שדואג לצרכים של כל מי שנמצא על הסט. פלי הבסיסט של הצ'ילי פפרז שמפציע בתפקיד קטן אבל משמעותי וטובי מגוויר, שמשחק דמות שהיא הכי רחוקה מפיטר פארקר וספיידרמן ובזמן מסך כולל של 10 דקות מצליח לגנוב מכולם את ההצגה.
בקיצור – מומלץ, ובאולם עם המסך הכי גדול שיש.
"בבילון" – ארצות-הברית 2023. 189 דקות: תסריט ובימוי: דמיאן שאזל. שחקנים: בראד פיט, מרגו רובי, דייגו קאלווה, ג'ובאן אדאפו, ג'ין סמארט, לוקאס האס, לי ג'ון לי, אוליביה המילטון, פי.ג'יי ביירן, אריק רוברטס, מקס מינגלה, רורי סקובל, סמארה וויבינג, קת'רין ווטרסטון, מייקל "פלי" באלזארי, טובי מגוויר, אוליביה ווילד.
