אחת מחוויות הצפייה הכי משמעותיות שהיו לי בסרט קרתה כשצפיתי ב"רקוויאם לחלום" של דארן ארונופסקי לפני 20 שנה בדיוק, עם כמה חברים מהבסיס. הצפייה בסרט הזה הייתה כל-כך חזקה ומטלטלת, שלקח לי זמן להירגע ולעכל אותו. ארונופסקי הוא במאי שמשתמש בקולנוע במטרה להגיד משהו עלינו כאנשים. על מה גורם לנו לפעול ולהתנהל בדרך שבה אנחנו מתנהלים. הצפייה בסרטים שלו לא קלה ולפעמים גם תובענית, מכיוון שהוא לא חוסך שום דבר מהצופים שלו (גם דברים שנחשבים קשים או קיצוניים). אבל אחרי שיוצאים מהאולם או מדליקים את האור בבית, מחליקים לנו כמה אסימונים ותובנות. הרגשתי ככה גם במהלך הצפייה בסרטו החדש "הלוויתן", סרט שקשה להוריד ממנו את העיניים ולהישאר אדישים אליו. הצפייה בו עוררה בי כל-כך הרבה רגשות, עד שכשיצאתי ממנו התקשרתי ושלחתי הודעות לאנשים שקרובים אלי כדי לומר להם שאני אוהב אותם.
"הלוויתן", שמאז שהוקרן לראשונה בפסטיבל ונציה זכה לביקורות מהללות ומועמדויות בכל טקס פרסים אפשרי כולל שלוש מועמדויות לאוסקר, מבוסס על מחזה באותו השם שכתב סמואל האנטר (שעיבד את המחזה לתסריט). גיבור הסרט הוא צ'ארלי ( ברנדון פרייזר, שעושה כאן קאמבק מרשים וראוי אחרי שנים מחוץ לתעשייה), מרצה וסופר ששוקל כמעט 300 ק"ג, אחרי שפטירת בו זוגו גרמה לו לטראומה והובילה אותו לפתח התמכרות לאוכל. את רוב חייו הוא מבלה בתוך הדירה שלו, מתפרנס מלימוד כתיבה און ליין ולא נמצא בקשר עם אף אחד חוץ מידידתו הטובה ליז (הונג צ'או), שמבקרת אותו באופן יומי וגם מטפלת בו ומארחת לו חברה. הכל משתנה כאשר הוא מחליט לתקן את העבר שלו ולחדש את הקשר עם בתו המתבגרת אלי (סיידי סינק, מקס מ"דברים מוזרים").
"הלוויתן" מתרחש בלוקיישן אחד, אין בו טריקים של צילום ועריכה או אפקטים מיוחדים ומשחקים בו חמישה שחקנים. דווקא בגלל זה קשה להוריד ממנו את העיניים. זה קורה בזכות הבימוי של ארונופסקי והמשחק המפעים של כל הקאסט. ברנדון פרייזר בתפקיד צ'ארלי, מוכיח בהופעה שלו כאן איזה שחקן נהדר הוא וחבל על כל השנים שבהן הוא נעדר מהמסך. בעזרת חליפת שומן שהוכנה במיוחד עבורו, איפור כבד והבעות פנים ועיניים מלאות ברגש, פרייזר הופך את צ'ארלי מסתם דמות בסרט לאיש אמיתי. אחד כזה שלמרות הפיזיות שמגבילה אותו וכל מה שעבר, הוא עדיין מוצא את נקודת המבט החיובית על החיים. צ'ארלי כובש מהפריים הראשון את הצופים, שבמהלך הצפייה בסרט עוברים איתו מסע שמפעיל אצלם כל מיני טריגרים. בהתחלה הם בו זמנית מזדעזעים ממנו ומלאים בחמלה כלפיו, אחר כך הם מזדהים איתו ובסוף מודים לו בעיניים דומעות על זה שהוא העביר להם שיעור לחיים. תסלחו לי על הקלישאה, אבל זו הופעה ששווה אוסקר, נקודה. מי שחולקות איתו את רוב זמן המסך וראויות לכל השבחים האפשריים הן הונג צ'או האנושית בתפקיד ליז, שגם היא מועמדת לאוסקר וסיידי סינק, הכוכבת הכי חמה של הרגע (לצד ג'נה אורטגה מ"וונסדיי") שחורכת את המסך בתפקיד אלי ואנחנו עוד נשמע ממנה הרבה בשנים הקרובות.
בקיצור – מומלץ. גם לבד, אבל בעיקר עם אנשים שקרובים אליכם וחשובים לכם.
"הלוויתן" – ארצות-הברית 2022. 117 דקות. בימוי: דארן ארונופסקי. תסריט: סמואל האנטר. שחקנים: ברנדון פרייזר, סיידי סינק, הונג צ'או, טיי סימפקינס, סמנת'ה מורטון.
