שבת חורפית מלאת שמש, מרחוק שמעתי את המפלצת מגיעה.
ידעתי יש לי בערך דקה וחצי.
התלבשתי בשנייה ונעלמתי כלא הייתה.
הוטסתי מהחנייה של הבית לחניית רכבת סמוכה
היה זהב באוויר.
מה יש לי ביד ימין, בשמאל ,ברגל ימין,מה ברגל שמאל, ומה בין הרגליים.
מפלצת שחורה.
שוקלת פי 4 ממני. בדיוק.
אחרי חימום והכרות עם המפלצת הקשוחה, נפרדנו מהאיש שלה, שעמד בצד חסר אונים, מבוהל מה.
הגבר הגדול והקשוח הזה פתאום ניראה כזה חסר אונים..מכופף
מפחד מעצמו
ו\או ממני
ו\או מהמפלצת
ו\או מהשילוב
ו\או מאלוהים.
והרכבת נמצאת על הכביש המהיר.
וזה בוקר של שבת חורפית. עם שמש ,ואויר קר ונקי.
הוא החל נושם מתחתיי ,הגוף לא היה על שקט. יותר בכיוון של רטט.
תוך שניות האיש שלה הפך לנקודה.
אני הקטנה אול-אובר המפלצת הגדולה.
מרגישה אלוהית, ויודעת שאלוהים, גם אם הוא לא אני, הוא ללא ספק אישה.
עשר דקות לבד עם המפלצת .
נוטשת את האספלט שצורח בואי, אל תפחדי.
סומכת על המפלצת אבל אנחנו לא לבד.
רואה בדרך מלא רוצחים בקופסאות.
עשר דקות לכוכב נפטון אנד בק. ועולה בחזרה לרכבת..
הגבר שלה באופק,אני ממש רואה את בית החזה שלו מקילומטר עולה ויורד.
יש לי קילומטר עד אליו ,מתכננת להפיל אותו מהרגליים, שם - על המדרכה , אם לא נפל עד עכשיו.
אחרי 500 מטר (חצי מאית השנייה) מזהה את הלחצ על ליבו מתבטא בתנועות גופו כאילו מקבל מכות חשמל.
יורדת מהעצ.
משחררת.
בעצמי מפחדת ,ומרגישה שמשעממת את המפלצת.
הגבר שלה על סףקריסת מערכות אבל הוא מחייך עכשיו.
כמו ירידה לצורך עלייה.
לוקח אותה אליו.
פתאום הוא שוב גברי וחזק ומלא ביטחון. ניראה שרזה כמה קילו בעשר דקות
עכשיו אני רואה מלך על מלך.
אם הוא לא היה אחי זה היה ניגמר אחרת.
במעלית הביתה רציתי רק לשכב ולעשן.
ניכנסתי הביתה נשכבתי על המיטה. סידרתי נשימה.
באתי להתלבש. ואז ראיתי ..לבושה.
בעלי חצי מחייך חצי מבולבל,שכב במרחק . ידע שבגדתי עם מפלצת.
הטעם טוב.
בואי בואי מפלצת.
שובי שובי לים.
ים אה אהה. חוויה.
