לא מסכים ובעיקר אני לא מסכים עם מה שבצורה עדינה יכול להתפרש כמסקנה מהמאמר. הבעיה שלי עם אותו החלק
של הדברים שאני לא מסכים איתם זה לא שהדברים הללו מקורם בטעות מוחלטת, אלא בגלל שמקורם בגרעין של
אמת אבל את גרעין אמת הזה לוקחים למקומות שלדעתי הם לא לגמרי נכונים וכך יוצרים את התמונה של הפרש מאוד
גדול בין היכולות של טכנולוגיה אחת לשניה. לי המאמר הזה נותן תחושה של מה שמתארים באנגלית כלהטיף למקהלה,
כך שלדעתי זה לא פלא שאנחנו כבר מתחילים לשמוע (או לראות את התגובות בשירשור) פרטים מאותה המקהלה כבר
עונים אמן. אני רוצה להמשיך ולנסות לתאר בקצרה (כי בחלק מהדברים ההסברים הם מאוד לא פשוטים) למה אני מתכוון.
בדרך כלל שרוצים להראות את ההפרש בין הטכנולוגיות אז מתבססים על כמה דברים. דבר ראשון זה להראות כמה
ה- OLED הוא טוב בדברים כמו רמת השחורים העמוקים והקונטרסט הגבוה שערכי הארה מינימלית כאלה נותנים,
אחרכך זה להזכיר שמסך כזה יכול לכבות כל פיקסל בניפרד, ולבסוף בדרך כלל כדי שאנשים יבינו כמה היתרונות
של LCD בדברים מסויימים הם לא כל כך גדולים אז מביאים הסבר על איך העין שלנו מגיבה לאור כדי לנסות ולומר
בעדינות שרמות הארה גבוהות הן לא באמת כל כך משמעותיות.
אז כמו שכתבתי מקודם, כל הדברים הללו באים מאיזו שהיא אמת (או בדברים מסויימים אמת חלקית) אך
נלקחים למקומות מעט מוגזמים. כדי להסביר בקצרה למה אני מתכוון אני אתחיל דווקא מהחלק האחרון של
הדברים שהוא ההסבר על תגובת העין והבחנה בהבדלים בין רמות אור . במאמר נכתב:
לפני שאני מתחיל את ההסבר הקצר שלי אני רק רוצה לציין שהנושא הזה הוא נושא מאוד גדול ובאמת לא פשוטלגבי עוצמות האור, חשוב לדעת שהעין אינה לינארית אלא לוגריתמית בתגובה שלה לעוצמות אור (האישון מתכווץ ככל שיש יותר אור ולכן מתקשה להבחין בהבדלים בין לבן בהיר ללבן פחות בהיר). התוצאה של זה היא שבעוד שקל מאוד להבחין בין 10 ניטים ל-20 ניטים, הרבה יותר קשה להבדיל בין 1000 ניטים ל-1500 ניטים...
אז אני אנסה להתייחס אליו רק בצורה חלקית בכמה נקודות שחשובות לעניין שאני מדבר עליו. אז בואו נתחיל
מהחלק הראשון של המשפט שאומר : "חשוב לדעת שהעין אינה לינארית אלא לוגריתמית בתגובה שלה לעוצמות אור".
אז זה נכון שתגובת העין לאור היא לא לינארית וזה גם נכון שלתחום מסויים של רמות הארה התגובה של העין
היא לוגריתמית, אבל אני לא הייתי אומר שניתן לתאר את מכלול התגובה של העין לאור בפונקציה לוגריתמית
כמו למשל את התגובה של השמיעה שלנו לעוצמות קול או התגובה של חושים אחרים שלנו. זה לא סתם למשל
שהגאמה במסכים היא לא לוגריתמית כמו זו שלמשל משתמשים בה בצילום אם נזכיר לדוגמא את
ה- S-LOG של סוני למשל. סוני משתמשים בגאמה לוגריתמית זו כי היא מתאימה לחיישנים במצלמות שלה,
כדי לנצל כמה שיותר את רמת האות שלה ולאפשר בו תחום דינאמי כמה שיותר גבוה, ודבר דומה עושים
עם פונקציה אחרת בגאמה שמותאמת לאיך שהעין שלנו מגיבה לאור בתחום המסויים של הארה שמסכי CRT
יכלו לתת. זה לא סתם למשל שה- BBC ו- NHK בבואם למצא תחליף לגאמה שישמש אותם לתחום דינאמי
גבוה השתמשו בסוף בהכלאה בין גאמה בחלק התחתון של הפונקצית מעבר שלהם לבין פונקציה לוגריתמית
לחלק העליון של פונקציית מעבר. נכון שזה גם קשור לתאימות לאחור של פונקצית המעבר אבל זה גם קשור
לעובדה שהעין בתחום ההארה המדובר מגיבה בשתי צורות שונות לאור, צורה אחת שיותר מתאימה לגאמה
בחלק התחתון יותר של התחום וצורה שניה שמתאימה לפונקציה לוגריתמית בחלק העליון של התחום. מכאן
נובעת גם הבעיה עם שאר המשפט שבציטוט אך גם בצורה מסויימת (שאני אנסה להתייחס אליה בהמשך) עם
ההתיחסות שלנו לרמות השחורים העמוקים ולקונטרסט הגבוה מאוד שנגזר מהם.
המשך המשפט אומר את הדבר הבא: "תוצאה של זה היא שבעוד שקל מאוד להבחין בין 10 ניטים ל-20 ניטים, הרבה
יותר קשה להבדיל בין 1000 ניטים ל-1500 ניטים". אז גם כאן העיקרון הכללי הוא נכון אבל אני לא יודע מאיפה
נלקחו הנתונים הללו. זה נכון שככל שאנחנו חשופים לרמות אור יותר גבוהות כך הרגישות שלנו להפרשים בין הרמות
יורדת, יש חוק מאוד ידוע שנקרא חוק וובר שמתאר את העניין הזה ומתייחס לא רק לתחום מסויים בראייה שלנו אלא
גם לחושים האחרים שלנו, אבל כאן יש כמה בעיות. הראשונה היא שבמשפט רק מוזכרים ערכי הארה מהמסך אבל
הבעיה היא שמסכי טלוויזיה בצורת צפיה נורמאלית לא מכסים את כל אזור הראייה שלנו, בחלק מהמקרים
הם גם לא מכסים אפילו את רוב אותו האזור, כך שחוק וובר ככל שהוא מתייחס להבחנה בין עוצמות אור
בראיה שלנו גם דורש התייחסות לעוצמת האור הכללית כדי לקבוע אם אנחנו נרגיש בהבדל. דבר נוסף
שחשוב הוא שבצורה שקשורה לדברים שתארתי מקודם, אותו החוק (בשונה מבחושים אחרים שלנו שגם
בהם הוא יכול לתאר את הההפרש המינימלי המורגש) כבר לא לגמרי מתאר נכון את דברים אלו בראייה
שלנו כאשר מדובר בעוצמות אור יותר חלשות, ושם (בדומה לעניין הפונקציות שעליהן כתבתי מקודם)
כבר צריך לעבור לצורה מעט אחרת (או חוק אחר) של מציאת רמת ההפרש המורגש. כך שזה נחמד
לזרוק סתם ערכים כדי לתאר תופעה שהיא בעיקרון נכונה, אבל זה לא בטוח שבחירת הערכים הללו ספציפית
היא נכונה ובאמת נותנת יצוג נכון של העיקרון הכללי. וכל הדברים הללו הם עוד רק כשאנחנו מתייחסים
לעוצמות האור, כי יש תחומים אחרים כמו צבע למשל ששם הפרשים כמו אלו שתוארו בציטוט מורגשים מאוד
אבל גם זה נושא שלם בפני עצמו.
מה שמביא אותי לדבר על נושא השחורים העמוקים והקונטרסט הגבוה, שזה עוד נושא לא פשוט כמו שבדרך
כלל מתייחסים אליו (גם כן בצורה לא הכי נכונה). והעניין כאן קשור לתופעה שהזכרתי מקודם שבה תגובת
העין שלנו לאור היא שונה בתחומי הארה שונים. אז הסיבה לדבר זה היא פזיולוגית והיא לא קשורה רק
לפעולת האישון שלנו כמו שהיה ניתן להבין מהציטוט הקודם. הסיבה לתופעה הזו היא שבשונה למשל
מסנסור של מצלמה שלו כמות קולטנים מסויימת שכולם מגיבים לאור באותה הצורה (אם לא מתחשבים בפילטרים
שגורמים להם לקלוט צבעים שונים) לעין שלנו יש שני סוגי קולטנים שתורמים לראייה שלנו ושני סוגי הקולטנים
הללו משפיעים על הראייה שלנו בצורה מאוד שונה האחד מהשני. בתחום מסויים אחד שהוא התחום שבו העין
חשופה למספיק אור פועל רק סוג קולטנים אחד אך ככל שיורדת כמות האור שהעין חשופה אליה מתחת לרמה
מסויימת מתחילים גם הקולטנים מהסוג השני להשפיע על הראייה שלנו. הסיבה לזה היא שכל סוג של קולטנים
אמור לתפקד בתחום אור שונה ולהיות בעל רגישויות שונות אך יש תחום מסויים שבו שני סוגי הקולטנים
הללו מתפקדים ביחד ברמות שונות של השפעה על הראיה שלנו, רמות שנקבעות בהתאם לכמות האור
שהעין חשופה אליה, עד שמגיעים לרמות אור כל כך נמוך שבהם הקולטנים הראשונים שתארתי (אלו שפועלים
לבד ברמות אור יותר גבוהות) מפסיקים לפעול ואז פועל סוג הקולטנים השני שמאפשר לנו לראות ברמות
אור מאוד נמוכות. אז בעצם אני תארתי פעולה בשלש תחומי הארה שונים, הראשון באור מלא, השני בחושך
כמעט מוחלט אבל יש עוד תחום שחשוב לנו מאוד בדיוק לעניין השחורים העמוקים ממסכים שהוא מעין
תחום ביניים.
הסיבה שאני מביא את כל ההסבר הארוך הזה היא לנסות להסביר שבעצם כל ההנחות בנושא רמות שחורים
(והקונטרסט שהם נותנים ) שעליהם אנשים כאן מבססים במשך שנים את הקביעות שלהם בנושא מסכים , בעצם
נקבעו בתקופות בהם המסכים פעלו בעיקר בחלק העליון (תחום של ראיה באור מלא) של התחום הזה ואולי נכנסו
מעט עם השנים לתחום האמצעי אבל לא בצורה מאוד משמעותית. לכך גם נקבעו כל התקנים שמשמשים עוד היום
בעיקר בתכני SDR, אבל היום אנחנו דורשים מהמסכים להגיע הרבה יותר עמוק לאותו תחום הביניים שם הראייה
שלנו משתנה כמעט בכל צורה אפשרית, למשל ברגישות שלנו לקונטרסט שחשובה לנושא הזה אבל לא רק, גם
דברים אחרים שקשורים לראיה שלנו משתנים בצורה קיצונית כמו למשל הרגישות שלנו לצבע או מהירות התגובה
של העין שלנו לשינויים, אך משום מה בדיון על מסכים אנחנו עוד מתייחסים לראיה בתחום הזה באותה הצורה
שבה אנחנו מתייחסים לראיה בתחום המואר. דבר זה מביא לדעתי לאי הבנה של הגבולות היכולת של הראיה שלנו
(ביחד עם עוד גורמים סביבתיים) לנצל בצורה טובה את כל עניין השחורים העמוקים והקונטרסט הגבוה שמסכים
כמו ה- OLED נותנים. וזה מאוד נחמד להזכיר כל הזמן נתון כזה (רמת הארה מינימלית או רמת הקונטרסט
שמתקבלת ממנה) כדבר שזכותו יש לOLED עדיפות מאוד גדולה על LCD, אבל ברגע שמבינים את גבולות
יכולת הראיה שלנו ולא פחות חשוב מכך מבינים באמת מה צריכה להיות צורת הצפיה הנכונה במסכים (שהיא
גם נושא שלם בפני עצמו) אז מבינים שאומנם יש ל- OLED יתרון בנושא הזה אבל הוא אולי לא כל כך גדול
כמו שחלק מהתגובות מנסים לתאר אותו.
אז אני יודע שמה שכתבתי כאן זה חתיכת סיפור ארוך אך אני כבר נמנע הרבה מאוד זמן מלהיכנס לעניין בגלל
שהוא נושא לא פשוט להסבר, ולהסבר אמיתי ונכון של כל העניין צריך לכתוב ספר (אחד לפחות), אבל זו תגובה
לכל התגובות שאני רואה כל יום שנסות להראות את הנושא בצורה לגמרי חד צדדית לטובת ה- OLED.
ואני שמח שיש עוד אנשים בפורום כמו למשל ידידי jacko-il (ויש גם עוד אחרים) שלמרות חיבתו הידועה למסכי
ה- OLED, מנסה עוד (גם בשירשור הזה) לא להיות חלק מהמקהלה ולהראות תמונה יותר מאוזנת בתחרות
שבין OLED ל- LCD, כי התשובה לאיזה מסך כדאי לקנות היא לא תמיד כזו חד משמעית כמו שהיא אולי מצטיירת
לפעמים מהתגובות החד צדדיות הרבות שניתנות כל יום כאן בפורום.
