בזמנו לפני 37 שנים הייתי נער במשלחת נוער ,כל אחד מהתריסר התארח אצל משפחה
יום אחד לקחו אותי המארחים,אחד בן 12 ואחיו בן ה18 למגרש הכדורגל השכונתי(השכונתי)כל אחד מהם
הצטייד בתיק של אדידסעמוס בציוד מלא של אדידס מהנעליים עד לרצועת ספוג על המצח,אני כמובן באתי עם סנדלים
בעלי סוליה קרועה מקדימה וחולצת טריקו מפוארת מחוררת ומכנסי דגמח עם כיסים מהצדדים.
תוך כדי צעידה למגרש השכונתי אני מדמיין לעצמי את המגרש,כמו בצפת או בנתניה,רמת עמידר או אפילו מגרש שכונה בגוש דן
שהגענו לשם היית בהלם פשוטו
אין כזה מגרש בארץ נקודה!אולי בסכנין
חדרי הלבשה-דשא ירוק מטופח,שערים מכסף
ורשת מזהב-ברצוני לציין גבירותי ורבותי שמידות המגרש הילדותי-תיקניות,יענו קילומטר אורך וארבעה קילומטרים רוחב.
חכו,זה לא שיא הסיפור
בנימוס גרמני יוצא דופן הציגו אותי המארחים לפני עמיתיהם בני ה15 בממוצע כישראלי בגובה
מטר ארבעים עם סוליה,אחד הנערים הבוגרים שימש שופט(בישראל במקומות שציינתי הוא היה נדקר ככל הנראה בפלג גופו
האחורי)עכשו השיא-התוצאה היתה אפס מפאת הבונקרים משני הצדדים-אי לכך ובהתאם לזאת הכניסו אותי המארחים
30 דקות לסיום ואמרו לי באנגלית שלא הבנתי איפה לעמוד,פניתי אנה ואנה ושוטטתי ימינה ושמאלה,קדימה ושמאלה
פתאום עירבוביה ליד השער,,,ואז החלטתי שמקומי בעירבוביה,,,התערבבתי ופתאום לפתע כמו בהילוך איטי ובלי צליל
כדור נתקע לי ברגל-אולי הוא נתקע,אולי עזרתי לו באיזו נגיעה אומללה ומקרית לגמרי,אבל הוא שינה כיוון,לאן?????
לתוך השער!!!!העתק של ראובן עטר בפריז-למרות היצרים החייתיים שלי,השוער בן 12 מטר תשעים רוחב נפל עלי
עם עוד איןספור בלמים-כנראה שההורים שלי גילו אריות ולכן יצאתי אריה ושרדתי את הערמה של חברה על הדשא
כמו בטבריה-המארחים שלי העמומים שלא ידעו את נפשם אחרי ששמו את נפשם בכפם שליהקו אותי לקבוצתם עם
הסנדלים שלי,הרימו אותי ואמרו לכולם-הוא מישראל כשכל השאר מהנהנים בראשם להסכמה
, מה ההימור שלכם?
