ביקורת: מסך QD-OLED ראשון מסוגו: Sony A95K

כבר מספר שנים שסוני משווקת מסכים בטכנולוגיית OLED, כאשר הפאנלים שלה מיוצרים על ידי LGD באותם מפעלים בדיוק שבה מיוצרים לחברת LG הפאנלים שלה. סוני מוסיפה את התיבול שלה והמוצר הסופי הוא מיקס ייחודי לחברה. אבל כשסוני השיקה את A95K, מדובר היה באירוע מסוג אחר לחלוטין. החברה השיקה מסך עם פאנל שרשמית לא בדיוק הוכרז ולקח זמן עד שהבנו שיצרנית הפאנל היא סמסונג. ידענו שסמסונג עובדת כבר שנים על אלטרנטיבה לפאנלי ה-WRGB OLED של LGD, אך בשלב הזה סמסונג עדיין לא השיקה בעצמה מסך שכזה (מאז הוא הוכרז ואפילו הושק בישראל).

העובדה שסוני משתמשת במקביל בפאנלים של שתי היריבות היתה הפתעה, והנושא עורר לא מעט סקרנות.

ה-A95K הוא יצור מאוד מיוחד ושונה מהמתחרות בגלל הגישה הייחודית שאליו ניגשת סוני ליצירת המסך. בעוד שסמסונג ו-LG מחזיקות בכל הסטאק הטכנולוגי – מערכת ההפעלה (WebOS של LG, ו-Tizen לסמסונג), הפאנל (לכל אחת מהחברות חטיבת דיספליי שאחראית לפיתוח טכנולוגיות הפאנלים ושמוכרות אותן גם לחברות אחרות, כולל מתחרות), וטכנולוגיית התצוגה (המעבדים, הסאונד וכו'). סוני, לעומת זאת, משתמשת ב-Google TV שאיננו בשליטתה, במיטב הפאנלים שניתן לרכוש מייצור של חברות אחרות והיא מבצעת את האינטגרציה ומוסיפה את היכולות שלה (סאונד שבוקע מהפאנל, עיבוד תמונה וסאונד וכו'). בסופו של דבר קשה להסתכל על המוצר המוגמר כעצמאי, הוא בעצם שלוש מוצרים באחד, שלכל אחד מהם יש תכונות משלו, המסך הוא הסיכום של כל השלושה.

העיצוב

המסך מגיע בכמה תצורות מעמד שניתן לבחור ביניהן במעמד ההתקנה. מסך מגיע יום או יומיים לפני הטכנאי המרכיב, וכאשר הוא מגיע, הטכנאי יגדיר את המסך ויאפשר בחירה בין המצבים (ניתן גם כמובן לתלות על הקיר). המעמד יכול להיות קדימה (מה שמאפשר הצמדה לקיר) או אחורה (מה שמאפשר צפייה כמעט ללא הבחנה במעמד). הטקסטורה של המעמד מעט מחוספסת מה שנותן תחושה תעשייתית מעניינת.

המסך מגיע עם שני שלטים, כאשר המוביל הוא שלט קטן, נוח שמזהה לבד את עוצמות האור בסביבתו ואשר מאפשר שליטה על המסך, כולל תמיכה ב-google assistant קולי. גרסא פשוטה נוספת של שלט מבוסס IR וכולל גם כפתורים עם ספרות, אך בו לא ראינו סיבה להשתמש. במסך יש 4 כפתורי קיצור דרך לדיסני+ (לא פועל, מכיוון שהוא פותח את הגרסה האמריקאית של האפליקציה ובישראל הגרסה ההודית היא זו שצריכה להיפתח), Bravia core (עדיין לא נפתח בישראל, ככל הנראה שירות הסרטים עם איכות הוידאו והסאונד המתקדם בעולם), נטפליקס ו-Amazon prime שעובדים מצוין בישראל. השלט נוח, קל ללימוד ולא מתחכם.

הסאונד של המסך מדהים, הודות לטכנולוגיה ייחודית XR Sound של סוני, אשר מייצר רמקולים וירטואליים על ידי רטט בפאנל הקדמי עצמו. מדובר בטכנולוגיה שהחברה השיקה לפני מספר שנים ומשפרת אותו באופן קבוע.

הודות לגודל המסך (במקרה שלי 65"), ניתן לייצר יותר אקטואטורים שהויברציות שלהן מייצרות יותר "רמקולים וירטואליים". התוצר הסופי הוא שהמסך כבר מסוגל לייצר מספיק אלמנטים בכדי לתמוך בדולבי אטמוס. לא הרגשתי שהתדרים הנמוכים מאוד עוצמתיים, כך שמי שממש אוהב צלילי באס ככל הנראה ירצה לצמד את המסך לסאב עוצמתי.

מבחינת שליטה, המסך מוגבל ביחס למתחרות – אין שליטה ב-IR על ממירים של יס/הוט/סלקום. יש תמיכה בשליטת HDMI-CEC, כלומר שליטה דרך HDMI. כשאני מחבר את AppleTV יש שליטה הדדית (השלט של אפל יודע להדליק ולשלוט על המסך והשלט של סוני שולט על אפלTV) אך בשביל להדליק את המסך צריך לא רק להדליק אותו אלא גם להעביר לכניסת HDMI1 אפילו אם המסך נדלק על הכניסה הזו. הדלקה של ה-AppleTV ראשון מדליקה את המסך, לא נוח אבל עובד. הגדרות Bravia sync לא שיפרו את המצב למרות ההמלצות ברשת.

מערכת ההפעלה – google TV

כאמור, סוני מעט הרפתקנית בנושא מערכת ההפעלה, מה שמוזיל לה מאוד את הפיתוח ומאפשר לה לקבל יתרונות שאין ליצרניות האחרות. בעוד שהיצרניות האחרות צריכות לפתח מערכת הפעלה והאחריות על מה נכנס לחנות שלהן באחריותן. כאן, סוני עושה אינטגרציה ומה רץ על המסך זה כבר עניין בינכם לבין גוגל. לא רק שתכנים של גוגל זמינים כאן, ושניתן להתקין אפליקציות APK, הדבר מאוד מפשט את הפיתוח של אפליקציה חדשה ולכן בחנות Play store יש הרבה מאוד אפליקציות שלעולם לא נראה במסכים של המתחרות מקוריאה. היתרון היה מאוד בולט בשנים האחרונות כשמרבית ספקיות התוכן (דוגמת yes+) הופיעו אקסקלוסיבית בפלטפורמה של גוגל, אך לא בשום מסך אחר. המצב השתנה מאז וכל הספקיות זמינות כיום על כל המסכים ואפילו yes+ עלו בשבועות האחרונים עם אפליקציות לכל המסכים החכמים הפופולריים ביותר.

עם זאת, הפער באפליקציות עדיין קיים לטובת google TV עם נגנים כמו Stremio ו-KODI שקיימים בפלטפורמה הודות לכך שהם מפותחים עבור google TV ו-Android TV (אין באמת הבדל בין השניים כיום).

הממשק של סוני (או של גוגל בעצם), מורכב ממספר אפליקציות מובילות בראש (שלא ברור כיצד הן נבחרות מבין כלל האפליקציות), ואז תכנים נבחרים מהאפליקציות הללו. פריים, אפל ויוטיוב מובילים, וכמובן שניתן להגדיר את הסדר שלהן במסך הראשי.

דווקא הכפתור של כניסות הוידאו מעלה רשימת אפליקציות וכניסות שניתן להגדירו לחלוטין. מדובר בתפריט שמאוד מזכיר את הממשק של WebOS בגרסאותיו הראשונות, וכיום הוא כמעט סטנדרט בכל החברות. הממשק ידידותי ונוח, ולכן הוא, ולא כפתור הבית, יוביל אתכם לרוב למעוז חפצכם. לא רק שניתן להגדיר שם איזה אפליקציות אלא שגם ניתן להגדיר את חנות ה-play store שם, שאינה זמינה, משום מה, בשום מקום אחר.

בתפריט הראשי יש מקום לצפייה בכל האפליקציות שמותקנות אצלכם, וכמובן שניתן לכלול אפליקציות שהן אנדרואיד וגוגל במהותן, כולל Duo שמאפשרת שיחות וידאו בסגנון facetime אך כמובן שנדרש לשם כך חיבור מצלמת USB שהיא תוספת בתשלום.

יכולות נוספות וייחודיות הודות לשימוש בגוגל TV, זו אפליקציית Calman for BRAVIA שמאפשרת כיול עצמי של המסך, כמובן שנדרש סנסור USB שנמכר בנפרד.

כל האפליקציות רצות באופן מהיר וחלק. מדובר באנדרואיד 10, והוא מעודכן באופן קבוע. כמובן שיש תמיכה מלאה בעידן+ וניתן לשלוט גם אם הטלוויזיה תקצה את כפתור ה-TV אל הערוצים של עידן+ או לכניסת HDMI.

גם החיפוש של גוגל עובד מצוין, כולל החיפוש הקולי.

אך לא הכל מושלם. העובדה שמדובר במערכת הפעלה שאינה של סוני מסבכת לעיתים את העניינים. לדוגמא, דיסני+ מגיע בשתי גרסאות והגרסה שבישראל היא לא זו שמותקנת עם המסך ולכן ישפאר, יבואנית סוני, עובדת קשה בכדי לשנות את ההגדרות ולמנוע את הצורך שיהיו לנו שתי אפליקציות דיסני+ שונות על המסך (לא טריוויאלי).

כך גם עם החיפוש מהתפריט הראשי שאינו עובד כשורה לחיפוש אפליקציות בעוד זה של google Play שחבוי היטב, עובד מעולה. בעוד שההגדרות רבות יהיו קלות ונוחות לשימוש לבעלי טלפוני אנדרואיד שיתרגלו די במהירות לממשק, חלק מההגדרות הן עמוקות ומורכבות אולי למי שאינו טכנולוג או חובב אנדרואיד מובהק.

סוני לא רק משתפת פעולה עם גוגל, יש כאן שיתוף פעולה מובהק גם עם אפל. לא רק שיש תמיכה מלאה ב-AppleTV+ (האפליקציה רצה מעולה באנדרואיד), המסך גם תומך ב-Airplay וב-Homekit.

המסך, בדומה לחברות אחרות מוסיף ערכות "שומר מסך" או מצב אווירתי. ניתן לבחור תמונות שלכם (מתוך google photos), עיצוב פנים חי (ספריות רקע אווירה) או צבעים שונים.

למרות שיש מורכבות מסוימת בממשק ובמערכת ההפעלה, יש יתרונות בתמיכה הישירה של גוגל, למשל בתמיכה של המסך בכל היכולות המתקדמות ביותר של YouTube, כולל HFR (קצב פריימים מוגדל), HDR (גוגל מאוד אקסקלוסיבית לגבי מי מקבל תמיכה מלאה שכזו בשל השימוש במקודד החדשני AV1) ו-4K. התוצאה הסופית מרהיבה.

גם נטפליקס מקבלת גרסא מעט חדשנית יותר, יתרון לכך שמערכת ההפעלה אנדרואיד כל כך פופולרית.

אז כאמור, מבחינת מבחר אפליקציות המסך מקבל ציון 11 מתוך 10, הודות לאפליקציות שנמצאות בו שאין שום דרך להשיגם במקומות אחרים. אך איך האפליקציות המובנות לתכונות כמו סטרימינג?

סוני מספקת מספר אפליקציות מובנות להזרים תוכן (אחת למדיה, שניה למוזיקה) בעוד שהן חשובות – יש לציין שיש מבחר רב מאוד של דרכים להזרים תוכן מהרשת המקומית ובכלל – כולל KODI ו-VLC שיודעות להזרים תוכן ב-SMB מהרשת המקומית. עוד נושא מורכב הוא חיבור הרשת שכמו בשאר היצרניות מוגבל ל-100Mbps. עם זאת, חיבור הרשת האלחוטית, אם אתם מספיק קרובים לראוטר/נקודת הגישה, מספק דרך לקפוץ מעל המכשול של 100M במקומות שדורשים זאת.

במבחני רוחב הפס, המסך לא הצליח לשמר חיבור של יותר מ-80Mbps ברשת קווית, אך הצליח לשפר זאת מעט והגיע ל-90Mbps בחיבור אלחוטי. יתכן שניתן לשפר זאת עוד בעזרת מתאם רשת ל-USB, אך התוצר הסופי עדיין לא הספיק בכדי לצפות באופן אמין בתכני בלוריי/BDUHD.

אפליקציית המדיה המובנית תמכה בתרגום בעברית מלאה (אך ללא תמיכה ב-BIDI, מה שאומר שסימני הפיסוק לא יהיו בהכרח במקום הנכון) אך רק עבור תכנים שהתרגום בהם נמצא בתוך קובץ הסרט. לא היתה תמיכה בתרגום -UPNP. יש לציין, עם זאת, שבעוד שזה היה סוף פסוק אצל היצרניות האחרות, התמיכה ב-VLC הופכת את זה כמעט לחסר משמעות מכיוון ש-VLC כן תומך בכך והוא גם עובד על פרוטוקול SMB, מה שהופך צריכת תוכן מאחד מהמחשבים ברשת לקל ביותר.

האפליקציות החיצוניות הללו כבר מבינות HDR (סוני גם תומכת ב-DV, למרות שאין שום אינדיקציות על HDR בכלל, כי מבחינתה זה סתם עוד פורמט וידאו), הן עובדות בקצב הנתונים המקורי של הוידאו, ותומכות ב-DTS (אך לא ב-DTS MA) ופורמטי דולבי (כולל TrueHD). גם HLG עובד, אך קבצי Atmos לא נגנו לי כראוי, יתכן שתמיכת התוכנה בהן יתווסף בעתיד.

הגדרות הוידאו ואיכות וידאו

למסך הגדרות רבות ולא ננסה לעבור על כולן כאן. מה שברור כאן הוא שאיכות הוידאו כאן היא ברמה אחרת ממה שסוני הציגה אי פעם. מעבד התמונה פשוט מעולה, ולכל אורך הבדיקות זיהיתי רק פעם אחת ארטיפקט עיבוד תנועה (בסדרה The peripheral המצויינת). הגרסה האחרונה של XR clarity הוא קפיצה באיכות ונדיר לזהות "טעויות" בהחלקת התנועה שלו. זו הסיבה שהשארתי, פעם ראשונה למיטב זכרוני, את ההגדרה של חלקות התנועה על מצב "אוטומטי".

למסך יש סנסור עוצמת אור חיצונית וגם Tone mapping מתקדם עבור HDR. המסך יודע לעבוד במספר מצבי תמונה. מצב קולנוע מגיע קרוב מאוד למכויל, אך ניתן להגדיר גם מצב שמרחיב את טווח הצבעים ומגביר את עוצמת האור למקסימום שהפאנל מאפשר.

QD-OLED מול WRGB OLED

כדאי אולי להתחיל ממה ההבדל בין QD-OLED, שכיום סמסונג דיספליי היא היצרנית היחידה שלו, לבין WRGB OLED, ש-LG Display היא היצרנית היחידה שלו.

OLED הוא בעצם חומר אורגני פלאי שמפיק אור באופן יעיל מאוד.

ב-WRGB OLED, יש מקור אור OLED אחד לבן עבור כל תת-פיקסל. הוא כבה לחלוטין כשאין אור, ומעליו מוצב פילטר בתצורת WRGB – כלומר, תת פיקסל אחד מקבל חריץ שמעביר אור לבן (בכדי לקבל לבן נקי), פילטרים אדום, כחול וירוק מעבירים כל אחד רק את האור בגוון המתאים מכל אחד משלושת התת-פיקסלים האחרים.

היתרון הוא אור מדוייק וחושך מוחלט, אך עם זאת, יש כאן אובדן של לא מעט אנרגיה. האור הלבן עובר בכל תת פיקסל דרך פילטר, מה שאומר שאורכי הגל שאינם עוברים דרך כל אחד מהפילטרים נבלעים ולכן יומרו באנרגיית חום (thermal energy) במקום להפוך לפוטונים. זה אחד החסמים שמקשים למסכי OLED לספק עוצמות אור חזקות כמו של מסכי LED ובמיוחד כאלה בטכנולוגיית quantum dot.

QD-OLED משלב את התכונות הפלאיות של Quantum Dots, אותם חומרי ננומטרים שמסוגלים לקבל אור באורך גל מסוים ולהוציא אור עוצמתי יותר באורך גל ארוך יותר. הפאנלים של QD-OLED בנויים בתצורת שלושה פיקסלים שכולם מפיקים אור בגוון כחול. מעל כל פיקסל כזה יש "פילטר" quantum dot, אך "הפילטר" הזה איננו חוסם אור אלא מסוגל להמיר את האור הכחול לגוון הנדרש. מעל תת הפיקסל הכחול אין כמובן פילטר כלל.

כך נראה מקרוב הפאנל QD-OLED, הרבה יותר דומה לתצורת הסאב-פיקסלים שאנחנו מכירים מטכנולוגיות אחרות. תאורטית מסך כזה יכול להגיע לעוצמות אור גבוהות משמעותית מ-WRGB בשל הניצול היעיל של האנרגיה, וכן לטווח צבעים רחב יותר בשל צמצום הזליגה בין הצבעים וחוסר הצורך בפילטרי צבע כלל.

ניתן באמת לראות במדידה הספקטרלית עד כמה יעיל מנגנון ה-Quantum Dots של הפאנל. הפאנל מייצר מעט אור בתדרים שבין צבעי היסוד – מה שמאפשר להם להפיק אור יעיל יותר.

באופן תמוה, המסך סירב בתוקף להתמודד עם מחולל הסיגנלים שלי (מה שהגביל מעט את מספר הגרפים שניתן לייצר), מה שאומר שמספר הגרפים במאמר יורד משמעותית למינימום ההכרחי…

המסך יצא מדויק למדי במצב הכיול ל-REC709 וכך גם ב-DCI-P3. הלבן של המסך נמדד ב-6574 מעלות קלווין (מתוך 6500K). עוצמות האור של המסך נמדדו גבוהות כצפוי: 492cd/m² עבור SDR, ולא פחות מ-971cd/m² עבור לבן ב-HDR. המסך לא רק שהגיע לעוצמות הללו באופן עקבי אלא שמר עליהם ולא הפחית לאורך זמן. הדבר נובע ככל הנראה מניהול חום יעיל מאוד של המסך/פאנל . כמו כן, עוצמות אור אלה מעידות על הביטחון של סוני בכך שהורדת החום בשל השימוש ב-QD, יוריד גם את הסכנה לצריבה, שהיא הסיבה העיקרית כיום לתקרה הנמוכה של עוצמות אור OLED (אם כי אנחנו רואים את זה מטפס עם השנים).

היתרון השני של QD-OLED אמור להיות ביכולות שלו להגיע לטווחי צבע רחבים בשל היעילות של הפאנל. כאן הופתענו ממש. במדידה שמיוצגת בגרף הבא, אפשרנו למסך להגיע למירב הצבעים שהוא מסוגל להם, והוא לא רק עבר את DCI-P3 באופן דרמטי, אלא שהוא לראשונה מתחיל להגיע לקצוות של REC2020, אותו טווח שאמנם קיים בתקנים אבל חשבנו שאנחנו רחוקים מלהגיע אליו בשנים הקרובות. המשולש הלבן הוא מה שנמדד על המסך, והאפור הוא DCI-P3 (מיוצג בצהוב בגרף העליון מוויקפדיה).

שימו לב שמשולש הצבעים רחב לא רק בציר ספציפי אלא בכל שלושת הצירים שלו – כחול, אדום וירוק כולם רחבים יותר, ונראה שרק הירוק עדיין יש לו דרך קטנה להגיע בכדי להגיע ל-REC2020.

זו גם הסיבה שרוויית הצבעים במסך הזה היא משמעותית, שכן אם ניתן למסך להפעיל את מצב "צבע חי" הוא ימתח את הצבעים החוצה מהמסגרת של הכיול, שזה משמעותי מאוד עבור תכני HDR. לחובבי הכיול המדויק חשוב לכבות תפריט זה אך מי שמחפש צבעים ייחודיים שעד כה לא היו בנמצא, הפאנל הזה מסוגל להגיע אליהם.

מקס הזועם צבעוני במיוחד על המסך.

סדרת בדיקות מסך שמאתגרות את הצבעים ואת הירידה לשחור אבסולוטיים הצליחו לרגש.

חיי פאי – סרט נהדר שמצליח לאתגר את המסכים בדרך כלל עם עוצמות אור קיצוניות וצבעים רוויים נראה מעולה.

גם rise of skywalker נראה מדהים.

בראד פיט נראה מדויק וחד בממזרים חסרי כבוד.

ולקינוח צפינו בעונה האחרונה ורוויית דם של נזירה לוחמת בנטפליקס.

ולבסוף שידורי טלוויזיה רגילים על גבי יס+ נראים פשוט טוב.

נסכם את איזור המדידות במדידות זמנים:

• במצב עיבוד נורמלי, המסך מייצר דיליי של 143 מילי שניות. משמעותי מאוד, אך מסביר את איכות התנועה החלקה.
• במצב "משחק", המסך מגיע ל-13.2 מילישניות של דיליי. לא הכי נמוך שראינו (שעומד על 5.8 מילי שניות), אך נמוך מאוד.

סיכום

מצאתי שהמסך מתסכל ומבריק בעת ובעונה אחת. מצד אחד, היה לי קשה עם מערכת ההפעלה שלעיתים הבריקה (עם Stremio ו-KODI) אך לפעמים היתה מסורבלת (איך שהמסך הראשי מסודר) או התנהגה באופן משונה (שגיאה בחיפוש מהעמוד הראשי).

סוני לא חסכה כאן בכלום: מהפאנל (שהוא הבהיר ביותר מעולמות ה-OLED שראינו, ועם הצבעים הכי רוויים שראינו מכל פאנל עד כה מכל הטכנולוגיות), עיבוד התמונה (שהוא פשוט מצוין), תמיכה בפורמטים (גם דולבי וגם DTS נתמכים), בפיצ'רים (עידן+, חיבור לוויני, חיבור כבלים) ואפליקציות לרוב.

המחירים נעים בין 9,790 ש"ח עבור 55", ו-13,490 ש"ח עבור 65"