אני אישית לא ממש אוהב סרטי גיבורי-על. הם כולם נראים ונשמעים כאילו שתקעו להם מקל באחוריים וההתייסרויות הרגשיות שלהם מעניינות לי את הת*ת. קחו למשל את ספיידרמן: מישהו באמת חושב שההתלבטות שלו בין כוח לאחריות מעניינת מישהו? האם יש באמת אפשרות לחוש אמפטיה לסופרמן שלא מצליח להשיג לעצמו דייט אחד ונראה תמיד כאילו שבזה הרגע הוא התיישב על נעץ?
לכן נהנינו כל כך מהסרט Thor: Ragnarok. כמה מרענן לראות מה אפשר לעשות ברגע שהבמאי מחליט שסרט גיבורי על צריך להיות משעשע ושלפעמים מותר לדמויות לא לקחת את עצמן יותר מידי ברצינות..
מעצבן אותי כשאומרים "אני ילך, אני יקנה". מעצבן אותי עוד יותר כשכותבים את זה.