אלא שלאזניים בררניות, כאלו שמורגלות לצלילים של מערכות קצת יותר מושקעות מהממוצע, יש ל-SB3 חסרון אחד משמעותי – איכות הסאונד שלו רחוקה מלעורר תיאבון...
לפני מס' חודשים זכיתי לביקור של מפלצת אודיופילית מרשימה ביותר: ה-Transporter http://www.slimdevices.com/pi_transporter.html. הנ"ל פשוט הפליא בביצועיו והותיר בי רושם עמוק ביותר - פשוט נשמע נפלא מכל הבחינות, ולטעמי מצדיק לחלוטין את עלותו (2000$ בחו"ל). קשה לי להאמין שנגן CD בעלות כזו יישמע אפילו קרוב!
הטרנספורטר עורר בי את החשק לנסות למצות קצת יותר את הפוטנציאל של טכנולוגיית ה-Streaming ורק לשפר את איכות הצליל הבינונית של ה-SB3 ע"י DAC חיצוני.
חיפוש ברשת העלה כמה מועמדים, חלקם הוזכרו בשרשור שפתח בנושא EyalW. אני החלטתי ללכת על כיוון שונה, אפילו קצת מוזר אם תרצו: NOS DAC. פירוש המושג NOS לא מתייחס כאן לשפופרות עתיקות יומין (היינו New Old Stock), כי אם לשיטת המרה Non Over Sampling.
קצת רקע על Oversampling
האתגר המרכזי בהעברת מדיה אנלוגית לדיגיטל, הוא איך לשחזר אותה לאחר מכן בצורה מדוייקת (וגם אם המקור הוא דיגיטלי, האזניים שלנו עדיין עובדות באופן אנלוגי...).
כאשר דוגמים אות אנלוגי לדיגיטלי, ומשחזרים אותו לאחר מכן, הוא נראה כמו אוסף של קפיצות (מדרגות) המייצגות את הדגימות שנלקחו מהאות המקורי. כעת, יש צורך "להחליק" את אותן מדרגות על מנת לשחזר את האות המקורי ולהפטר מתוצרי הלואי - כמו שניתן לראות בשרטוט כאן:
בסוף שנות ה-80, הוציאה פיליפס, מפתחת הקומפקט-דיסק, את טכנולוגיית ה- Four Times Oversampling. הטכנולוגייה כללה רכיב פילטר דיגיטלי SAA 7220 שתפקידו לקלוט את זרם הביטים המגיע מיחידת הקריאה (טרנספורט), לשחזר ממנו את אות השעון המקורי, לבצע את פעולת ה-Oversampling ולהוציא זרם ביטים ואות שעון בנפרד לרכיב DAC מסוג TDA1541. הרעיון הכללי של Oversampling הוא פעולה מתמטית, המתבצעת ברכיב הפילטר הדיגיטלי, המעלה את תדר הדגימה (במקורו 44KHz) על מנת לאפשר סינון פשוט יחסית של תוצרי הלואי של הדגימה הדיגיטלית (בקיצור Anti Aliasing).
אני לא מתכוון להעמיק כאן יתר על המידה במושגים הקשורים לדגימה ופיענוח דיגיטלי, במקום זאת אני ממליץ בחום רב לקרוא את המאמר המצויין הזה העוסק בפרוייקט דומה: http://www.tnt-audio.com/clinica/convertus1_e.html . שני תרשימים שלקחתי מהמאמר, מאפשרים להבין ביתר קלות את פעולת ה-Oversampling.
בתרשים הראשון ניתן לראות את אות השמע לאחר שעבר דרך מערכת של אנלוגי—דיגיטלי—אנלוגי, ללא Oversampling. המערכת משחזרת את המידע המקורי (צבוע בסגול) ומוסיפה תוצרי לואי של תדר הדגימה (ללא צבע) שהם בעצם שכפול של הסיגנל המקורי, בתדר גבוה יותר (התלוי בתדר הדגימה). אם ברצוננו לסנן את תוצרי הלואי, עלינו להפעיל מסנן מעביר-נמוכים (מסומן באדום), שיש להניח שיפגע במידע המקורי – הרי זה קשה מאד לממש מסנן אנלוגי חד כל כך!
בתרשים השני ניתן לראות את תוצאת הפעולה המתמטית הנקראת Oversampling. כתוצאה מפעולה זו, הוזזו תוצרי הלואי לתדרים גבוהים בהרבה (במקרה המתואר 4 Times Oversampling). כעת, ניתן ליישם מסנן הרבה פחות חד שגם יזיק הרבה פחות למידע המקורי (שוב, מסומן באדום).
בתחילת שנות ה-90, כל היצרנים שעבדו בשיתוף עם פיליפס הוציאו נגני CD על בסיס רכיבי SAA 7220+TDA1541 - מרנץ, מרידיאן, NAIM, ארקאם, רוטל ועוד.
בנוסף, הוציאה פיליפס גרסה פשוטה וזולה יותר של ה-1541, שסומנה TDA1543 Non OverSampling והייתה מיועדת למכשירים זולים ובסיסיים יותר. ה-1543 קטן יותר פיזית, זול בהרבה ואינו מצריך רכיב נוסף של פילטר דיגיטלי אך יחד עם זאת, במידה ורוצים "להפטר" מתוצרי הלואי של הדגימה הדיגיטלית, יש צורך לבנות מסנן אנלוגי שפועל כבר בתחום השמע ופוגע במידע המקורי.
טכנולוגיות מתחרות שיצאו במקביל כמו ה-One Bit של פיליפס ו-MASH של מאצושיטה, אפשרו מימוש פשוט יותר וזול יותר של ממיר DAC ללא צורך בהפעלת מסנן אגרסיבי וכך ותרמו להעלמותו המהירה מהשוק של ה-1543 כך שלמעשה הוא הוכח ככשלון מסחרי... עד לפני מס' שנים כשהתגלה מחדש ע"י קהילת ה-DIY.
תחייתו המחודשת של ה-NOS-DAC
בשנת 96, פרסם יפני בשם Kusunoki, מאמר מצויין המסביר את יתרונות שיטת ה-Non Over Sampling - http://www.sakurasystems.com/articles/Kusunoki.html. הרעיון פשוט, ממש כמו השיטה עצמה - כל עוד לא מגדילים את תדר הדגימה, המערכת חסינה יותר ל-Jitter וכן מגיבה טוב יותר לשינויים מהירים על ציר הזמן (שזו, כך טוענים, המהות המוזיקלית...). Kusunoki גם העלה טענה שוברת מוסכמות וממש מהפכנית - במקום להלחם בתוצרי הלואי של הדגימה הדיגיטלית באמצעות מסננים (בין אם דיגיטלים או אנלוגיים), למה שלא ניתן לאוזן עצמה לפעול כמסנן מעביר נמוכים?! כמובן שאפשר תמיד לסווג טיעון שכזה כוודו טהור, וגם להראות מדידות שמוכיחות את הבעייתיות שבטענה זו, אבל זה כבר ידוע ממזמן שהאזניים שלנו לא תמיד מתנהגות כאוסצילוסקופ...
Kusunoki גם הראה שניתן לחבר במקביל מס' רכיבי TDA1543 ועל ידי כך לצמצם למינימום את השגיאה המצטברת של כל אחד מהם - למשל, נניח ו-DAC אחד טועה ב +0.1%, והשני ב -0.1%, הרי ממוצע השגיאות הכולל יהיה אפס. באנלוגייה מוגזמת אבל רלוונטית, אפשר לחשוב על הטעות הסטטיסטית של מדגם טרום-בחירות שייערך בין 10 אנשים, לעומת מדגם של 1000 איש. המאמר של Kusunoki היווה את הבסיס למוצר של 47Labs היפנית בשם Progression DAC, הנמכר היום ב-2700$ - http://www.sakurasystems.com/products/47dac.html .
כמה שנים מאוחר יותר, ב-2003, הראה גרמני חובב DIY, כי ניתן לשים 8 ואפילו 16 רכיבים במקביל, וכך לצמצם עוד יותר את השגיאה המצטברת, ולהגיע אפילו קרוב יותר ל"אמת" של המידע המוזיקלי. הנ"ל אף הראה שהשיטה הטובה ביותר לחבר רכיבים במקביל היא באמצעות... מגדל!
לאחרונה, זכתה התאורייה של Kusunoki לעדנה, ודווקא עכשיו, כמעט 20 שנה לאחר שהוציאה פיליפס את ה-TDA-1543 שנכשל מסחרית, גואה הפופולריות שלו – בינתיים בקהילת ה-DIY בלבד. חוץ מ-47Labs, אין הרבה חברות מסחריות שהלכו בנתיב הזה - הרי כולם יעדיפו לדבוק בטכנולוגייה מודרנית של 24bit/96KHz, מאשר לעשות שימוש בטכנולוגייה בת 20 שנה...
Ahhhhhh!!
כמו בכל תחום, גם כאן גילו יצרנים סינים עלומי שם את הפוטנציאל המסחרי, ובשנתיים האחרונות ניתן לקנות מסין כל מיני וריאציות על הנושא הבסיסי - TDA-1543 בקונפיגורציה של 4 או 8 במקביל. אחת מאותם מוצרים הוא ה-DAC-Ah, שנמכר בתרי זוזים דרך Ebay וזכה לסיקור מאד נרחב ברשת. למשל סקירה שמשכה את תשומת ליבי כאן: http://www.enjoythemusic.com/magazine/ ... dacah.htm , בה מסוקרת גרסה משופרת של ה-DAC-Ah שמחירה 1250$. הסקירה גרמה לי להרים גבה ולרצות לבדוק את הנושא בעצמי.
ה-DAC Ah ניתן להזמנה כמוצר מוגמר או לוח אם בלבד, ומבוסס על הרעיון המקורי של Kusunoki, תוך שימוש בשמונה רכיבי DAC במקביל וקצת "עיגול פינות" בהשוואה למעגל המקורי. דוגמה אחת היא שימוש במייצבי מתח פשוטים יחסית וכן הוספת מגברי שרת במוצא (בניגוד לפילוסופיה היפנית הדוגלת במינימום של רכיבים במסלול הסיגנל).
לאחר שקיבלתי את ה-Dac Ah, לא טרחתי אפילו להאזין לו, מבחינתי הוא הפך באותו רגע לעכבר מעבדה שעתיד לעבור התעללות קשה
. כמו כל מוצר סיני שמכבד עצמו, המעגל של ה-DAC-Ah פשוט יחסית: כניסת SPDIF קואקסיאלית המעבירה את זרם הביטים היישר לרכיב "מקלט" שתפקידו בין השאר לשחזר את השעון המקורי של המידע, תוך סינון ה-Jitter, ולהעביר קוי שעון ו-DATA נפרדים, אותם יכול לפענח רכיב ה-DAC (מומלץ לקרוא על שיטת חיבור I2S כאן: http://en.wikipedia.org/wiki/I²S .
המקלט מחובר ישירות ל-8 רכיבי DAC TDA1543, ומשם, דרך מסנן נגד-קבל בסיסי, שתפקידו אינו להחליק את המדרגות אלא למנוע רעשים בתדר RF מלחדור למגבר, דרגת המוצא מבוססת על חוצץ פשוט מבוסס מגבר שרת.
רשימת השיפורים שבוצעה חורגת מהמקובל, החלטתי לא להכניס שום רכיבי וודו או מחברי RCA אקזוטיים-סופר-יקרים, במקום זאת החלטתי להתמקד בדברים החשובים באמת – מייצבים טובים יותר (על כרטיסונים קטנים יחסית), מגברי שרת מהסוג הכי טוב שאני מכיר – OPA627, החלפת רכיבים פאסיוים לאיכותיים יותר, בעיקר במסלול הסיגנל, והוספת כניסה קואקסיאלית BNC.
את תוצאות השדרוג אין לי אפשרות לכמת, שכן לא שמעתי את המוצר המקורי, אבל אני בהחלט נוטה להסכים עם סקירה של מוצר דומה : http://www.enjoythemusic.com/magazine/ ... dacah.htm , ובדיוק כמו בסקירה, גם אני ביצעתי את ההשוואה מול המרידיאן G08 (בחסות טרמולו - יבואנית מרידיאן) והגעתי למסקנות דומות.
סיכום ומסקנות
אין ספק שמדובר כאן במוצר מהפכני – במחיר זעום וקצת השקעת זמן, מתקבלת כאן מפלצת קטנה אך אימתנית שתגרום לכל אחד לרצות להקשיב ל-SB3 עוד ועוד ולהעריך אותו מחדש - וכל זאת למרות השימוש בטכולוגייה בת 20 שנה...
הצעד הבא? בהמשך בכוונתי להוסיף עוד 2 כניסות דיגיטליות (4 סה"כ), מבוקרות ע"י שלט רחוק. בנוסף, מאמר שקראתי ועורר את סקרנותי, מדבר בשבחו של DAC מבוסס TDA1543 עם שנאי מוצא במקום מגברי שרת, מה שאומר מסלול סיגנל פשוט יותר וקצר יותר עם פחות רכיבים בדרך – בקיצור יש עוד מה לעשות... המשך יבוא מן הסתם.
