קצת על הבמאים

אהרון קשלס (37) ונבות פפושדו (33) הכירו לראשונה בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל-אביב, אהרון (שגם למד בחוג כמה שנים לפני ובאותן שנים היה מבקר קולנוע עבור עיתונים כמו "רייטינג ו"גלובס") היה מרצה במחזור של נבות. כאשר נבות סיים את התואר הוא הציע לאהרון לכתוב ולביים ביחד סרט. ב-2010 יצא למסכים "כלבת" שזכה לכותרת "סרט האימה הישראלי הראשון". הסרט זכה להצלחה בקופות ולביקורות טובות ,הוקרן בפסטיבלים שונים ברחבי העולם ופתח את הדלת לשורה של סרטי אימה נוספים תוצרת כחול לבן שבאו אחריו.

איך נוצר "מי מפחד מהזאב הרע"?

במהלך סיבוב הפסטיבלים של "כלבת" אהרון ונבות הבינו שזה הזמן לעבוד על עוד סרט. תוך כדי הנסיעות הם כתבו את התסריט על שלל דראפטיו ושנה אחרי הוא כבר צולם. התוצאה היא "מי מפחד מהזאב הרע". הסרט מוגדר ע"י צמד היוצרים כמותחן נקמה קומי ואגדת ילדים למבוגרים. בחודשים האחרונים הסרט יצא לסיבוב פסטיבלים מרשים ברחבי העולם. הוא הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל "טרייבקה" הנחשב ושם הוא גם נקנה להפצה ברחבי ארצות הברית. בפסטיבל "בוסאן" בדרום קוריאה הוא זכה לשבחים מקיר לקיר. פסטיבל "פנטזיה" הקנדי הגדילו לעשות ונתנו לו את פרסי הסרט והתסריט הטובים ביותר (שזה הישג מרשים לסרט ישראלי). באירופה הוא הוקרן בפסטיבלים שונים בצרפת ובגרמניה ובסוף אוגוסט הוא יזכה לכבוד לנעול את פסטיבל "פרייטפסט" הבריטי שנחשב לפסטיבל המוביל לסרטי פנטזיה ואימה. השבוע יצא הסרט לבתי הקולנוע שלנו כשאת יציאתו מלוות ביקורות מפרגנות שנכתבו עליו ו-11 מועמדויות לפרסי "אופיר", בין היתר בקטגוריות הבימוי והתסריט. אחרי שראיתי אותו אני יכול להגיד לכם בפה מלא שההייפ מוצדק בחלקו. הסרט הוא סרט טוב מאוד. הוא היה יכול להיות מצוין אבל יש לו כמה מגבלות שדי תוקעות אותו במקום.

העלילה

לפני שנגיע לביקורת הנה העלילה על קצה המזלג. במרכזו של הסרט עומדת פרשיית חטיפה ורצח מזעזעת של ילדות קטנות. מיקי (ליאור אשכנזי) הוא השוטר שאחראי לחקור את הפרשה .מיקי חושב שהחשוד העיקרי הוא דרור (רותם קינן) , מורה לתנ"ך שנראה כאילו הוא לא יכול לפגוע בזבוב. מיקי לוקח את דרור למקום מבודד וחוקר אותו ומנסה לחלץ ממנו מידע בכוח. דרור טוען שהוא חף מפשע, החקירה עוברת לפסים אלימים וילד שנקלע בטעות למקום מצלם את החקירה ומעלה אותה ליו-טיוב. המפקד של מיקי (דביר בנדק) מסלק אותו מהטיפול בתיק אבל מיקי נחוש שדרור אכן חטף ורצח את הילדות ומנהל חקירה משלו כדי להביא את דרור למשפט ומאסר. מה שהוא לא יודע זה שגידי (צחי גראד המעולה), אביה האבל של הילדה האחרונה שנרצחה, מחליט לקחת את העניינים לידיים. הוא חוטף את דרור לבית מבודד ונותן למיקי הצעה לחקור ולענות ביחד איתו את דרור עד שידעו מה קרה עם הילדות. מכאן העניינים רק מתחילים להתחמם ולהסתבך.

לפני הביקורת – הבהרה ואזהרה

היו כאלה שטענו כי הסרט אלים מאוד ולא קל לצפייה אז החלטתי לעשות לכם סדר בשמועות. הסרט מוגבל לגיל 16 ע"י המועצה לביקורת סרטים ומחזות. הוא כולל כמה סצינות לא קלות לצפייה וקצת אלימות גרפית. מבחינתי הוא לא אלים כמו שחשבתי שהוא יהיה אבל זה טעמי האישי, הוא מאוד מטריד ועוכר שלווה ובגלל זה הוא לא מומלץ לאנשים בעלי קיבה רגישה או עצבים מרוטים. מה שכן האלימות והקטעים שנחשבים "קשים" לצפייה מאוזנים בהרבה מאוד הומור אבל לזה כבר נגיע בהמשך.

נתחיל בדברים הטובים שיש לי להגיד על הסרט ויש לא מעט

במהלך הצפייה שפשפתי כמה פעמים את העיניים וצבטתי את עצמי כדי לוודא שאני אכן רואה סרט ישראלי. כבר הרבה זמן לא ראיתי סרט כחול לבן מושקע כל-כך. אהרון קשלס ונבות פפושדו אוהבים מאוד קולנוע וזה ניכר בכל דקה ובכל פריים בסרט. הבימוי של שניהם מסוגנן ומהודק. הם יודעים בדיוק מה יצחיק את הקהל, מה יקפיץ אותו ומה יגרום לו להזדעזע והם שולטים בזה היטב. הם גייסו לסרט את האנשים הכי טובים בכל תחום בתעשייה הקטנה שלנו. הצילום של גיורא ביח והפסקול של חיים פרנק אילפמן תורמים שניהם ביחד וכל אחד לחוד לאווירה המלחיצה והקלסטרופובית שבה הסרט מתרחש. העריכה של אסף קורמן מסדרת את כל הפריימים כמו מגדל רב קומות. השימוש בעריכת הסאונד (רונן נגל) מצוין ויש גם השקעה גדולה בעיצוב האומנותי (ערד שוואט), באיפור (אלינור גיגי אדוני) ובתלבושות (רונה דור). גם המשחק מצוין. צחי גראד נותן כאן הופעה גדולה מהחיים בתפקיד גידי, ליאור אשכנזי ורותם קינן משחקים טוב בתפקיד השוטר והחשוד העיקרי שהגבולות ביניהם מתערערים אבל מי שגונב מכולם את ההצגה הוא דובל'ה גליקמן בתפקיד קטן אבל משמעותי מאוד. הימור שלי, הסרט יזכה באופיר על הצילום, הפסקול, העיצוב האומנותי, האיפור, העריכה ופרס השחקן הטוב לצחי גראד .

אבל עם כל הדברים הטובים שיש לי להגיד על הסרט הזה, יש לו גם כמה מגבלות שקצת הורסות את ההנאה ממנו

המגבלה הראשונה היא חוסר האחידות וההתפזרות שלו – חצי השעה הראשונה מאוד מטרידה, מלחיצה ועוכרת שלווה. זה מתחיל בסצינת כותרות הפתיחה שמסבירה לנו מה הולך לקרות, ממשיך בהצגת הדמויות הראשיות בעלילה ומתפתח בצורה מעניינת עם כמה סצינות ממש מרשימות. כאשר הסרט עובר למרתף שהיא נקודת ההתרחשות העיקרית של הסרט הוא מתחיל להתבלבל. יש בסרט לא מעט קטעים אלימים ולא נעימים לצפייה אבל היוצרים מאזנים אותם עם כמות גדולה של בדיחות שדי חוזרות על עצמן, חלק ממש מצחיקות וחלק ממש לא ככה שאתה שאתה גם לא יודע אם זה סרט אימה או קומדיה ואתה לא יודע עם לצחוק או לכסות את העיניים כדי לא לצפות בקטעים הקשים. הבעיה האמיתית מגיעה לקראת הסוף, אז מקבל הסרט תפנית מפתיעה שאמורה לשנות את כל מה שחשבנו על הדמויות בסרט אבל במקום זה היא נועדה למשוך זמן כדי שהתסריטאים יגמרו לקשור את הקצוות של העלילה בצורה די חובבנית עד לסיום שאותי די איכזב. אם היו מורידים ממנו רבע שעה, מורידים טיפה מההומור ומתמקדים יותר בקטעים המטרידים (שהם הקטעים הקשים באמת ) ולא באלימות הגרפית אז הוא היה יכול להיות סרט מצוין.

המגבלה השנייה היא התסריט- התסריט הוא החוליה החלשה של הסרט. מצד אחד הוא מציג קו עלילה מעניין ביותר, הדיאלוגים שנונים ויש כמה סצינות שנחרטות בזיכרון. מצד שני לקראת האמצע קו העלילה נאבד והסרט מתחיל להתבלגן עד לסיום. שיפוץ והידוק של הדקות האחרונות שלו ושינוי של הסוף היה מתקבל כאן בברכה ויש לי תחושה שהרימייק האמריקאי שיעשו לו בקרוב יהיה אחרת לגמרי.

בקיצור- למרות המגבלות שכתבתי קודם, המשקל של הדברים הטובים הוא הרבה יותר גדול. כדאי לראות את "מי מפחד מהזאב הרע", להצטמרר, ליהנות ולהרגיש כאילו אנחנו בהוליווד אבל בעצם נמצאים בצומת גלילות.

מי מפחד מהזאב הרע – ישראל 2013. 110 דקות. תסריט ובימוי: אהרון קשלס ונבות פפושדו. שחקנים: ליאור אשכנזי, צחי גראד, דבל'ה גליקמן, רותם קינן, דביר בנדק, מנשה נוי, נתי קלוגר רוזנברג, קייס נאשף, עמי וינברג, גיא אדלר, ארתור פרי, גור בנטביץ'.