מחר בוטלו כל תחרויות הכדורגל.
הפעם בעקבות קרבות האיגרוף החופשי בין בני לוד להפועל רמת גן.
לא זוכר תקופה כזאת בכדורגל הישראלי ששחקנים,מאמנים מכסחים אחד את השני בקרבות כמו עולם שלישי.
נדבקנו מימצריים
זה כבר לא תחרות,זה יותר קרוב למלחמה בסגנון הרבץ כפי יכולתך בסגנון חופשי-ישראלי
האלימות היא בקרב המאמנים סדרנים והשחקנים זה התחיל באכזריות של יגאל ממן ובפרימיטיביות של גניש והמשיך בעונש המגוכח שנתן בית הדין העליון האלימות במשחק האחרון בלאומית נולדה שכן כתוצאה מהעונש האשמה היא אצל אותם דיינים אשר נתנו לגיטימציה לאלימות וכאוס בענף.
זה עונש קולקטיבי לכל האוהדים-אף אוהד לא מעורב.נטו עסקנים ושחקנים.לא ראיתי שום עסקן עם תג זיהוי כמו בתחרויות רשמיות,יותר מידי אנשים מקרב הקבוצות נמצאים על כר הדשא,וחלקם אמור לעבור ליציע.
תרשו לי להסתכל על התמונה הכוללת.
האלימות בספורט היא רק סימפטום. הבעיה היא שהחברה שלנו אלימה בין אם זה בהתנהגות ובין אם זה בשיח הציבורי.
אלימות בכבישים, אלימות במועדונים, אלימות ברחוב, אפטיות וחוסר אכפתיות באופן כללי מכל מה שלא נוגע לנו באופן אישי.
באופן עקרוני יש הרבה אשמים, למעשה כולנו אשמים אבל תרשו לי להציג פה כתב אישום ( סוג של ) כנגד התקשורת הישראליית, במציאות שהיא מייצרת ודרך הרטוריקה שבה היא משתמשת ואני אסביר.
ראשית, אחד מתפקידה של התקשורת ( יש לה הרבה תפקידים ) הוא להעלות נושאים לדיון במרחב הציבורי. בואו ונתעלם רגע מהנושאים שאותם בוחרת התקשורת להעלות ( גם זה נושא מעניין לכשלעצמו ) ונתמקד באיך היא מטפלת בהם מבחינה רטורית ( השפה שבה היא משתמשת והצורה שבה היא חושפת את הנושא במרחב הציבורי ).
תחום הספורט :
למשל תוכנית כמו יציע העיתונות בערוץ הספורט. לכאורה יושבים שם אנשים שאני לא יכול לחשוד שהם אינם אינטיליגנטיים ( רסקין, קופמן, סהר, שרף וכיו"ב, לכל הפחות אנשים נורמטיבים, רובם כנראה עם השכלה אקדמאית ) ועדיין התוכנית הזאת מתנהלת כמו שוק בעיקר בגלל אחד שהפך את פה הג'ורה שלו ( לא משנה כרגע שהוא צודק בהרבה דברים שהוא אומר ) לעסק שמגלגל מליונים בשנה. במקום שאדם כמו רון קופמן יקח את הכשרון שלו ויתעל אותו למשהו חיובי, הוא פשוט מטנף את המרחב הציבורי בצעקות וקללות. בסופו של דבר אף אחד לא מבין על מה הוא מדבר, למה הוא כועס והאם הוא באמת צודק. כל מה שזוכרים זה את קופמן כועס, נוהם, צועק ומקלל ואת זה שתבעו אותו על הוצאת לשון הרע איזה 217 פעם. ואח"כ מתפלאים שאוהדי כדורגל נוהמים ומקללים. אם לקופמן מותר ( הוא הריי בטלביזיה ) אז בטח שגם להם מותר ואתם יודעים מה ? הם צודקים.
דוגמא נוספת, גבי גזית מזה שנים עיתונאי מוערך, בשנים האחרונות מגיש תוכנית ברדיו האזורי 103. כידוע תחנה פרטית שנשענת על אחוזי רייטינג. במקום שאדם כזה שאני משוכנע שכל כוונותיו הם רק טוב ( בלי טיפה של ציניות ) ישתמש בכוח שיש לו ( קהל מאזינים, ידע בעינייני היום מעל הממוצע ואינטיליגנציה אישית ) הפכה התוכנית שלו למעין מונולוג על כל מה שרע במדינה שלנו (יש הרבה רע אבל יש גם טוב ) ומתקפה על כל מה ששונה ממה שגבי גזית מייצג או מהמגזר אליו הוא משתייך. האמת ? זכותו, השאלה היא מה הוא משיג בזה ( רייטינג וכסף ) ובאיזה מחיר ( טינוף הספירה הציבורית והעמקת התהום בין מגזרים שונים בחברה ). אותו כנ"ל הבחור העצבני שאחריו. לא ארחיב עליו את הדיבור. 100% כוונות טובות ( קיבל ממני קרדיט למרות שאני לא סגור על ה 100 ) , 0% תוצאות. צעקות, קללות, גועל נפש. לא מצליח להבין מי האנשים שמאזינים לקקפוניה הזאת ואיזה אינטרס יש למפיקים לבחור את המאזינים הכי עילגים ( רייטינג ? הכנה לזהבי להנחתה ? ).
כותרות העיתונים המרכזיים גם הם הפכו לסוג של "שוק". מי יותר צועק , מי יותר בולט, מי יותר בוטה.
חברים, זה משטח את המציאות שהיא הרבה יותר מורכבת מ"רע" מוחלט ו"טוב" מוחלט. זה מנוון את הדיון הציבורי והופך אותו לרדוד בכך שהוא מחייב את הקורא "לבחור צד" ו"מבריח" את אלה שמבינים את המורכבות של הנושא המטופל. בסופו של דבר הדיון הציבורי מכיל רק את הדעות הקיצוניות משני הצדדים .. וכך גם משתלטים הקיצוניים על השיח הציבורי ובסופו של דבר על החברה כולה.
דוגמא נוספת. נושא הדרת הנשים במגזר החרדי שסוקר בהרחבה ( יתרה ? ) בחודשים האחרונים. אין ספק שזו תופעה מטרידה ומגעילה אבל אף אחד לא נתן את הדעת על כך שזו בהחלט לא תופעה יחודית למגזר החרדי.
אם נתבונן דווקא במגזר החילוני שלדעתי רובנו פה משתייכים אליו נגלה שנשים מרוויחות בממוצע 30% פחות מגברים כאשר הן עושות את אותה העבודה - אותה משרה ( נתוני הלמ"ס לא המצאתי תבדקו). האם זו אינה סוג של הדרה ?
האם העובדה שכמעט ואין מנהלות בחברות הציבוריות זו לא הדרת נשים ? האם פרסומת של בר רפאלי עם חזיה ותחתונים על בניין בדרך איילון זו לא התיחסות מבזה לנשים ? ( בר רפאלי לפחות מרוויחה מזה כסף אבל תשאלו את עצמכם מה זה גורם לכם - גברים, לחשוב על נשים .. )
והשאלה הכי חשובה , האם ההתעסקות בהדרת נשים במגזר החרדי לא מסיטה את הדיון הציבורי וגורמת לנו שלא להתעסק בהדרת הנשים במגזר החילוני .. האם באמצעות הגדרת ה"אחר" וכל מי ששונה ממני כ"רע מוחלט" וכ"פרימיטיבי בתפיסותיו" הופכת אותי בהכרח ל"נאור יותר" ? אולי ל"אדם טוב יותר" ? אחד שאולי "מגיע לו יותר" ? מממ... לא בטוח.. מעניין לא ?
אז למה זה קורה ?
משיקולי רייטינג, הפסיקה התקשורת להתעסק בתוכן. העיסוק בתוכן הפך לנישה. רוב כלי התקשורת המרכזיים עוסקים בצורה ובהכרח גורמים לנו להתעסק גם כן בצורה.. וכשמתעסקים בצורה המציאות הופכת למעוותת, מקוטבת שטוחה ורדודה תוצאה של והדיון הציבורי הרדוד והשטוח - כזה ששום דבר ממשי לא יכול לצאת ממנו.
דוגמאות לעיסוק ב"צורה" על פני "תוכן" : העיסוק בכמות המפגינים בקיץ שעבר. האם זה באמת משנה אם היו 100, 200 או 330 אלף ? האם לא יותר חשוב להתעסק במהות ? במה מבקשים, למה מבקשים, מי מבקש, האם זה באמת מגיע והאם זה בכלל ריאלי ? ומה יצא לנו בסוף ? נכון, כלום ושום דבר ( וכמה משרדי יחסי ציבור שעשו המון כסף.. ומדובר במליונים ). אפשר להאשים רק את עצמנו.
מאבק וועד עובדי הרכבת .. מישהו בכלל מבין על מה רבים שם ? ומה זוכרים ? נכון, את גילה אדרעי אוכלת פלאפל ואח"כ מאחרת לישיבת בית משפט. מזל שהיא לא אמרה לשופט שהיא נתקעה בתחנת רכבת ..
מאבק הרופאים המתמחים, לכאורה טענותיהם מוצדקות, בפועל, הפרת צווי בית משפט והפרת הסכם קיבוצי שבסופו של דבר רק החלישו את ההסתדרות הרפואית, המתמחים אולי קיבלו עוד כסף - מס שתיקה , אבל הרפואה הציברוית לא הרוויחה דבר וחצי דבר. המתמחים החדשים אלה שנכנסים למערכת השנה ובשנה הבאה, יצטרכו להאבק שוב בעוד כמה שנים על אותם דברים בדיוק, עם נתוני פתיחה קשים יותר ועם הסתדרות רפואית חלשה יותר..
העיקר שבפועל שוב בזבזו כסף על יועצי תקשורת ומשרדי יחסי ציבור שכל מטרתם היתה לייצר את הכותרת הבאה ( עדיפות למשהו עם ליצמן ושיהיה הכי בוטה שאפשר ) בשביל להמשיך ולייצר באאז. העיקר שצילמו את ציפי ליבני צועדת עם דוקטור אידלמן כי זה מה שבמאת חשוב.
דרך אגב, משטרת ישראל מבקשת את עזרת הציבור בחיפושיה אחר אחת , ציפי ליבני. נראתה לאחרונה עם ג'ינס וחולצת טריקו לבנה כאילו יצאה משיר של שלמה ארצי, כשהיא בעמדת ה די-ג'י במועדון החתול והכלב, קרליבך 23, תל אביב - ולא, זאת לא פרסומת ..)
כן כן, אני יודע שזה פוסט מייגע ואולי לא לכולם זה נראה קשור לאלימות בכדורגל אז תנו לי בכל זאת לנסות ולקשור את זה..
כלי תקשורת שעוסקים בצורה ולא בתוכן מסכנים את החברה והופכים אותה לאפטית וא-פוליטית.
הדיון הציבורי הופך לרדוד ומנוון ולכזה שלא ניתן להפיק ממנו תוצאה ממשית כלשהי שתורמת לחברה. הספרה הציבורית הפכה למקום בו מתרחבים השסעים בין החלקים בחברה מה שבסופו של דבר גורם להמעמקת הבידול והשנאה בין הפרטים בחברה. זה יכול להתפרץ על רקע של מוצא ( עדתי ), על רקע סוציו אקונומי, על רקע דתי או אידיאולוגי וכשחושבים על זה רוב השסעים האלה גם חופפים .. וכן, גם על רקע של אהדה לקבוצה שלובשת חולצה אדומה או צהובה..
בסופו של דבר, העדר תוכן ממשי מחזק את הקיצוניים משני הקטבים והופך את החברה לכזו שבה סבלנות וסובלנות הפכו למושגים שניתן למצוא רק במילון. זו חברה בה סולדים הפרטים מכל מה שהם תופסים ככזה שאינו מייצג אותם או את הערכים שלהם ( אלה שעוד נשארו להם ). זוהי חברה מנוכרת שאין בה מעורבות אמיתית של פרטים בתהליכי ההנעה החברתיים שנחוצים לחברה אנושית מתפקדת ובריאה.
שבת שלום ..
בעבר טכנאי סאונד באולפני טריטון כיום עוסק בתחום ההי-טק. הקולנוע שלי
להבדיל....
הייתי במשחק NBA בארה"ב ונחשו מה, שום קללה!! משום סוג!
לקראת סוף המשחק היה מישהו אחד שהתחיל טיפה "להתחמם יותר מדי",
ופלט פעם אחת את המילה פריקינג. ישר בא אליו סדרן ואמר לו להרגע.
אחרי 2 דקות הוא חזר על המילה והיה טיפה להוט מדי, וישר באו אליו 3 סדרנים להוציא אותו החוצה!
ואצלנו... קללות צעקות נהמות ועוד ועוד.
אין פלא שמפה ועד מכות הדרך מאוד קצרה.
כנראה השחקנים הבינו שממש לא כיף לראות את המשחקים בארץ,
אז הם החליטו לנו לתת סיבה אחרת לצפות...
תגובתך הינה אחת התגובות/כתבות שהכי נהנתי לקרוא בשנה האחרונה
אני כל כך מסכים עם כל מילה שקראתי את התגובה פעמיים וחצי
אי אפשר לתאר את המציאות בצורה טובה יותר
פשוט לגזור ולשמור
נ.ב.
שאתה כותב שוב תגובות מעניינות כאלו שלח לי קישור בכדי שלא אפספס
