11 שנים אחרי שיצא, הבמאי אנג לי עיבד למסך הקולנוע את הספר רב המכר של יאן מרטל "חיי פיי" ועשה ממנו סרט שהוא חוויה טובענית ושואבת מצד אחד, אבל יפה ויזואלית, מותחת ומרתקת מצד שני. הנה הביקורת.
ראיתי ויכול להוסיף שהסרט באמת נהדר שווה צפיה בתלת מימד, הסרט משאיר אותך בסוף עם ההרגשה שחווית מסע עם הדמויות. עדיין לא הגיע לרמת החוויה הרגשית ש"חומות של תקווה" הצליח להביא המוני צופים, אבל בהחלט לא רחוק משם.
אגב, היו אנשים (שבניגוד למה שכתבת) שלא ממש הצליחו להתנתק מהטלפונים המאוד בוהקים שלהם באמצע הסרט - אני רוצה רק להגיד להם שהם חוצפנים וחסרי התחשבות ומקווה שהתופעה הזאת תיפסק. אני מבין שנורא קשה לא להתעדכן בפייסבוק שלכם כל 20 דקות אבל יש אנשים שאשכרה באו כדי לראות סרט, אפשר לכבד את העובדה הזאת לשעתיים כולה.
נערך לאחרונה על ידי mulder ב 23/12/2012 18:05, נערך פעם 1 בסך הכל.