את הראשון ראיתי כמה וכמה פעמים, "סרט קאלט" עבורי. לא בגלל שהוא סרט גדול -רחוק מכן
אלא מפני שהוא גרם לי להנאה צרופה כל פעם מחדש. את השני אראה לבטח בבית. ( מסך ומערכת מתאימה > יש)
חזרנו לפני שעה קלה מההקרנה ביס פלנט חיפה, אולם מס' 2 הענק ,חצי ריק.
את הסרט הראשון ראיתי לפחות 5-6 פעמים (רכשתי את הדיסק המקורי).
כך הגעתי להמשכון, מבלי לקרוא את התקציר, וכגודל הציפייה כך גם גודל האכזבה.
לדעתי הפטירה של דונה (מריל סטריפ) פשוט הרגה את הסרט.
עובדה זו יוצרת אווירה עכורה ומלנכולית מההתחלה, לעומת הראשון שהיה שמח וכיפי וזאת הייתה גדולתו.
שום דבר בהמשך לא הצליח לחפות על כך, למרות שמאוד ניסו.
הדבר היחיד שנהניתי ממנו, היה הביצועים של השירים הנהדרים של להקת "אבבא" עליהם גדלתי.
בשורה התחתונה:
סרט מיותר לגמרי ,וכעת בדיעבד אני גם יכול להבין מדוע הקהל הצביע ברגליים.
זאת הייתה הפעם היחידה והאחרונה שאני צופה בו.